מרבית הטור לשישי נכתב עוד לפני החלטת מפקד חיל האוויר תומר בר להשעות את אלוף משנה במיל' גלעד פלד, מפקד בסיס רמת דוד לשעבר שפרש מצה"ל רק לפני חודשים בודדים, ומספר את מאחורי הקלעים של המשבר בחיל האוויר סביב טייסת 69 והפשרה שנמצאה כדי לפתור אותו.
מוביל "מחאת הטייסים" הושעה מחיל האוויר; ייתכן כי תימצא פשרה להחזרתו
מפקד חיל האוויר על השעיית מוביל "מחאת הטייסים": "תיאם וסנכרן אי-התייצבות"
לראשונה מאז ההשעייה: מפקד חיל האוויר נפגש עם אל"מ במיל' פלד
השעיית פלד, שבסופו של דבר בוטלה, שנוספה מאיימת במשבר פנימי חסר תקדים, בין טייסי המילואים לבכירי חיל האוויר. משבר שעד לאירוע האחרון לא הצליח מח"א בניהול מושכל מול נציגי הטייסים לבלום ולצמצם את מידת הנזק שבכל מקרה כבר נגרם, כאשר במטה הכללי כולל הרמטכ"ל איחרו להבין את עומק המשבר.
לאחר האירוע החריג ב-69 היה נראה כי הדברים מתייצבים עד למשבר האחרון, שבמידה רבה יצר אותו האלוף בר באופן בלעדי שהחריף את השבר בחיל. כמי ששגה בטעות חמורה כשייחס לפלד עידוד סירוב להתייצבות לאימונים, הוא ראוי בכל דרך לאומץ שהיה בו להודות בטעות ולחזור גם כאשר מסביב הרבה מאוד לחצים מכל הכיוונים. באופן ענייני קשה למצוא אנשים בעמדות בכירות כל כך שמסוגלים להודות בטעות ולחזור בהם מהחלטה קודמת. זו יכולת נדירה ובר הוכיח בכך בגרות ואחריות רבה, דוגמה אישית ומנהיגות לאחר טעות חמורה ששגה.
ראוי להבהיר את הטענה הראשונה כי פלד, שמעמדו חשוב במיוחד גם כעת, בין השאר כי פרש כקצין בכיר בחיל האוויר רק לאחרונה כי הוביל וסנכרן עידוד אי התייצבות לאימונים. לבר כמפקד חיל האוויר כל הלגיטימציה ואף החובה להשעות את פלד מהחיל. רק שבסיס הנתונים כך נראה היה רחוק מכך ובר נחפז בהסקת המסקנות.
בין מפקד חיל האוויר תומר בר לאל"מ במיל' גלעד פלד, אם צריך לסכם בעיקר היו קצרים בתקשורת וחוסר הבנות. רבים מהקצינים ששוחחנו איתם ביממה האחרונה טוענים שגלעד היה זה שבלם יוזמות של חוסר התייצבות במספר טייסות ולא להפך. כחבר דומיננטי בקבוצה שבה נציגים מכל טייסת שמשקפת תמונת מצב מכל הטייסות והיחידות בחיל האוויר, נתפסת בעיני מח"א כבעייתית - כזו שעלולה לפגוע בציר הפיקודי הסדיר של חיל האוויר. אפשר להבין אותו לחלוטין, אבל לא זו הייתה כוונתם ולא כוונתו של אל"ם פלד שהוא מרכיב דומיננטי בה.
גלעד כאמור, היה חבר בקבוצה הזו שלא התיימרה לרגע להיות מחתרתית ואף מרבית נציגיה נפגשו לאחרונה עם מפקד חיל האוויר והרמטכ"ל. גלעד היה חבר בקבוצת המציגים אבל כמוהו עוד הרבה. עד להחלטה החריגה להשעיית פלד למפקד חיל האוויר היה מרחב אפשרויות רבות ונוספות להבהיר לחברי הקבוצה את הקווים האדומים ואת הבעיות שזה מייצר לשרשרת הפיקוד התקינה בחיל.
איך שלא מסתכלים על האירוע, מדובר במציאות הזויה שבה שני שותפים ערכיים לדרך ארוכה שנלחמו אחד לצד השני שנים ארוכות, מוצאים את עצמם לפתע במעמד של עמיתים טרופים משני הצדדים של המתרס, ומכאן החשיבות הגדולה בשיח שמתנהל כעת בין הצדדים למצוא פתרון ופשרה.
