הקומיקאי גראוצ'ו מרקס, שגדל במשפחה יהודית ענייה בניו יורק וזכה להצלחה בקומדיות של "האחים מרקס", אמר פעם במבט לאחור: "בחיים שלי הייתי מאוד עני ומאוד עשיר. ולהיות עשיר זה הרבה יותר טוב". האומנם? צחוק בצד, מדובר באחת השאלות הכי שנויות במחלוקת הנוגעות לאושר: האם יותר כסף אכן יגרום לנו להיות יותר מאושרים?
ואכן, כאשר שואלים צעירים בגילי 15־25 מה הם היו רוצים להיות בחיים, ההעדפות תמיד חוזרות על עצמן: עשירים ומפורסמים. אלא שלמעשה, הקשר בין כסף לאושר הרבה יותר מורכב ממה שנראה על פני השטח. לפני יותר מעשור טען פרופ' דניאל כהנמן שמעל סכום של 75 אלף דולר בשנה (כ־23 אלף שקל בחודש), עוד כסף לא תורם לאושר שלנו. במילים אחרות, רמת האושר אומנם עולה בהתאם לרמת ההכנסה. אולם ההכנסה מפסיקה להשפיע על רמות האושר שלנו כאשר אנו מגיעים לרמות שכר שבין 60 ל־90 אלף דולר בשנה.
המסקנה מהמחקר הייתה שברגע שהגענו לנקודה שבה הבטחנו את הצרכים שלנו (שבחברה המערבית כוללים שני רכבים, מחשב ונייד לכל ילד, חוגים, חופשה שנתית), תוספת הכנסה משנה מעט מאוד, אם בכלל, את מידת שביעות הרצון שלנו מהחיים. במחקר חדש שפרסם פרופ' כהנמן לפני שבועיים, שבחן 33,391 אנשים החיים בארה"ב, הוא מראה ממצאים שסותרים לחלוטין את מה שמצא לפני כעשור. גם במחקר החדש נמצא כי רמת האושר עולה בהתאם להכנסה. אולם, במחקר החדש היא לא עוצרת ב־75 אלף דולר בשנה אלא ממשיכה לעלות בהדרגה עד שכר של 500 אלף דולר בשנה (כ־150 אלף שקל בחודש).
כיצד ניתן להסביר את הפער הזה? האופן שבו נבחנו רמות האושר לפני עשר שנים והיום, השתנה. לפני עשר שנים שאל כהנמן אנשים על מידת שביעות הרצון שלהם מהחיים ובחן את הקשר של שביעות הרצון לרמות השכר שלהם. במחקר הנוכחי, המתודולוגיה השתנתה. המשתתפים נשאלו על אודות רמת האושר שלהם מספר פעמים ביום באמצעות אפליקציה ונתבקשו לדווח איך הם מרגישים ומה בדיוק הם עשו באותו זמן.
מה ההבדל בין שתי שיטות המדידה? כשאני שואלת אנשים בהרצאות שלי אם הם מאושרים, הם מתבוננים על חייהם מהצד ועונים על פי הרגשתם. תשובה לשאלה זו מושפעת רבות מאישיותם. לתחושת האושר יש מרכיב אישיותי חזק. יש לנו נקודת שיווי משקל לאושר (happiness set point), שמעוצבת על ידי הגנטיקה שלנו. מלבד אירועים שליליים מאוד או חיוביים בצורה יוצאת דופן שקרו לנו בחיים, יש לכל אדם רמת בסיס שמאפיינת אותו ונשארת קבועה רוב הזמן. מי שלרוב במצב רוח טוב, יהיה שמח וחייכן רוב הזמן. ומי שמאופיין ברמת בסיס נמוכה, יהיה קודר רוב הזמן. רמות אלו לא משתנות הרבה במהלך החיים.
