כראש ממשלה נחשב נתניהו לאורך הקדנציות שלו כאלוף הביקורים הרשמיים בבירות מדינות חוץ. לא כל הביקורים אומנם הניבו תוצאות מדיניות ומעשיות שנתניהו ביקש להשיג, אך על תוצאה אחת אין עוררין: הוא הציב את עצמו בזירה הבינלאומית כראש מדינה בעל רעיונות ודעות בסוגיות שהעסיקו את העולם החופשי.
עוד תוצאה הייתה שהוא העלה את הסכנה לביטחון העולם בעקבות שאיפותיה הגרעיניות של איראן - למקום גבוה בסולם העדיפויות העולמי. לכן זה כה מצער לראות כיצד נתניהו בימים אלה, כראש הממשלה הנוכחית, ובצל הביקורת העולמית על הרפורמה המשפטית, הוא זה שדווקא מערער את הערך והפוטנציאל המדיניים הגלומים בפגישה עם נשיא או עם ראש ממשלה של מדינה אירופית מרכזית.
כל גיחה רשמית שקיים בשבועות האחרונים בבירה אירופית - בפריז, ברומא, בברלין ובלונדון - לא זאת בלבד שהסתיימה באפס תוצאות משמעותיות והתבררה כמיותרת, אלא אף הפכה לאירוע משפיל עבור ראש הממשלה. בכל פגישה נתניהו ספג נזיפות, שמע הטפות מוסר, וחטף מה שניתן להגדיר כסטירות לחי פוליטיות.
העובדה שבתום פגישתו עם ראש ממשלת בריטניה רישי סונאק הוחלט שלא לפרסם כנהוג וכמקובל הצהרה משותפת - מעלה את ההסבר שנתניהו הבין שלו תפורסם הצהרה, היא תהיה ביקורתית מדי כלפיו, ולכן עדיף לוותר עליה. אולי היה זה הבכיר הבריטי, שלא רצה לפגוע בנתניהו עם הצהרה קשה.
בכל שיחה שקיים עם ראשי המדינות בביקוריו הרשמיים העלה ראש הממשלה נתניהו כמובן את סוגיית התגרענותה של איראן והסביר את האיום לעולם מהיעדר תגובה הולמת לשאיפותיה הגרעיניות.
אלא שביקוריו של ראש הממשלה לא הניבו שום תוצאה מדינית משמעותית וגרמו לכך שגם סוגיית התגרענותה של איראן - שהיא בעיני נתניהו הכי גורלית, והוא כל כך התאמץ להציבה בראש סדר היום הבינלאומי - לא קיבלה עדיפות. בני שיחו הסכימו איתו שאיראן גרעינית היא סכנה.
אבל רק ארצות הברית יכולה ליזום, להוביל ולבצע מהלכי בלימה מעשיים נגד איראן. ראש הממשלה נתניהו הוא זה שפגע בדחיפות הטיפול בסוגיית התגרענות איראן. הרי נתניהו מבין שבלעדי המעורבות של ארצות הברית, אין סיכוי למהלכים נגד איראן.
זה זמן הוא או עוזריו רוכנים על האטלס ומחפשים בירה נוספת לבקר בה בקרוב. הבעיה היא שבאטלס שלהם לא מופיעה בירה בשם וושינגטון.