בהשעייה סבורים גם בכירים לשעבר כי תומר שגה טעות חמורה שהשעה את פלד בטענה כי פעל ועודד סרבנות. טענה זו במידה והייתה נבדקת לעומק, הייתה מתבררת כלא נכונה, כאשר קצינים רבים איתם שוחחתי ביממה האחרונה מעידים אחרת.
פשרת טייסת 69 וההתייצבות של אנשי הטייסת במילואים ליום של שיח עמוק והחלפת דעות, כתחליף לאימון טיסה שבו היו אמורים לקחת חלק ארבעה טייסי מילואים שהודיעו כי לא יגיעו, אינן מבטאות בשום דרך כניעה או סחיטה של מי מהצדדים – הקצונה הבכירה בחיל האוויר ומפקד הטייסת עצמו, ומנגד אנשי המילואים בטייסת.
אבל בפועל, נראה כי זהו רק פסק זמן. המשבר בחיל האוויר, כמו גם במקומות נוספים בצה"ל שבהם למערך המילואים משקל דומיננטי, הוא כאן וממשי ומאיים לפגוע בכשירות של חיל האוויר במיוחד, אך גם במקומות נוספים בצבא.
ההחלטה התקבלה בבגרות, בשיח משותף בין בכירי החיל לקציני המילואים בטייסת, ובמעורבות של בכירים בעבר ובהווה, בהם גם מפקדי חיל האוויר לשעבר. לכך התווסף ניהול מושכל של מפקד חיל האוויר תומר בר ובכירים נוספים בחיל, שהבינו היטב כי כניסה עם הראש בקיר וקו אגרסיבי כנגד אנשי המילואים, שהם בפועל המרכיב הדומיננטי בעוצמת הטייסת, רק יעמיק את המשבר.
זאת כאשר מסביב - במערכת הפוליטית, בתקשורת וגם בתוך הצבא - היו קולות שדרשו אחרת. ההחלטה של אנשי הטייסת במילואים להקפיא הגאים או למשוך את הסטיק לאחור, במסר שהועבר מצדם ושעובר כחוט השני גם בטייסות האחרות ובמערכים נוספים בצבא המילואים, אינה בבחינת שינוי בעמדתם הבסיסית.
רבים מהם סבורים כי העברת חוקי המהפכה המשפטית ללא הסכמות ופשרות וההתנגשות הבלתי נמנעת בין הרשות המבצעת לזו השופטת עלולות להפוך את מדינת ישראל לבעלת מאפיינים של משטר דיקטטורי שתחתיו לא יהיו מוכנים להמשיך לטוס.
יש לציין כי גם לא ניתן לחייב אותם לשרת במילואים, משום שמבחינה חוקית, המשך שירות המילואים לאחר השחרור מצבא הקבע, נעשה על בסיס התנדבותי.
מבחינת טייסים רבים במילואים, תפיסת עולמם כי לא יטוסו בשירות מדינה שאינה דמוקרטית, היא אותנטית ואמיתית, והם חושבים שכבר עכשיו צריך לעשות ככל הניתן כדי לא להגיע למצב שבו הצבא צריך להכריע בין ציות לבג"ץ לבין ציות לממשלה. אירוע שהוא לבדו בעל פוטנציאל של אסון למדינה.
אפשר וראוי להתווכח על הפרשנות להשלכות המהפכה המשפטית על צורת המשטר בישראל, כאשר מהצד השני טוענים להפרזה מול אלה הטוענים לפגיעה מוחלטת והרסנית במרקם הדמוקרטי.
אבל לא ניתן להתעלם ממחנה עצום של אנשים שרואה בכך איום ממשי, וחושש באופן האותנטי ביותר כי מדינת ישראל צועדת בצעדי ענק למשטר בעל מאפיינים דיקטטוריים, ללא כל רסנים על השלטון, תוך פגיעה קשה בעקרון הפרדת הרשויות ועצמאותן.
סיפור טייסת 69 הוא רק סימפטום למשבר העמוק ביותר בחברה הישראלית מאז ומעולם. ארבעה אנשי צוות במילואים הודיעו בתמיכת 37 מתוך 40 אנשי המילואים כי לא יתייצבו לאימון אחד ביום רביעי האחרון, כצעד מחאה ובשל פגישה שיקיימו באופן פרטי לדון במצב. בכך הם העבירו מסר לחברה הישראלית כולה עד כמה השבר הוא עצום ומדוע חייבים לטפל בו ומהר, כאשר הנזקים לכולנו הם אדירים.
מי שחושב או מאמין מצד הימין שמנהיג פוליטי מוכר, נניח כמו יאיר לפיד, הוא שמוביל את המחאה או שיש לו השפעה ניכרת עליה, מעניק לו שלא מתוך כוונה זכויות על מניות שאינן שייכות לו, שכן המחאה עצמה מגיעה מלמטה, מזרמי עומק רבים בחברה הישראלית.
