במשך שנים רבות הייתי עוזרם של שניים משרי המשפטים ולאו דווקא הבלתי חשובים שבהם - יעקב שמשון שפירא וחיים צדוק. כמובן שבמסגרת תפקידי זה, התוודעתי היטב גם לוועדה לבחירת שופטים - ולהפתעתי מצאתי ועדות מאוד רציניות, שעשו את מלאכתן נאמנה. במשא ומתן בין נציגי הקואליציה, האופוזיציה והשופטים, הם הצליחו למלא את משרות השופטים, לרבות בבית המשפט העליון.
בכירה בארה"ב: "מנהיגים במזרח התיכון מודאגים מהמחלוקות בישראל"
אמו של אודי גולדווסר ז"ל: "איכשהו אנחנו צריכים להרים את קולנו, ולא באלימות"
"טענה משוללת יסוד": יו"ר ההסתדרות מכחיש את תיאום השביתה עם רה"מ
על פי החוק הקיים, הוועדה מונה את שר המשפטים כיו"ר שלה, וכן שני חברי כנסת ושר נוסף, שלושה שופטים עליונים ושני נציגי לשכת עורכי הדין. עכשיו מציעים לנו רוב בוועדה לפוליטיקאים ולא לשופטים, ושכאילו שני השופטים הבאים ייבחרו על ידי רוב הפוליטיקאים (שישה לקואליציה וחמישה לאופוזיציה). אלא שמה לעשות, היו"ר הוא שקובע את מועד התכנסותה של הוועדה, והוא בעצם יכול לקבוע שאחרי מינוי השניים לא תתכנס הוועדה אלא בקדנציה הבאה. ואז - שוב תהיה זכות לנציגי הקואליציה למנות שופטים. אילו התיקון המוצע היה קובע שאחרי שני השופטים לבית המשפט העליון תמנה הוועדה שניים מנציגי האופוזיציה, זה כבר היה סביר.
שר המשפטים צדוק הודה בזמנו בפניי שהחוק הישראלי אינו אידיאלי בעניין זה, אך לא נמצאה שיטה יותר טובה מזו. נכון אומנם שעד 1953, כשנחקק החלק הזה של חוק יסוד "השפיטה", מונו השופטים לבית המשפט העליון על פי מפתח פוליטי, אך לדברי צדוק, מדינות רבות פנו אליו וביקשו פרטים על השיטה הקיימת כדי לאמץ אותה.
לפני כמה שנים התוודענו למסרונים שהוחלפו בין שר בכיר, חבר בוועדה למינוי שופטים, לבין שופטת, לפני ולאחר שהתמנתה לכהונתה. המסרונים לא היו חד־משמעיים, לא היה פה "אקדח מעשן". בעקבות המסרונים, שמהם מי שרצה יכול היה להסיק שהוועדה לבחירת שופטים פועלת באופן לא תקין ולא שקוף, היו רבים שזעקו שהגיע הזמן לשנות את דרך בחירת השופטים במדינתנו. ובכן, למרבה הצער אין שיטה אחת מוצלחת בעולם כולו למינוי שופטים. יש לזכור כי שופט הוא אחד התפקידים הרגישים ביותר במערכת השלטונית. הוא חורץ גורלות לשבט או לחסד, וגם מכריע בסכסוכים כספיים. כוחו רב לו.
האיזון בוועדה הופר
מדינת ישראל, מיד לאחר שכוננה, בחרה בדרך מאוזנת מאין כמוה. הוועדה לבחירת שופטים מורכבת מנציגים של שלוש זרועות המדינה - השופטת, המחוקקת והמבצעת – ובנוסף, נציגים של המקצוע - שלושה שופטי העליון, שני שרים, שני חברי כנסת ושני נציגים של לשכת עורכי הדין. נהוג בדרך כלל שהכנסת בוחרת נציג מהאופוזיציה ונציג מהקואליציה לוועדה, אלא שבשנים האחרונות האיזון הזה נפגע, והופר העיקרון שאיננו הוראת חוק.
