רוקדים עם נורבגים: למרות החרם, ראשי חמאס מקיימים ערוץ חשאי עם גורמים אירופאיים

בכיר חמאס מוסא אבו מרזוק הסתיר יותר מכפי שחשף. זה היה לפני חודש, בשיחה עם אתר החדשות שיהאב, כלי התקשורת המוביל של חמאס ברצועה. אבו מרזוק גילה כי צמרת התנועה "הצליחה לבנות רשת של יחסים מדיניים, אזורים וגם בינלאומיים", לדבריו. "חלק מהם יצא לאור", הוא הוסיף, "וחלקם האחר נותר הרחק מהתקשורת".

ארגוני הטרור מברכים על הפיגוע: "תגובה טבעית לפשעיה של ישראל נגד הפלסטינים"
מאמצים בקהיר למנוע הסלמה: "אם משהו יתפוצץ בגדה - זה יצית גם את עזה"

באומרו "יחסים אזוריים", אבו מרזוק אינו מחדש דבר. "אזורי" הוא שם קוד לאיראן ולטורקיה, לרוב בסדר הזה. החידוש בדבריו מסתתר באזכור היחסים הבינלאומיים. כאשר אישיות ערבית מזכירה גורם בינלאומי, היא אינה מתכוונת לסינים, לאפריקאים ואף לא למדינות דרום אמריקה, אלא למערב. אירופה, ארה"ב, האו"ם. אבו מרזוק, אם כן, רומז כי הנהגת חמאס פעלה ואף הצליחה לכונן יחסים עם גורמים אירופיים. ולא רק זאת, חלקם אינם גלויים לעין.

בכיר חמאס, הפועל בימים אלה מנסיכות קטאר, דובר אמת. לא במקרה הוא התנסח בכלליות ולא חשף את הסיפור כולו. המגעים הללו עלולים לגרום לזקיפת גבות בישראל, אף שירושלים, נכון לימים אלה, עדיין איננה מעודכנת בפרטים. הסיבה לחשאיות, במקרה הזה, איננה חמאס. לו היה הדבר כרוך במנהיגי התנועה, מזמן הייתה ההתרחשות הזו יוצאת לאור.

ידידה החדש של חמאס הוא ארגון אירופי בשם המרכז לדו־שיח הומניטרי (HD). זהו גוף בלתי ממשלתי, שנתמך כספית ומדינית בידי כמה ממשלות אירופיות. נורווגיה בראשן, שווייץ, גרמניה, צרפת ואחרות. מרכזו בז'נווה, היכן ששוכנים מוסדות האו"ם, ועיקר פעילותו הוא גישור לפתרון סכסוכים. אנשיו מצהירים כי הם פועלים למיגור סכסוכים במקומות שונים בעולם באמצעות דיפלומטיה שקטה. אם רוצים, אפשר לראות בהם מתווכים פרטיים. או פרטיים למחצה.

בשנים האחרונות היה הארגון מעורב בכמה סכסוכים באזור. הם ניסו לפשר בין הצדדים היריבים בלוב. פעלו במלחמת האזרחים בתימן, ותיווכו בין הכורדים לפלגים סונים בסוריה. לפני תשע שנים פעלו במשימות פישור בין המחנות בבחירות בתוניס. הארגון מעיד על עצמו כי הוא חותר להגברת האמון בין צדדים מסוכסכים, לצמצום פערים, להבאת אלימות לקִצה ולהשגת הסכמי שלום בני קיימה. הם פועלים ביצירתיות, מעידים בעליו על עצמם, מול שחקנים פוליטיים, גופים חמושים וגורמים משפיעים למיניהם בתוך אזורי הקונפליקט.

מעטים יודעים מה בדיוק עשו הברנשים הללו באזורי הסכסוך המוזכרים לעיל. פעילותם, כאמור, נותרת בצל, וגם עצם נוכחותם איננו עניין לפומביות. למרות זאת, הם זוכים להערכה יחסית בחוגי הדיפלומטיה האירופית.