נזק אגבי
ספק רב אם אנשי המילואים של טייסת 69 הבינו את ההשפעה והעוצמה שיהיו להחלטתם על סדר היום של מדינת ישראל. יותר מכל מגזר אחר שהתארגן כקבוצה – אנשי ההייטק, בכירי מערכת הביטחון לשעבר, כלכלנים ומשפטנים. מחאת אנשי המילואים היא שהעבירה בצורה המטלטלת והכואבת ביותר את עומק השבר.
הידיעה הראשונה שפורסמה באתר "הארץ" לא הודלפה כהחלטה של אנשי הטייסת. טייסים אינם סובלים אומנם מעודף תמימות ונאיביות, והם העריכו כי הצעד שאותו נקטו עשוי להתפרסם, אבל לא העריכו שזה ידלוף מתוך קבוצות הוואטסאפ עוד לפני שהתקיים האימון.
בכך נוצר להם חוסר נעימות מול מפקד חיל האוויר, שיומיים בלבד לאחר מפגש ושיחה פתוחה עם חלקם, ספג כתוצאה מהפרסום מכה לא פשוטה, אף שלאנשי 69 לא הייתה כל כוונה לפגוע בו.
לכל טייסת ואנשי המילואים שלה קבוצת וואטסאפ, אבל גם מתקיים שיח שוטף עם אנשי המילואים בטייסות האחרות, בקבוצה מאוחדת של נציג בכיר מכל טייסת בחיל האוויר. גם בתוך הקבוצות הללו התנהל לאחרונה ויכוח עמוק בין אלה שסבורים שצעדים מעשיים חמורים צריכים להינקט רק אם הרפורמה המשפטית תעבור, לבין כאלה שסבורים שאם הדגל האדום לא יונף היום, זה כבר יהיה מאוחר מדי להשפיע מחר.
אלה מבינים היטב כי לצד תחושת הצדק שמלווה אותם, יהיו גם חלקים גדולים בחברה הישראלית שיראו בהם סרבנים ופריבילגים. נראה כי הפרעות בחווארה לאחר הפיגוע הקשה שבו נרצחו האחים הלל ויגל יניב ז"ל, והאמירות של נבחרי ציבור והמרכזית שבהן של השר בצלאל סמוטריץ', שטען כי יש למחוק את חווארה, הן שדרכו את קפיץ ההחלטה אצל אנשי טייסת 69. סמוטריץ', אגב, התנצל שלשום בפני הטייסים על אמירתו.
בנקודה הזאת כדאי להדגיש שסביר להניח שיהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי למצוא טייס קרב שלא הרג אזרחים במהלך שנות פעילותו המבצעית. כל טייס שלוחץ על הכפתור ומשחרר טיל למטרה, מבין שבמציאות שדה הקרב והלחימה בשטחים עירוניים, פגיעה באזרחים היא מציאות ודאית ולא אפשרות, לעתים כחלק מהתקיפה ולעתים כתוצאה מטעות.
במקרים מסוימים זו גם החלטה מודעת שמגובה משפטית תחת עיקרון של מידתיות, כמו למשל בחיסול בכיר בארגון טרור, לעתים כאשר יש ידיעה שגם בני משפחתו עלולים להיפגע. אלה הן החלטות שמתקבלות תחת עיקרון שבוחן את האיום והצורך המבצעי הדחוף אל מול יחס ההרוגים הבלתי מעורבים בצד השני.
כל טייס שלוחץ על הכפתור האדום, חייב לדעת שהוא יכול לסמוך על כך שמפקדיו הבכירים מספקים לו את הגב הערכי והמשפטי המתאים. סמוטריץ' במיוחד, המכהן גם כשר במשרד הביטחון, היה זה שהקפיץ להם את הפיוז, כשהמחיש כיצד המדינה עלולה להתנהל ללא בלמים.
טייסים, שמבינים משהו בחישוב של נזק אגבי, ידעו לחשב ולהבין שלמהלכים שלהם יהיו גם נזקים. הם הביאו זאת בחשבון והיו מוכנים לשלם את המחיר. כנראה שבאירוע הזה הם לא העריכו נכון את גודל האירוע ואת האפשרות שייצא משליטה. מה גם שבסופו של דבר, המטרה מבחינתם נמצאת במדרגה לאומית חשובה הרבה יותר.
זו נקודה שראוי להתווכח עליה, כי באופן מעשי חלקים משמעותיים בחברה וגם בתוך הצבא רואים בצעדים הללו שימוש שאינו ראוי בכוח שיש להם מתוקף תפקידם והחשיבות האדירה שלהם לביטחון המדינה. פעולתם היא בבחינת הנחת אקדח סמלי על שולחנה של הממשלה.
