לפני כ־11 שנה קיבלתי פנייה דרך הסוכן שלי דאז להשתתף בפיתוח של סדרה תיעודית על הגשש החיוור. משמעות המושג פיתוח היא שגוף שידור מסוים משקיע סכום מוגבל, עשרות אלפי שקלים, כדי לבחון באופן רציני את ההיתכנות של סדרה עתידית. כלומר, עדיין לא מצלמים, אבל משקיעים בתחקיר ואז בכתיבה שנועדה להראות את הקונספט של הסדרה, החלוקה לפרקים, תוכנו של כל פרק, זהות המרואיינים וכו'. במקרה הזה מי שהזמין את הפיתוח היה ערוץ 1. ואני עוד זוכר היטב את מה שאמר לי הסוכן: נכון שזה רק פיתוח, אבל ברור לגמרי לכל הצדדים שזה ימשיך מהר מאוד להפקה של הסדרה עצמה. איך לא? מדובר בשלישיית הבידור הכי מצליחה וחשובה בתולדות ישראל, בצוות יוצרים מוכח ובערוץ שמחזיק את מרבית חומרי הארכיון הרלוונטיים. הסוכן צדק לגמרי. על פניו, זה היה אמור להיות פרויקט פשוט. אבל הוא ארך, כאמור, 11 שנה. והפך למיזם הכי ממושך ותובעני שהייתי מעורב בו.
הסיבות להתארכות החריגה הזו לא ממש מעניינות. הן קשורות באי־הוודאות סביב עתיד ערוץ 1, הניסיונות למצוא גופי שידור אחרים, התדיינויות משפטיות ממושכות שנועדו לאפשר לנו חופש יצירתי ועוד. בינתיים, באירוניה מתוקה, יצרתי עם המפיק אריק ברנשטיין, שאיתו נפגשתי לראשונה בעניין הגששים, פרויקטים אחרים, כמו הסדרה התיעודית “מעברות". וסדרת הגששים הלכה ונדחקה לעומק המגירה. אחת לכמה שנים אני והבמאי אליאב לילטי היינו נפגשים ומנסים להתניע, אבל כמאמר הגששים - לא היה מנוע. עד שבשלב מסוים, לפני כארבע שנים בערך, סופה של הסדרה הוכרז באופן רשמי. בדומה לסופן של כמה דמויות שהיו אמורות לשחק בה תפקיד מרכזי והלכו לעולמן, כמו מוטי קירשנבאום או יוסי שריד (קירשנבאום ביים תוכנית של הגששים. שריד כתב את תשדירי הבחירות שלהם למערך בבחירות 1984). את שניהם עוד הספקנו לתחקר.
ואז קרה סוג של נס. תאגיד השידור שרק קם פרסם מכרז לפודקאסטים בנושאי תרבות. וחשבתי, זה רעיון! (מתנצל, זה בדיוק הטור ההולם לגששית). יש לי ארבעה פרקים כתובים על הגשש החיוור, הרכב שממילא תווך לעולם בעיקר דרך הרדיו. החיבור לפודקאסט הוא אך טבעי. רק דבר אחד היה חסר לי, אישור מבעלי הזכויות על השימוש במערכונים. פניתי לאריק ברנשטיין, שיסייע בעניין, ואז הוא אמר - יודע מה? אם אני כבר עושה סיבוב, אולי אנסה להתניע מחדש את הסדרה. בירכתי אותו, בסקפטיות מוחלטת, אבל לתדהמתי המהלך הלך וצבר תאוצה. ובסופו של דבר קיבלנו אור ירוק לסדרה, שתשודר במקביל בהוט 8 וביס קולנוע ישראלי.
אבל כאן לא תמו התלאות. כי דווקא כשהתחלנו את השלב האופרטיבי, פרצה הקורונה. ובנוסף להיסטריה הכללית, היו לנו שני גששים בני כ־80, לצד מרואיינים אחרים מקבוצות סיכון של גיל ובריאות. התוצאה המבורכת הייתה שלאורך הסגר הראשון של הקורונה נאלצתי לשבת בבית ולצפות בכל סרטי, מערכוני ופרסומות הגששים, לצורך השלמת התסריטים. כך שבזמן שכל ישראל נאנקה, אני נהניתי מכל רגע. העולם מושבת, אז צוחוקים. בסופו של דבר הצלחנו לצלם בין הסגרים, ואחרי תהליך ממושך של עריכה הננו כאן.
אבל הקושי הגדול ביותר בעבודה על הסדרה היה תוכני. מהרגע הראשון החלטנו שלא ליצור סדרה טיפוסית המבוססת על כרונולוגיה ועל חיי הגיבורים, אלא לבחון סוגיות מהותיות בחברה הישראלית דרך היצירה הגששית. דווקא מפני שהגששים היו כל כך ישראלים. בחנו נושאי מפתח כמו מזרחים־אשכנזים, דמות הגבר והאישה, קדושת הביטחון והאובססיה הישראלית שלא לצאת פראייר. אלא שהמציאות הישראלית הלכה והשתנתה כל הזמן, והחשש היה שהדיון ביצירה הגששית (ההרכב התפרק בשנת 2000) יהיה פחות ופחות רלוונטי. אבל ברגע שנכנסנו לחדר העריכה, הבנו שגם מערכונים שהגששים יצרו בסוף שנות ה־60 עדיין סופר־רלוונטיים לישראל 2023. תחשבו רק על דמותה האגדית של ברברה קרקר, שהייתה היפסטרית תל אביבית כבר ב־1980.
זה היה מסע ארוך ומופלא, שהסתיים - בעוד סוג של נס - בדיוק בשנת ה־60 לייסוד הגששים.
הסדרה “הצ'ופצ'יק של הקומקום" תשודר בהוט 8 וביס ישראלי החל מ־2.4.23