פיגועי הטרור הרצחניים שהתחוללו במהלך יום שישי בבקעת הירדן ובתל אביב, אינם מותירים עוד מקום לספק. הגבולות נפרצו. מעבר לתחושת הזעם, התסכול וחוסר האונים, אירועים אלה מהווים חלק אינטגרלי מגל טרור קטלני שהולך ומתעצם בחודשים האחרונים, ושנותן אותותיו בכמה חזיתות בו־זמנית. בעודם נלווים לשיגורי טילים בדרום הארץ בנוסף לירי עשרות רקטות על יישובי הצפון – לראשונה מאז שנת 2006 – אירועים אלה הם פני המציאות הביטחונית החדשה בישראל.
תייר איטלקי נרצח ושבעה נפצעו בפיגוע משולב רצחני בטיילת בתל אביב
שתי אחיות מאפרת נרצחו בפיגוע ירי בבקעה, אמן נפצעה אנוש
לא בכדי ההסלמה הביטחונית מתחוללת דווקא כעת בחג הפסח ובשיאו של הרמדאן. אומנם במשך שנים המשטרה וכוחות הביטחון נערכו מראש למניעת הפרות סדר בבירה, אלא שהפעם אירועי הר הבית בירושלים הם רק הנפץ שתדלק את המפץ הביטחוני.
אין ספק כי זהו שילוב טעון ומסוכן בין רגשות דתיים ולאומיים סוערים הנושאים משמעות קריטית. חמור מכך, כבר עתה ברור כי השילוב הקטלני בין משבר דמוקרטיה ומנהיגות חריף המתחולל בימים אלה בישראל, לבין התפשטות המחאה והחלשת מוקדי הכוח במדינה, פוגע בחוסנה וביציבותה הפנימית, וכל שכן - בדימויה הבינלאומי.
היחלשות זו מוקרנת כלפי חוץ ומנוצלת על ידי אויביה, ובהם החמאס, הג'יהאד האסלאמי והחיזבאללה – ארגוני הטרור הפועלים בחסות איראן. יתרה מזאת, שינויים טקטוניים המתחוללים לאחרונה במאזן הכוחות העולמי מקרינים על מאבקי הכוח במזרח התיכון ומשפיעים בין היתר על העימות הישראלי־איראני והסכסוך הישראלי־פלסטיני. כל אלה, בתורם, מעצימים את שבריריות ונפיצות המרחב הגיאופוליטי־ביטחוני, שמהווה "חבית אבק שריפה" העלולה להתפוצץ בכל עת ולפגוע קשות בישראל.
התבוננות כוללת על שלל האירועים מראה כי מדובר בתמהיל קטלני של מצבי קיצון מדיניים וביטחוניים חמורים המזינים זה את זה. בתוך כך, פיגועי הטרור המבוצעים לרוב על ידי מפגעים בודדים הפועלים בהשראת החמאס או מטעמו, הם רק "יריית הפתיחה". בראייה אסטרטגית, יכולתה של ישראל להתמודד עם התגברות אירועי הטרור המתחוללים בו־זמנית בכמה זירות, בדגש על ערים מרכזיות וקווי התפר עם האוכלוסייה הפלסטינית, משקפת את השינוי שחל לרעתה במאזן ההרתעה מול איראן.
יתרה מכך, ירי טילים מאסיבי, הן מעזה והן מדרום לבנון, מהווה נקודת מפנה דרסטית במפת האיומים האזורית. לא זו בלבד שהם מהווים "מופע פתיחה" לקראת הבאות, אלא שהתעצמות כוחה ומעמדה האזורי של איראן, במיוחד כעת נוכח היחלשות ישראל, מהווה תמריץ עבורה לשנות את מאזן הכוחות לטובתה.
כל זאת, על רקע צמצום מעורבותה של ארה"ב במזרח התיכון, בדגש על הסתייגותה מהמדינית בישראל. ומנגד, נוכח הידוק קשריה של איראן עם רוסיה וסין לצד חידוש יחסיה עם רבות ממדינות ערב, ובראשן ערב הסעודית. על רקע זה, אין ספק כי הסיכוי להחרפת האקלים הביטחוני שנוצר במזרח התיכון הוא גבוה מתמיד. הוא מהווה זרז עבור טהרן – חרף חומרת מצבה הסוציו־אקונומי – לפעול ביתר שאת נגד "הישות הציונית".
ללא ספק, מדובר במציאות ביטחונית מורכבת ביותר, המהווה קריאת השכמה חשובה לממשל בישראל. כזאת, המחדדת את הצורך לחשב מסלול מחדש ולנקוט מדיניות אשר מצד אחד מספקת מענה לצורכי הביטחון הקיומי, ובמקביל, משקיעה מאמצים ומשאבים בשינוי מאזן ההרתעה האזורי.
יתרה מכך, מדובר באחד ממצבי הקיצון הקריטיים, המחייבים את ישראל להשכיל "לקרוא נכון את המפה" כדי להימנע מתשלום מחיר כבד בשל ראייה מוטעית של המציאות החדשה. עליה להמשיך ולפתח את יכולותיה הביטחוניות ומשאביה הצבאיים, להקרין עוצמה ואחריות כלפי הציבור, ובתוך כך - לטפל בבעיה הביטחונית מהשורש.
אסור שמחלוקות פוליטיות ומתחים פנימיים יאפילו על עוצמתה וישפיעו לרעה על עבודתם הקריטית של גורמי צבא ומערכות הביטחון, שכן רק פעילות נחושה ובקול אחיד תוביל לחיזוק חוסנה הפנימי, כוחה ודימויה הבינלאומי. ברור אפוא כי דווקא בשעת משבר קשה זו, על הממשלה המכהנת להתעלות על עצמה ולשדר מסרים חדים וברורים כי אין לנו ארץ אחרת. ישראל – חרף כשליה המדיניים – היא מדינה חזקה ועוצמתית במזרח התיכון.
הכותבת הינה מומחית לגיאופוליטיקה, טרור עולמי ומשברים בינלאומיים