אבל זו תמונת המצב ויש בה כדי להמחיש את חומרת המשבר. רבים מהטייסים מבינים זאת מצוין וגם את המשמעויות, שלפני כחודשיים נדמה היו שלקוחות מסרט דמיוני. עד להחלטה שהתקבלה בטייסת 69, נעצרו ונבלמו יוזמות מחאה אשר נתפסו כבעלות נזק פוטנציאלי גדול מדי או שיפגעו אישית במפקד חיל האוויר ובחיל כולו ולא יציפו את המסר לממשלה ולעומד בראשה.
"המצב מטורף!"
יותר מכל ולפני כל גורם אחר, מדובר בחברוּת. האחריות ההדדית בין קציני המילואים לבכירי חיל האוויר כיום, המחויבות לטייסת וההבנה למשל שעלולה להיגרם פגיעה בקרב אנשי האגף הטכני, שלרבים מהם דעה אחרת בנוגע למצב בישראל.
השיחה עם מפקד חיל האוויר תומר בר ביום שישי שעבר, שנפגש עם אנשי צוות אוויר במילואים מטייסות שונות, הייתה פתוחה וכנה עד מאוד. אנשים שהשתתפו בשיחה הזו מדברים על שיחה מכוננת. המשפט הקצר "משפחת חיל האוויר" חזר על עצמו כמה פעמים מפי קצינים שונים.
מפקד חיל האוויר גילה הבנה רבה למצב ולתחושות של האנשים, אבל בניסיון למנוע צעדים מעשיים בשטח, ביקש מהם לדמות את המצב לכזה שבו המדינה אינה נמצאת בדקה ה־91 אלא בדקה ה־85, ולהימנע מפעולות. זאת במקביל לכך שבאחריות בכירי הצבא, ובהם קודם כל הוא, לשקף את חומרת המצב לדרג המדיני הבכיר – שר הביטחון יואב גלנט וראש הממשלה בנימין נתניהו.
גם בשיחה הזו הבהירו אנשי המילואים שהדבר האחרון שהם רוצים הוא לפגוע בו אישית, במפקדים הבכירים בחיל או בצה"ל, אבל הם מתכוונים להמשיך לנהל את המאבק, שמבחינתם חורג מתוך הצבא, ומבקשים מהבכירים שלא ייקחו זאת באופן אישי. הקשר הזה, בין אנשי צוות האוויר במילואים לקצונה הבכירה, מייחד את חיל האוויר באופן מובהק.
כך למשל, אם ניקח את טייסת 69, רבים מאנשי המילואים שלה טסו ונלחמו לצדו של מפקד חיל האוויר בר, שהיה מפקד הטייסת במלחמת לבנון השנייה. הם טסו ונלחמו לצדו של תא"ל עומר טישלר, ראש להק מבצעי אוויר, שגדל וצמח בטייסת ועד היום נמצא בקשרים חבריים עם רבים מאנשיה. ובית הספר לטיסה האמיתי של מפקד הטייסת, שעומד כעת אל מול אתגר מנהיגותי יוצא דופן, הוא ניסיונם של ותיקי אנשי המילואים שעדיין טסים.
זה גם מה שאִפשר למפקד חיל האוויר להיות הראשון במטה הכללי שמבין לעומק עד כמה המצב חמור וקרוב למשבר חסר תקדים. כשהרים דגל לפני קצת יותר משלושה שבועות בדיון במטה הכללי, נדמה היה שקציני המטכ"ל לא הפנימו עד כמה המצב חמור, שכן את אותן פעולות נכונות שנעשות כעת עם אנשי המילואים בשיח פתוח מכיל מצד אחד, אבל בולם משבר וסרבנות במקומות אחרים, היה צריך להתחיל מזמן.
בחיל האוויר ההיכרות עם האנשים הופכת את השיח למאוד פתוח. אם יש משהו שמפריע, מדברים עליו גם כאשר מדובר בנושאים הטעונים והרגישים ביותר. בין אנשי המילואים, שבחלק מהטייסות מהווים את מצבת כוח האדם העיקרית, לבין חבריהם מהקצונה הבכירה של החיל, אין אפילו קיר מפריד שקוף.
