ערב פלישת הצבא הרוסי לאוקראינה הגיע אנדז'יי דודה, נשיא פולין, לביקור רשמי בקייב, שם נפגש עם עמיתו וולודימיר זלנסקי והבטיח כי "פולין לעולם לא תותיר את אוקראינה לבד". במפגשו של דודה עם ג'ו ביידן, נשיא ארה"ב, שהתקיים בשבוע שעבר בוורשה, השניים אף התחייבו להדק את הדיאלוג האסטרטגי בין המדינות, ולהגביר את תמיכתן הצבאית בממשלת קייב.
נקודת מפנה במלחמה? רוסיה מאשימה: "מחבלים הסתננו מאוקראינה ופתחו באש"
במתקפת מל"טים: מטוס הריגול של פוטין הופצץ בידי מיליציות פרו-אוקראיניות
מאז פרוץ המלחמה, כ־8 מיליון אוקראינים חצו את הגבול הפולני כפליטים. מרביתם המשיכו הלאה, אך כ־1.5 מיליון מהם נשארו בשטחי המדינה. בנוסף, רוב הסיוע הצבאי וההומניטרי של ברית נאט"ו עובר דרך פולין, החולקת עם אוקראינה גבול משותף שאורכו 535 ק"מ.
כבנות ברית הבאות מרקע לשוני, תרבותי, סלאבי משותף, לצד עבר היסטורי ארוך הכולל, בין היתר, שנים רבות של מאבקים זו בזו וברוסיה הצארית ובאימפריאליזם הסובייטי שעיצבו את זהותן הלאומית – הכריזה פולין כי "אין עצמאות פולנית ללא עצמאות אוקראינית".
מאז הצטרפותה לברית נאט"ו (1999) מתריעה פולין מפני התחזקות האיום הרוסי. לדידה, חיזוק השותפות הרוסית־גרמנית ופיתוח פרויקט ה"נורדסטרים 2", שנועד לספק גז רוסי למדינות האיחוד, הם התגלמות הסכם ריבנטרופ־מולוטוב משנת 1939, שהצית את מלחמת העולם השנייה לאחר פלישת גרמניה הנאצית אליה.
יתרה מזאת, הפסקת הזרמת הגז הרוסי לפולין והצהרותיו הלוחמניות של דמיטרי מדבדב, נשיא רוסיה לשעבר, שפורסמו השבוע בעניין הרחבת גבולותיה של רוסיה עד פולין, הדליקו נורות אדומות בוורשה. בתוך כך, המתקפות הרוסיות הבלתי פוסקות על אוקראינה והחשש מהרחבת העימות לעבר המדינות הבלטיות אינם מותירים כל מקום לספק.
פולין נערכת כעת למלחמה כוללת נגד רוסיה ומאיצה את התעצמותה הצבאית, לצד מהלכיה האסטרטגיים מול ארה"ב, חברות נאט"ו והאיחוד האירופי. על רקע זה, כבר עתה ברור כי חרף "משבר הדמוקרטיה" הפוקד אותה, בדומה לזה המתחולל כיום בישראל, פולין היא ראש חץ במאבק נגד "הדוב הרוסי".
כמדינה חזקה, יציבה ועשירה המחזיקה בצבא מודרני מהגדולים ביבשת, פולין מהווה גורם קריטי במאזן כוחות גיאופוליטי חדש שנוצר באזור, והיא שחקנית חשובה העתידה להשפיע דרמטית על גורל אוקראינה והמלחמה באירופה.
מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, ובעיקר לאחרונה, מנהיגי ארה"ב וגרמניה משכו אליהם תשומת לב רבה נוכח הסכמתם לספק לקייב נשק וציוד לחימה מתקדם. עם זאת, התבוננות מקרוב מראה כי מנהיגי פולין הם אלה שהשקיעו מאמצים כבירים ותרמו משמעותית לשינוי האסטרטגי המכריע שחל בעמדתו של קנצלר גרמניה אולף שולץ, שניאות לבסוף לספק לאוקראינה טנקי לאופרד 2.
ההשפעה על ברלין מהווה דוגמה מובהקת למנהיגות הפולנית, שהמלחמה מהווה בעבורה הזדמנות לשיפור מעמדה באירופה, תוך ביסוס עמדת הובלה בנאט"ו לצד ארה"ב. זאת, בין היתר, נוכח הוואקום הגיאופוליטי שנוצר בעקבות הברקזיט של בריטניה (2016) ועמדתה האמביוולנטית של גרמניה כלפי רוסיה, אוקראינה והמלחמה בכלל.
וכך, כשהיא מוּנעת מתוך תחושת איום קיומי ממשי וחשש כבד מפני פלישת הצבא הרוסי לשטחה, כפי שעולה מסקר דעת קהל שפורסם השבוע המראה כי רוסיה נתפסת כאיום ביטחוני על ידי 78% מהציבור הפולני – ממשלת ורשה נערכת ביתר שאת לקראת תרחישי אימה נוספים הכוללים ערעור היציבות במולדובה המוחלשת, לצד פלישה רוסית למדינות הבלטיות בצפון אירופה.