מה שכן יכול להשפיע על רמות האושר הקבועות הללו הוא דאגות הקשורות לפרנסה. אנשים במצב סוציו־אקונומי נמוך טרודים מתשלומים וממשכנתה, מה שפוגע להם משמעותית ברמת האושר. כאשר פרופ' כהנמן שאל אנשים לפני כעשור אם הם מאושרים, כל אותם אנשים שהרוויחו פחות מ־75 אלף דולר, הושפעו מהמצב הסוציו־אקונומי הנמוך ולכן דרגו את רמות האושר שלהם כנמוכות יותר. מעל רמת שכר זו, אנשים ענו בהתאם לתחושות המאפיינות אותם, ולכן לא נמצאה השפעה של רמת השכר על רמת האושר.
פעילות, לא חוויה
אלא שמתברר כעת שיש פער בין האופן שבו אנו מרגישים כשאנחנו מביטים על חיינו מהצד, כפי שנעשה במחקר הקודם של כהנמן, ובין רמות האושר שנמדדות בכל רגע ורגע, כפי שנעשה במחקר החדש. למשל, כאשר נשים נשואות, עובדות במקצועות צווארון לבן, במעמד בינוני־גבוה, נתבקשו להתבונן על חייהן מהצד ולהגיד מה גורם להן אושר, אלו היו התוצאות: לטפל בילדים, לצאת לבלות, טיולים, שופינג, להיות עם חברים
ולעבוד.
לעומת זאת, כאשר מידת האושר נמדדה בזמן אמת – כלומר, שאלו את אותן נשים אחרי כל פעולה איך הן מרגישות, התוצאות היו שונות לגמרי. הרי הן לפניכם: סקס (לא צוין עם מי), לדבר עם חברים, לנוח, לאכול, אימון גופני, טלוויזיה, להכין אוכל, לדבר בטלפון ובמקום אחד לפני האחרון – להיות עם הילדים. אגב, לטפל בילדים דורג על ידי מרבית הנשים כיותר מבאס מעבודות הבית הקלות.
מה אנחנו יכולים ללמוד מזה? שאושר אינו חוויה, אלא פעילות. אם תשאלו אנשים מתי הם היו הכי מאושרים, התשובה השכיחה ביותר היא כשהילדים היו קטנים. אבל בואו נעמיד את הדברים על דיוקם: כשהילדים קטנים, זו אחת התקופות הכי קשות שיש להורים. הם לא ישנים בלילה, אין להם זמן לעצמם, הם מפחיתים משמעותית בבילויים ובכל מה שהם נהנו לעשות לפני שבא לעולם הילד. אז למה בכל זאת אנשים מדרגים תקופה זו כתקופה הכי מאושרת בחייהם? הזיכרון שלנו עושה מניפולציה על האושר שלנו.
לפי המחקר החדש של פרופ' כהנמן, ככל שלאנשים יש יותר כסף, הם יכולים להרשות לעצמם לעסוק בפעילויות שגורמות להם אושר. למשל, פעילות גופנית, מדיטציה ושינה טובה הן פעולות שקשורות באופן מובהק לאושר. ומן הסתם, ככל שיש לך יותר כסף, יש לאנשים יותר פנאי לפעולות מהסוג הזה. ככל שיש לאדם יותר כסף, יש לו יותר אפשרות לעסוק בפעילויות שגורמות לו אושר.
לעומת זאת, בשכר נמוך, רוב האנשים לא יכולים להרשות לעצמם לעסוק בפעולות האלה. בנוסף, ככל שלאדם יש יותר כסף, הוא פחות מוטרד מבעיות קיומיות כמו משכנתה או תשלומים. מחשבות מסוג זה טורדות את המנוחה ומשפיעות לרעה על מדד האושר.
ודבר אחרון, נמצא שגם אם ישנם שני אנשים באותה רמת שכר, מה שיבחין בין האושר שלהם הוא כיצד הם מוציאים את הכסף. נמצא שאנשים
שמוציאים את הכסף כדי לקנות לעצמם זמן – כמו בייביסיטר, מנקה ועוזרת - ומאפשרים לעצמם חוויות כמו יציאה לבילויים וחופשות, הם משמעותית יותר מאושרים מאלו שחוסכים את הכסף בבנק. אם הכסף קונה רווחה או זמן בילוי, אז בהחלט אנשים מדווחים על רמות אושר גבוהות יותר. אולם אם רק אוגרים אותו בבנק - הוא רק תורם לתחושות שליליות.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה