היחסים בין הפלסטינים בחווארה ליהודים בישובים הסמוכים ידעו מאז ומעולם עליות ומורדות, אבל עד לשנה האחרונה קבוצות הרוב המתונות בהתיישבות ובקרב הפלסטינים היו אלה שנתנו את הטון.
מעולם לא היה כאן סיפור אהבה של שכנות טובה, אבל אינטרסים המשותפים לשקט ששירת את כולם לאורך הכביש המשותף היו חזקים יותר, כמו גם יחסי המסחר והכלכלה הזעירה, שהלכו והתהדקו בשנים טובות יותר שהיו כאן עד לשנה האחרונה.
ח"כים בקואליציה תמכו בפרעות, קיש: "מי שמעודד התנהגות כזו - שיתבייש"
בן גביר על המהומות בחווארה: "מבין את הכאב, אבל אסור לקחת את החוק לידיים"
הפיגוע הקשה אתמול בו נרצחו האחים הלל ויגל יניב ז"ל ופוגרום הנקמה שביצעו מתנחלים בתגובה הוא במידה רבה בבחינת כתובת שהיה חרוטה עמוק על הקיר באותיות גדולות. הפיצוץ בחווארה מספר במידה רבה מספר את סיפור ההסלמה הביטחונית של השנה האחרונה. צה"ל איחר מאוד בהבנת תמונת המצב לאחר הפיגוע הקשה ובמשך שעות איבד למשעה שליטה על המתרחש בכפר.
הכפר עצמו יושב על עורק תנועה חיוני לתושבים היהודים והפלסטינים כאחד. בשנה האחרונה, שנת ההסלמה, צה"ל הציב יותר כוחות שנפרסו לאורך הכביש אבל גם זה לא בלם את מגמת ההסלמה. זריקות אבנים ופעולות טרור לעבר אזרחים שחוצים את הכפר ומנגד פעולות אלימות וחמורות מאוד של אלימות וטרור גם מצד יהודים כלפי פלסטינים שאינם קשורים לטרור.
הרחק מאוד מהמצב המתוח היום עד לשנה האחרונה, החנויות הרבות לאורך הכביש, מכוני שטיפות הרכבים והמוסכים שכולם סגורים כעת בעקבות האירועים אתמול, ידעו גם לקוחות יהודים רבים מהישובים הסמוכים. מרקם חיים משותף של חוסר ברירה, כאשר יהודים וערבים כאחד הבינו את האינטרס המשותף. המתינות ניצחה וגישרה על פערים רבים, והאזור של חווארה היה מוכר בשנים שקדמו להסלמה, לפחות בשנים האחרונות, מהשקטים יותר ברחבי יהודה ושמרון.
אבל כבר חודשים ארוכים לא עוד. ההסלמה בחווארה בשנה האחרונה מספרת במידה רבה את הידרדרות המצב הביטחוני ביהודה ושומרון. תופעת הטרור ופיגועי הירי הרבים מקורם בעיקר בלב הערים הפלסטיניות ג'נין ושכם, אבל הסכנה האמיתית ליציבות האזור נמצאת באזורים שבהם החיכוך בין יהודים ופלסטינים הוא יומיומי. בחווארה אתמול זה התפוצץ בקול גדול, אבל הסימנים בשטח כבר קורים כאן לאורך חודשים ארוכים.
מצד אחד זריקות אבנים לעבר רכבים יהודיים שנעים לאורך הציר הפכו לעניין שבשגרה, ומנגד אלימות מצד קיצונים יהודים, זריקות אבנים לעבר רכבים פלסטיניים, שריפת מבנים בעיקר ציוד פלסטיני הפכו גם הם לעניים שכמעט בשגרה בעיקר גם כנקמה על פיגועי טרור בגזרות אחרות ביהודה ושמרון.
עוד לפני האירועים הקשים אתמול מערכת הביטחון, הצבא והמשטרה לא עמדו בהצלחה בחווארה במשימת אכיפת החוק והסדר, ומעגלי השנאה והאלימות רק הלכו וגברו ככל שעבר הזמן וההסלמה הביטחונית נמשכה. בעבר, במשך שנים, ראו בצבא חשיבות רבה בשקט בחווארה כאינטרס ביטחוני מובהק לכל הצדדים, וחיזקו ערוצי שיתופי פעולה כלכליים ושיח ממתן עם הנהגת הכפר. כל זה נגמר בשנה האחרונה והגיע לשיאו אתמול במה שנראה כנקודת שבר שקשה מאוד יהיה לחזור ממנה לאחור.
כשהתפרצה ההסלמה הביטחונית האחרונה בשנה החולפת חלה עליה משמעותית במספר במספר פיגועי האבנים לעבר רכבים יהודים ואיבוד תחושת הביטחון של תושבי האזור היהודים בנסיעה בכביש שחוצה את הכפר, איתות נוסף לשינוי המצב והחרפת העימות בין התושבים היהודים והפלסטינים באזור, ניתן לסמן במאבק הלאומי שהתפתח סביב סוגיית תליית הדגלים הפלסטינים לאורך הכביש.
תושבי חווארה תלו דגלי פלסטין בכביש שחוצה את הכפר ומוביל ליישובי ההר. קבוצה של מתנחלים מהאזור תועדו בסרטון שהפך ויראלי כשהם מטפסים על עמוד כדי להוריד את הדגלים, פעולה שחזרה על עצמה לאחר מכן כמה פעמים, כאשר מנגד פעלו הפלסטינים לתלות חזרה את הדגלים. המאבק על הדגלים הפך לסמל לשני הצדדים, כל אחד מקדות מבט הנרטיב שהוא מבקש להשיג.
גם בהתיישבות באזור לא כולם אהבו את מאבק הדגלים, כך למשל הרב אליעזר מלמד, רבה של היישוב הר ברכה בו התגוררו שני נרצחי הפיגוע הלל ויגל יניב ז"ל, שקרא להרגעת הרוחות ולהימנעות מפעולות שעלולות להחמיר את המצב. היו גם קולות של תושבים שטענו כי העיסוק בהורדת הדגלים מוביל להסלמה נוספת במצב הביטחוני שהלך והידרדר עוד יותר.
אין בדברים אלו אפילו לא במעט לראות כסיבה והצדקה לפיגוע הקשה אתמול, או להצדיק אלימות, טרור וזריקות אבנים לעבר רכבים ישראליים, מגמה שהפכה לכמעט יומיומית בשנה האחרונה, אך יש בהסלמה האחרונה בשטח גם מחובת הצבא לבחון את עצמו כיצד באזור זה ניתן היה לפעול בנחישות ובתבונה רבה יותר, בהגנה טובה יותר על ביטחון הציר עבור היהודים שנוסעים בו מצד אחד, אך מנגד לאכוף את החוק בצורה בלתי מתפשרת גם כלפי אלימות ומי שפועל בדרך טרור ולא משנה בתגובה לאיזה פיגוע המעשים נעשים.
ניתן להניח שהרוב הדומם בחווארה ובהתיישבות הישראלית מעוניין בשקט וחיים בביטחון, אבל הוא זקוק למערכת ביטחון – צבא ומשטרה – אקטיבית, יוזמת ואוכפת חוק. לא כזו שנגררת אחרי המציאות בשטח וקול הקיצונים, ומתקשה במשילות באזור. הפיגוע הקשה בו נרצחו הלל ויגל לוין ז"ל והפוגרום הקשה כבר הופכים את משימת החזרת המצב לשגרה סבירה כמה שנראה כמשימה בלתי אפשרית.