מכל השיטות הקיימות בעולם (ואני מכיר אותן ובדקתי אותן), השיטה שמדינת ישראל בחרה בה היא הרע במיעוטו. אכן יש בוועדה "דילים" מפעם לפעם, אך בסך הכל התוצרים לאורך השנים של הוועדה היו חיוביים. נכון שפה ושם הסתננו גם כמה "תפוחים רקובים", אך זה קורה - אז יש מנגנון תיקון הקבוע בחוק.
עכשיו באים השרים שלמה קרעי (התקשורת) וגלית דיסטל אטבריאן (ההסברה), ואליהם מצטרפת חברת הכנסת טלי גוטליב (ולאחרונה גם הח"כ לשעבר יהודה גליק), ומסבירים לנו כי בכל העולם נהוג שפוליטיקאים ממנים את השופטים. ובכן, זה פשוט לא נכון. הכלל הנכון הוא שבכל המדינות הדמוקרטיות מכבדים את עקרון חופש השיפוט וחופש השופטים. הם בעיקר מרבים להביא את הדוגמה של ארה"ב, ששם הפוליטיקאים (הסנאט) אכן ממנים את השופטים לבית המשפט העליון, על דעת הנשיא. אולם בארה"ב קיימות חוקה ומגילת זכויות, וכן בית משפט שלא מוגבל בפסקת התגברות, והם שומרים על כך שהמינויים לבית המשפט העליון יהיו ראויים.
הפוליטיקאים פשוט מבלפים כשהם אומרים שארה"ב היא הדוגמה החיה למימוש הרפורמה. אם בישראל היו שני בתים, מגילת זכויות אדם וחוקה, ניחא, אבל זה לא כך, לצערי הרב. בכל העולם הדמוקרטי, ובעיקר בגרמניה, שומרים על עצמאות המערכת המשפטית. פוליטיקאים רבים, בעיקר מהימין, אינם אוהבים את הרעיון של הוועדה לבחירת שופטים, משום שבעבר מינו בוועדה בשיטת "חבר מביא חבר". אך שיטה זו כבר לא קיימת הרבה שנים, הרבה לפני זמנה של איילת שקד.
לדעתי, אם יש מקום לתיקון בהרכב הוועדה הוא בצמצום כוחם של הפוליטיקאים מארבעה לשניים (שר אחר וחבר כנסת אחד), והגברת כוחם של השופטים על ידי צירוף שני שופטים נוספים. זו הדרך הנכונה, משום שאין כמו השופטים של בית המשפט העליון להכיר את השופטים, ולמטה את עורכי הדין המיועדים לשיפוט, באמצעות פסקי הדין שלהם ובאמצעות הופעותיהם בבית המשפט העליון. ומכל זרועות השלטון, עדיין, למרות הפיחות שחל במעמדו, בית המשפט זוכה לציון הגבוה ביותר מבחינת אמון הציבור - ואין סיבה שלא יהיה בו רוב לשופטים. אסור בשום פנים ואופן לשנות את שיטת מינוי השופטים בארצנו, למרות הפגמים שהתגלו ועוד יתגלו בה.
עסקת טיעון עכשיו
נכון לעכשיו, ראש הממשלה בנימין נתניהו כנראה טרם שלח את מכתב ההעברה מכהונה לשר הביטחון יואב גלנט, ויכול להיות שהוא חזר בו מכוונתו לפטר אותו בשל התגובה הסוערת של הציבור. ראש הממשלה כתב בספרו האוטוביוגרפי "ביבי" כי יש לנהוג במתינות בפיטורי שרים, אף שהוא עצמו פיטר את יצחק מרדכי, שר הביטחון בממשלתו הראשונה, ואת משה בוגי יעלון, שהיה גם הוא שר הביטחון, מטעמים פוליטיים.
אם נכונה הסברה שכל מה שעושה נתניהו נובע ממצבו האישי וכתב האישום שהוגש נגדו, אז לדעתי עדיף שתיעשה איתו עסקת טיעון כבר עכשיו, ולא בעתיד. התמורה היחידה שמדינת ישראל צריכה לקבל ממנו, היא הסתלקותו מהחיים הציבוריים. איש, ובכל מקרה אני, לא רוצה לראות ראש ממשלה בכלא.