לאחרונה הרחיב HD את פעילותו, והחל לכונן מגעים גם עם צמרת חמאס. האיחוד האירופי אוסר על מגעים עם תנועת חמאס, ורואה בה ארגון טרור. HD אומנם ממומן מכספי ממשלות, אבל איננו ארגון ממשלתי. על כן הוא מרשה לעצמו להלך על החבל הדק שבין המותר לאסור. ספק אם מקבלי ההחלטות בישראל יודעים על היחסים הללו. אבל לא רק ישראל מחוץ למעגל הידיעה. HD אינו מקיים מגעים אף עם הרשות הפלסטינית. בעולם הדיפלומטי, כינון יחסים עם גורם מרדני מעל ראשה של הסמכות הרשמית עלול להתפרש כחתירה תחת הלגיטימציה. מאז ומתמיד, מגע כזה עורר חשדות לגבי טיבו.

בשלב הזה, HD אינו מתווך באף מו"מ חשאי בין ישראל לבין חמאס. זאת עושים המצרים והאו"ם, וכאשר צריך גם הקטארים. הוא פועל בציר שבין דוחא ועזה לבירות אירופה בלבד. אנשיו מנסים לקרב בין חמאס לממשלות התומכות בארגון. להסביר לקובעי המדיניות באוסלו, בציריך, בפריז ובברלין מיהי חמאס, וזאת ישירות מפי אנשיה. מבין שולחיו, ממשלת שווייץ איננה חברה באיחוד האירופי, והיא כשלעצמה חופשייה לדבר עם חמאס ישירות כאשר תרצה.

אבו מרזוק דיבר לאתר החדשות שיהאב בגאווה. אין דבר יקר עבור חמאס מלגיטימציה. ברחוב, בקרב מדינות האזור, ובקהילה הבינלאומית. והנה בא גוף אירופי וכורה אוזן למצוקותיהם ולעמדתם. אפשר להבין מדוע פועלים אנשי HDC בחשאי. ברור גם מדוע אבו מרזוק, הדמות המרכזית במגעים עמם, אינו מגלה מיהם. עבורו, הם חמצן לנשימה. הם הסדק הצר לבירות אירופה.

חוק זה חוק

לפעמים צריך להרחיק לארץ רחוקה כדי ללמוד משהו על עצמנו. קאדיר הוא פקיסטני שעובד כנהג מונית בדובאי. לפני כמה חודשים הוא מצא במושב האחורי של המונית חבילת מזומנים ובה 2,000 דירהם. סכום השווה ל־1,900 שקלים. הוא פנה למשטרה, זו חקרה, ואחרי כמה ימים מצאה את המסכן שאיבד אותה, והפכה אותו למאושר.

זו מדינה בטוחה לגמרי, סיפר קאדיר, אין פה פשע בכלל. כדי להמחיש זאת, הצביע על מצלמת הווידיאו הקבועה מעל ראשו. היא איננה פונה אל הכביש, אלא פנימה לתוך המונית. מתברר כי הרשויות מחייבות כל נהג להתקינה. התמונה מועברת למרכז בקרה ממשלתי, וכך עוקבת המדינה, ברצותה, אחר המתרחש בכל מונית. קאדיר אומר שהוא מוגן. הנוסע מרגיש בטוח, והרשויות מקבלות שליטה מוחלטת על המתרחש במהלך נסיעה.

שאלתי אותו אם היה נוהג ככה גם בפשאוור, מחוז הולדתו. לא, הוא השיב בכנות, שם הייתי משאיר את חבילת המזומנים אצלי. כלומר, תיקח את הבנאדם, שים אותו במדינה אחת, הוא ינהג כפושע. שלח אותו למדינה שנייה, יהיה אזרח הגון.

נכון, הוא ענה בלי להתבייש, והושיט לי את הקבלה. בדובאי, המונית היא מרחב רגוע ולא זירת התגוששות בין נוסע לנהג. שם לא יציעו לכם לסגור מחיר. רובם אדיבים, והם יפעילו את המונה מיד בתחילת הנסיעה. אם תבקשו ואם לא. מי שרוצה לסגור איתו מחיר, צריך להביא את קאדיר לפה.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל