לא בסופו של יום, אלא ממש עכשיו, חייבת המחאה להציג אג'נדה לעומתית מול זו של הקואליציה. אכן, "ד־מו־קרט־יה!" הוא סלוגן מצוין שמתכתב עם החופש האישי ומאחד את המחנה. אלא שככל שהמחאה צוברת תאוצה, מתבהרת העובדה שמאחורי הניסיון להשליט כאן דיקטטורה עומדת אידיאולוגיה מוצקה ונחושה (הדתה, התנחלות ואפרטהייד). לא רק מילוט של אריה דרעי ובנימין נתניהו מכלא וג'ובים למקורבים.
המחאה צוברת אנרגיה של הסתערות כדי להגן על החופש האישי, אבל המימוש האפקטיבי שלה הוא במשחק הפוליטי, לא כמפלגה אבל עם אידיאולוגיה לעומתית. למשל, חידוד ההבדלים בין צבא העם בגרסת המוחים ובין צבא אלאור אזריה בגרסת ממשלת איתמר בן גביר, נתניהו ובצלאל סמוטריץ' (ריקוד חיילים ומתפרעים השבוע בחווארה). בייחוד כאשר מחאת אנשי מערכת הביטחון במילואים מתכתבת עם האופוזיציה שמנהלת מערכת הביטחון בפועל מול הממשלה.
צה"ל על זרועותיו והשב"כ מנהלים כיום מדיניות לעומתית גלויה מול ההתפרעות הכאוטית של הממשלה. בצבא אומרים (הרמטכ"ל הרצי הלוי) כי "צה"ל מחוץ לפוליטיקה". ניחא. אבל מה זה להגן על מערכת המשפט אם לא פוליטיקה? שלא לדבר על חיילים וטייסים שללא מערכת משפט עצמאית מסתכנים בהעמדה לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג על הפעילות בגדה ובעזה. זו הבעיה האמיתית ולא מצג השווא האיראני.
השבוע נפגש שר הביטחון יואב גלנט עם יו"ר המטות המשולבים, הגנרל האמריקאי מארק מילי. גלנט פרסם כי "השיחות עסקו בשיתוף הפעולה הנחוץ כדי למנוע מאיראן נשק גרעיני". מילי לא הגיב, ובהמשך נפגש עם הרצי הלוי. דובר מטעמו של מילי דיווח כי "הגרעין האיראני לא היה עיקר השיחות, אלא פעילותה האזורית של איראן והתיאום ההגנתי מולה, ולא תוכניות לתקיפתה". בראש סדר היום, על פי מילי: "מניעת הסלמה בזירה הפלסטינית, כולל תגבור כוחות הביטחון ברשות הפלסטינית".
במקביל ביקרו השבוע בוושינגטון השר לנושאים אסטרטגיים רון דרמר וראש המל"ל צחי הנגבי כדי להינזף בגין ה"רפורמה", ובצירוף תביעה להרגיע את מתפרעי חווארה בממשלה ובשטח. איראן יוק. איך אני יודע? כולם יודעים. לא צריך להיות בחדרי חדרים כדי לדעת שלישראל אין יכולת לדחוף סיכה במדיניות ה"הולד" האמריקאית־אירופית מול איראן. בייחוד כאשר יו"ר סבא"א רפאל גרוסי ניהל בשבוע שעבר שיחות בטהרן במטרה לחדש את הסכם הגרעין. "תקיפה צבאית ישראלית היא פעולה לא חוקית", אמר שם והשווה את הכוונה הישראלית לתקיפה הרוסית את תחנת הכוח הגרעינית זפוריז'יה בדרום אוקראינה.
יכול להיות שהאיראנים עובדים עליו בהקשר של אפשרות חידוש השיחות. בדיוק כמו שיכול להיות שממשלת נתניהו עובדת עלינו, הן בעניין האיום האיראני והן בעניין תקיפת אתרי הגרעין. הבעיה היא שבינתיים הכסף נשפך כמים, כאשר ברור שמדיניות הגרעין של נתניהו היא אסון מתגלגל.
פעלולים וחיסולים
אני באמת תוהה לפעמים מה קורה שם בלשכת ראש הממשלה, או בראש שלו עצמו. תחילה הוא דחף את הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ לטרפד את הסכם הגרעין, מה שהאיץ את הפיתוח, תוך שהוא מגייס את מערכת הביטחון כדי לעקוץ את איראן. השבוע השתעשעו כאן בתרגילים משותפים כ"הגנה" על המפרציות מפני תוקפנות איראנית, כשצה"ל וחיל האוויר על תקן שכירי החרב של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן.
תמיד הייתי בטוח שמדיניות עוקפת פלסטינים באמצעות הסכמי אברהם דינה להיכשל. בייחוד בגין שקרים, הבטחות שווא, קטטות באל־אקצא ואלימות בשטחים שחצו את רף העלמת העין מצד המפרציות, עוד לפני הפוגרום בחווארה. זו מדיניות שמסתיימת כיום בכתף קרה מצד הסעודים וביטול ביקור נתניהו באיחוד האמירויות, וכמובן קפיצת המדרגה של איראן בדרך לפצצה גרעינית.
הבעיה: סינדרום איראן של נתניהו הצליח לסחוף אחריו את מערכת הביטחון באמצעות מקסם השווא של אויב קיומי מיתולוגי. למי שתוהה כיצד התגייסה המערכת לטובת מדיניות שגויה (אם לא זדונית, כדי ליצור מראית עין של איום מתגלגל), התשובה היא שהמערכת התגייסה בקלות, ובהתלהבות.
כאשר הברז של האוצר פתוח ללא בקרה, כאשר יש להמון אנשים טובים המון זמן וכסף כדי לבצע פעולות כירורגיות – המערכת נענית פבלובית. בייחוד כשמדובר בהצלת העם, המדינה – וראש הממשלה אומר שגם בהצלת העולם. ואכן, בזכות כמה פעלולים וחיסולים, המוסד הוא המציל הרשמי של מדינת ישראל מהשמדה. מדובר כמובן בשטויות. עבודת המוסד מבוססת על עקיצות שאין להן קשר עם יחסי כוחות אמיתיים ואסטרטגיות־על שמכתיבות את המצב האמיתי.
ולא שאיראן לא רוצה פצצה או שמדובר במדינה מתוקנת. בהערכה מציאותית תהיה לה אופציה גרעינית עמומה – מה שיכניס את האזור כולו למאזן אימה גרעיני וינטרל את האופציה הישראלית, וטוב שכך. אם אני צריך לשפוט את שיקול הדעת של הנהגות איראן וישראל, ברור שאני סומך יותר על שיקול דעתם של האייתוללות ופחות על שיקול דעתם של הרבנים המשיחיים שמנהלים פה את חגיגת הדמים.
לצד המוסד, שמתדלק את האיום האיראני במבצעים מתוקתקים, תורמות גם היחידות המיוחדות את חלקן במיגור הטרור. גם הן חלק ממפעל ההטיה הגדול. בעוד הממשלה ומדיניות הביטחון סופגות מכה אחר מכה ברמה האסטרטגית – מאינתיפאדה נצחית עד כישלון בינלאומי מהדהד באיראן – מנהלות היחידות המיוחדות מבצעים מיוחדים למיגור הטרור.
לא מדובר בז'נדרמריה האלימה בשטחים שמצטיירת ומצטלמת כמו מבצע מהסרטים. שם מדובר בספארי ציד עם יחסי כוחות של 100 ל־1. כמו למוסד, גם ליחידות המיוחדות יש בדרך כלל זמן תכנון, כסף ועודף יצירתיות. לא כיף? כן. בין השאר זוהי תוכנית הישרדות מעולה שראוי שכל צעיר (וצעירה?) יעברו אותה. רצוי בלי למלא צרכים מוראליים חסרי תוחלת ובלי להרוג ולהיהרג כמובן.
לפני שנים, כדי להצהיל את רוחם הנסערת של המוני בית ישראל שנואשו מהכישלון המתמשך של צה"ל במלחמת ההתשה, נחלצה יחידה מיוחדת כדי לבצע "מבצע מהסרטים". אלה לא המילים שלי אלא של הרמטכ"ל דאז חיים בר־לב, שקיבל את פנינו אחרי אחד מאותם מבצעים. הוא שידר תחושה שהצלנו את המדינה. בפועל זה היה אחד מאותם מבצעים – אכן מרהיבים שהניבו כותרות מרעישות – אבל ללא שום לקח מדיני־אסטרטגי.
גם על חיל האוויר פועל סינדרום איראן. גם אצלם ברז הכסף פתוח וכל חמקן תורן חומק מתחת לרדאר של חשבונות מדיניים־אסטרטגיים, והכלי עצמו הופך לאסטרטגיה. נכון, לא על כך מוחים סרבני הטייסים ועדיין, האיום הגדול ביותר על האידיאולוגיה של נתניהו הוא האסימון שמתגלגל כיום בדרך להבנה ברורה יותר של בלוף מדיניותו. מאיראן ועד שתי מדינות, ממיגור הטרור ועד חיסול יוקר המחיה.