אחד מטייסי המילואים ב־69 כתב לאחרונה בקבוצה סגורה: "המצב באמת באמת מטורף!!!! היינו אצל מח"א (מפקד חיל האוויר - טל"ר) ביום שישי. פשוט שובר את הלב!!. אנשים דיברו מדם לבם. כולם עם קול רועד. חלק עם דמעות בעיניים. בחיים לא היה כזה משבר אמון עם ההנהגה. זה מטורף. הזוי. מטלטל. בלתי נתפס. זה לא שמאל ולא ימין. מתוך 30 שנה שאני טס, בערך 90% תחת ממשלות ימין".
"אבל כל החיים שלי נלחמתי להגן על המדינה שלנו כדי שהילדים והנכדים שלנו יוכלו לחיות כאן. אם תהיה דיקטטורה, הם לא יוכלו לחיות כאן", קבע.
כאשר זו עוצמת הדברים והיא מגיעה למפקד החיל בכמויות גדולות ובערוצים שונים מהאנשים שהוא מכיר היטב, שאותם הוא מעריך ועמם נלחם, הוא מבין נכון את המצב החמור ואת האיום המוחשי על כשירוּת החיל.
קולות מתלהמים
כבר כתבנו, ולא פעם אחת, שנראה כי הרמטכ"ל הרצי הלוי איחר להבין את תמונת המצב ועומק המשבר המתפתח, אבל לצד זאת ייאמר כי להתרשמותם של קצינים רבים בצבא הוא מנהל כעת את המשבר בשיקול דעת, בלי לחץ, ומתוך הבנה אמיתית כי משבר בסדר גודל כזה, שבו המגרש הפוליטי והחברתי בוערים, צריך לנהל בהיגויים עדינים וזהירים בלי להוביל להסלמה נוספת במצב.
מדובר במשבר לאומי גדול מכדי שלא ייכנס ויחדור באופן פוגעני לתוך הצבא. משבר שבאמת ובתמים מאיים על אחדות השורות בעם. לצד מזעור נזקים, הרמטכ"ל חייב להתייצב באופן ברור מאוד נגד מגמות של סרבנות ולבלום אותן.
לצד זאת הוא השכיל לקבל את עמדת בכירי חיל האוויר כי ההחלטה שלא להתייצב לאימון בודד אינה בבחינת אירוע סרבנות, ויש לזכור שמדובר בשירות התנדבותי. בכך העניק הלוי למפקד חיל האוויר את מרחב התמרון הנדרש לטפל במשבר, אף שבחוץ התחזקו הקולות המתלהמים מצד שרים וחברי כנסת שקראו להדיח את הטייסים, שזכו לשלל כינויים מבזים מצד חברי כנסת ושרים בממשלה. את המגמה הזו ידע הלוי לבלום בצורה טובה, אף על פי שגם ספג לא מעט ביקורת פומבית וברשתות החברתיות.
טייסת 69, במידה רבה, היא סיירת מטכ"ל של חיל האוויר. הטייסת בולטת מאוד ביכולותיה ובחשיבותה המבצעית גם אל מול טייסות מובילות אחרות. לא מפתיע בנסיבות הללו שהיא גם זו שמובילה את הקו אל מול הטייסות האחרות.
37 מתוך 40 אנשיה תמכו במהלך החריג, נתון שמראה גם על לכידות האנשים בטייסת. נכון שבאופן כללי אין צורך להיות סוקר פוליטי כדי להעריך שאחוז מצביעי הימין בה הוא נמוך יותר מאשר היחס שלהם בעם, אך כאשר מדובר ברוב מוחלט כל כך, הוא חוצה מגזרים, ובין טייסי המילואים יש גם מי שמזהה את עצמו כימני, יש דתיים ויש גם מי שגר בשטחים.
לא כולם מקשה אחת פוליטית כפי שיש כאלה המנסים להציג. המצב בחיל האוויר ובצה"ל מטריד מאוד. כל איש צבא, לא משנה מה עמדותיו הפוליטיות האישיות, מבין עד כמה זה חמור כאשר משבר פוליטי חודר לתוך הצבא. זהו משבר אשר מהווה אינדיקטור נוסף – אומנם בולט מאוד – לכך שהמצב חמור.
אין דרך לאף צד במפה הפוליטית להרוויח מאירוע כזה, אבל זוהי אזעקת אמת. הדברים שנכתבו כאן כמוהם כלקוחים מתרחישי פנטזיה שאיש לא היה מסוגל לכתוב לפני כמה חודשים. סיפור 69 השבוע ממחיש היטב את הקרע העמוק ואת פוטנציאל הנזק לביטחון המדינה, ומדוע חייבים להגיע להסכמות ופשרות. נראה כי בקרב מקבלי ההחלטות הופנמה ההבנה עד כמה המצב עגום. אפשר אחרת, חייבים אחרת – כי אין דרך אחרת.
[email protected]