בשל חשיבותה, מיקומה הגיאופוליטי וכמי שחולקת גבול משותף עם שבע מדינות ובהן אוקראינה, בלרוס וקלינינגרד – מובלעת רוסית בצפון המדינה – פולין שמה דגש על הידוק היחסים האסטרטגיים עם ארה"ב, הגדלת היקף הכוחות האמריקאיים בפולין הכוללים, בין היתר, כ־11 אלף לוחמים, וחיזוק כוחה הצבאי ומעמדה בנאט"ו.
התעצמות אסטרטגית
כשהוא קורא נכון את המפה ונוקט גישה אקטיבית ונחושה התואמת את החרפת המאבק באוקראינה, הכריז מטאוש מורבייצקי, ראש ממשלת פולין, על התעצמותה הצבאית והגדלת תקציב הביטחון ל־3% מהתמ"ג שלה (היינו כ־58.8 מיליון יורו) ואף ל־4% עד סוף השנה. בנקודה זו חשוב להבהיר כי מדובר באחד התקציבים הגבוהים בנאט"ו, אחרי יוון (3.82%), וארה"ב (3.52%), וזאת על רקע תהליך מואץ של מיליטריזציה המתחולל באירופה, המתבטא בתוספת של מאות מיליארדי יורו להוצאות הצבאיות הכוללות.
בימים אלו שוקדת פולין על הגדלת הצבא הסדיר שלה, המונה כיום 150 אלף חיילים, במטרה להגיע ליותר מ־300 אלף (לעומת הצבא הצרפתי המונה כ־200 אלף חיילים והצבא הגרמני המונה כ־170 אלף בלבד). פולין מחדשת את מלאי הנשק וציוד הלחימה המתקדם שלה, ואף רכשה טנקים, מסוקי קרב, מערכות טילים ומל"טים, בין היתר, מארה"ב ומקוריאה הדרומית, בהיקף של מיליארדי דולרים.
בשל מיקומה האסטרטגי בחזית הרוסית־אוקראינית וכמי שמחזיקה באחד הצבאות הגדולים, המודרניים והחזקים ביבשת, פולין משמשת בתפקיד מפתח קריטי הן כערוץ סיוע צבאי אופרטיבי־אסטרטגי עבור מדינות נאט"ו, הן כבעלת ברית צבאית מרכזית של ארה"ב באירופה (לצד גרמניה, המהווה אף היא מרכז לוגיסטי), הן כספקית הנשק המובילה של אוקראינה אחרי ממשל ביידן, והן כמקום מקלט לפליטים אוקראינים.
בעניין זה חשוב להבין כי מאז תחילת המלחמה כ־1.5 מיליון אוקראינים נוספו, כאמור, לאוכלוסייה האוקראינית המתגוררת בפולין ומונה כיום כ־3.37 מיליון איש המהווים כ־9% מהציבור הפולני. עם זאת, ואולי בשל הלחצים המצטברים, בין היתר, נוכח היקף הסיוע ההומניטרי והפיננסי העצום שמציעה להם ממשלת ורשה, סקר דעת קהל שפורסם בפולין בתחילת ינואר מראה כי התמיכה הציבורית שעמדה בתחילת המלחמה על 63% צנחה ל־41% בלבד.
על רקע זה, וכל שכן נוכח הרפורמות האנטי־דמוקרטיות הכוללות, בין היתר, השתלטות על מערכת המשפט שהובילה מפלגת השלטון חוק וצדק הלאומנית (PiS), גוברת המתיחות הפנימית בפולין ולצדה חוסר האמון המתקיים בינה ובין ה־EU.
בראייתה של הנציבות בבריסל, התנהלות פולין עומדת בסתירה למשפט האירופי, ולכן, בין היתר, היא מעכבת את העברתם של תקציבי פיתוח גדולים. בנוסף, למרות הידוק היחסים והעמקת שיתוף הפעולה עם הצבא האמריקאי, הנהגת פולין, שככל הנראה נתפסת בעיני ממשל ביידן כטוטליטרית, נותרה חסרת אמון לגבי מחויבותו המעשית כלפיה.
אם לא די בכך, בשבועות האחרונים חלה החרפה במאבק באוקראינה וגברה הרטוריקה הלוחמנית של פוטין, בין היתר, כתגובה לאמצעי הלחימה המתקדמים שהובטחו לממשלת קייב ובהם רקטות לטווח מוגדל של 150 ק"מ וטנקים מתקדמים. לכן, בראייה כוללת, מדובר בחלון זמן קריטי בעבור ממשלת פולין המספק לה הזדמנות להתמודד עם בעיות עומק פוליטיות, צבאיות וחברתיות כבדות משקל, אך בד בבד מחייב אותה לנקוט גישה פרגמטית ואסרטיבית לצד מדיניות שקולה וזהירה.
התבוננות מערכתית מאפשרת להבחין כי מדובר בשעת מבחן קשה שבה נדרשים מנהיגי פולין לגלות מנהיגות עוצמתית ואחריות כבדה כלפי הציבור הפולני, האוקראיני והעולמי, ולו כדי למנף את הסיוע המסיבי שלה לאוקראינה, את יכולותיה הצבאיות ואת חשיבותה הגיאופוליטית כציר מרכזי במאבק ברוסיה. כל אלה עשויים לסייע בידה להוביל, לצד ארה"ב, את המאבק הממושך בפוטין ובתוך כך לשדרג את מעמדה ותדמיתה ב־EU, בנאט"ו ובזירה הבינלאומית.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה ולמשברים בינלאומיים