שני הפיגועים אתמול בירושלים, אחד מהם קטלני, שבוצעו על ידי שני מחבלים נערים פלסטינים חמושים בסכינים, מצביעים במידה רבה על המשך התרחבות גל הטרור בבירה.
נלחם כדי לחתום קבע: סמ"ר אסיל סואעד הוא לוחם מג"ב שנפל בשועפאט
הנתונים מצביעים באופן ברור שזהו המוקד והבטן הרכה של ישראל. חוסר ההפרדה, פערים במודיעין והערבוב בין שני חלקי העיר הופכים את התמודדות מול הטרור עם תופעת המחבל הבודד - שהפך בגל הטרור של השנה האחרונה למסוכן יותר כאשר נשק חם הפך למוצר זמין כמעט לכל נפש - למשימה מורכבת.
לעומת יהודה ושומרון, שם הרוב המוחלט של הפיגועים מסוכל באמצעות מודיעין או מעגלי אבטחה נוספים - שלושת השבועות האחרונים, שבהם נרצחו 11 ישראלים, הם איתות חמור למשטרת ישראל ולשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, תחת השאלה על מוכנות הכוחות להתמודד עם גל הטרור הנוכחי בירושלים.
מוכנות ברמת המודיעין, מוכנות מבצעית של היחידות, והכשירות של השוטרים והלוחמים במשימות השגרה השוחקות, שבהן השוטרים עצמם הופכים פעמים רבות להיות המטרה למחבלים. היו אלו חלק משרי הממשלה הנוכחית ואיתמר בן גביר במיוחד, עוד ביושבם באופוזיציה, שהאשימו את הממשלה הקודמת באחריות לגל הטרור ולכל פיגוע שהתרחש בשטח.
אם שרי הממשלה הנוכחית היו שופטים את עצמם תחת אותו מבחן האשמות שהעמידו את הממשלה הקודמת, הרי ששלושת השבועות האחרונים - בהם רק בירושלים נרצחו 11 ישראלים וברצועת עזה נורות עשרות רקטות, היו מסומנים כאחד החודשים הביטחוניים הגרועים ביותר למדינת ישראל בשנים האחרונות. לכל הפחות במבחן התוצאה ובתחושת הביטחון ברחוב. לא בגלל ממשלת השינוי החלה ההסלמה וגל הטרור לפני כעשרה חודשים. בדיוק כפי שגל הפיגועים האחרון לא עלה מדרגה בשל מדיניות הממשלה הנוכחית.
אחריותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו היא לפעול עם תוכנית סדורה, במטרה לנסות לבלום את מגמת ההסלמה. נתניהו אולי עסוק במהפכה המשפטית, אבל בינתיים ירושלים בורחת לו ונראה שהשר לביטחון לאומי, שאחראי על גזרת הביטחון בעיר, לא מוצא עדיין את הידיים והרגליים. עוסק בזוטות ובעיקר במופעים שמושפעים מיחסי ציבור רגעיים. בן גביר לחוץ מהמשוואה שהוא קבע בעצמו כאשר האשים את קודמו בתפקיד, עמר בר־לב, באחריות אישית למצב הביטחוני בישראל.
גזרת האחריות של בן גביר במזרח ירושלים מקרינה על המצב ביהודה ושומרון ורצועת עזה. נכון שצריך להתמודד עם הבנייה הבלתי חוקית, אבל אין לה כל קשר להתמודדות עם טרור, כמו גם להצהרות על חומת מגן 2 במזרח ירושלים. בן גביר, אולי באופן מכוון, מערבב בין מושגים של משילות ואכיפת חוק עם המצב הביטחוני הנוכחי. רטוריקת הלחץ אולי בעיניו יוצרת הרתעה כלפי השטח, אבל בפועל היא בעלת פוטנציאל לחמם את הגזרה עוד יותר.
הסלמה דרמטית במזרח ירושלים עשויה להשפיע על כל הזירה הפלסטינית. אם נתניהו מעוניין להימנע מהסלמה שכזו, הוא נדרש לנהל מקרוב את המצב ולא להשאיר את ההגה בידיים של שר חסר ניסיון, שגם לא עושה מאמץ, כך נדמה, ללמוד מניסיונם של אחרים.