לבנון עזה, יהודה ושומרון, בקעת הירדן, תל אביב והר הבית - בתוך ימים בודדים, בעיצומו של חג הפסח, ההתרעה שסיפקה מערכת הביטחון, שלפיה בתקופת הרמדאן ישנו פוטנציאל שהזירות המאיימות השונות יתלכדו יחד, התממשה. הר הבית, כצפוי, היה בבחינת הגפרור שהצית את האש גם בזירה הלבנונית ובעזה. תושבי ישראל חשו בימים האחרונים, בזעיר אנפין, את המאפיינים של עימות רב־זירתי. הדרג הצבאי, בניסיון לכבות את השריפה ולא להידרדר למלחמה, המליץ לדרג המדיני על תגובה מתונה שמכוונת כלפי חמאס גם בלבנון. 

דיווח דרמטי: הירי מלבנון לישראל בוצע בידיעת איראן וחיזבאללה
סבב הירי הסתיים? צבא לבנון איתר משגרי רקטות שהיו מוכנים לשיגור | צפו

מבחינת מערכת הביטחון, הידיעה כי חמאס לבנון הוא זה שביצע את ירי הרקטות סיפקה כבר אנחת רווחה. בדיונים בקבינט טענו גורמי הביטחון כי המסרים שהגיעו מחיזבאללה, שלפיהם הם לא אישרו ואף לא ידעו על כוונת חמאס לבנון לבצע ירי לעבר ישראל, נראים אמינים. כמוצא שלל רב עבור מערכת הביטחון והדרג המדיני, הנתון הזה אפשר להמליץ שבעזה ובלבנון הכתובת לתגובה תהיה כלפי חמאס בלבד, וגם היא תהיה מאופקת, מאוד מתונה, ומבלי להידרדר למלחמה. שרי הקבינט הלא מנוסה קיבלו את המלצות מערכת הביטחון בפה מלא. 

אפשר להבין היטב את ההיגיון של ישראל שלפיו אינה מעוניינת במלחמה, על פי ההערכות שניתנו בדיון. תגובה נגד חיזבאללה עשויה להביא לירי טילים מדויקים לעבר ישראל, ומכאן הדרך למלחמה קצרה, וכמו תמיד - בעיתוי שמאוד אינו נוח לישראל. קבלת ההחלטות היא לגיטימית, אבל בדרך אליה לא ניתן להתעלם מהתחושה כי מערכת הביטחון גם מספרת לעצמה את הסיפור שהיא רוצה לשמוע. שהרי הסיכוי שחיזבאללה, כמי ששולט בשטח באופן כמעט מוחלט, לא זיהה ולא ידע על כוונת חמאס לבנון לירות רקטות לעבר ישראל, הוא כמעט בבחינת תרחיש שלקוח מעולמות הפנטזיה.

במשך כחצי שעה ירה חמאס מלבנון עשרות רקטות לעבר ישראל, באופן מתוזמן ומדויק מאוד, תוך שנרשם שיפור מרשים ביכולת לבצע ירי מטחים מדויק לעבר ישראל. מדובר בקפיצת מדרגה מקצועית משמעותית מאוד מהיכולות שהיו לארגון הטרור רק לפני כשנה וחצי, כאשר גם אז כמעט גררו את האזור למלחמה בביצוע ירי של רקטות בודדות. בצה"ל הודו אז בפערי המודיעין הקיימים נגד ארגוני הטרור הפלסטיניים בלבנון, ואמרו כי יושם דגש מיוחד על השלמת הפער, בשל ההבנה שבקלות יחסית אותם ארגונים עלולים לגרור את ישראל ולבנון למלחמה ששני הצדדים אינם מעוניינים בה. 

השינוי במאפייני היחסים בין ארגוני הטרור הפלסטיניים לחיזבאללה ולכוח קודס הוא עמוק. אהבה גדולה גם היום אין שם, אבל יש אינטרס ברור משותף שמחזית לבנון יהיה נגד ישראל איום ביטחוני נוסף - כזה שחיזבאללה יכול לנער את ידיו ממנו. כל זאת, כשמי שחתומה על שיפור היכולות המבצעיות של אותם ארגונים, וגם על כספים שמגיעים אליהם, זו היד האיראנית המשותפת לחיזבאללה. השליטה והקשרים הללו בין ארגוני הטרור מעלים סימן שאלה כבד על ה"ניקוי" המוחלט שעשו בישראל עבור חיזבאללה, שמבחינתו הרוויח בעניין הזה את כל הקופה.

ההחלטה שלא לפעול הפעם נגד חיזבאללה הייתה לגיטימית. עם זאת, ישראל - גם מבחינה מדינית - לא יכולה להיות הכמעט־ראשונה שממהרת לנקות את אחריות החיזבאללה לאירועים האחרונים בשל שיקולי הסברה פנימיים.

לצד הרצון שלא להיגרר למלחמה, לא ניתן להתעלם מבעיית ההרתעה שנוצרה: הפיגוע במגידו באמצע החודש הקודם, שלגביו אין ספק בנוגע למעורבות חיזבאללה, היה צומת הדרכים שבו ממשלת ישראל והקבינט שלא התכנס היו אמורים לחשוב לעומק כיצד לנהוג מול חיזבאללה, שהעז לעמוד מאחורי פיגוע שאם היו בו הרוגים – היה יכול להוביל כבר אז למלחמה.

זאת לא רק התגובה שלא הגיעה – ישראל אפילו נמנעה עד היום מלהצהיר באופן רשמי על חיזבאללה כאחראי לפיגוע – ובסופו של דבר, בחרה להגיב בסוריה ולא מול חיזבאללה בלבנון.

נכון לעכשיו ישראל הצליחה "לסגור" את ההסלמות הקצרות בסוף השבוע בלבנון ובעזה, אבל מיד לאחר מכן התרחשו פיגועים קשים בתל אביב ובבקעת הירדן. לא צריך יד מחברת כאשר האווירה הכללית מובילה לכך כבר כמה חודשים. ראש הממשלה בנימין נתניהו, באיחור רב מאוד, הציב רק עכשיו בראש סדר היום שלו את הסוגיה הביטחונית. עם זאת, ההתעלמות המוחלטת מההזהרות וההתרעות שסיפקו לו מערכת הביטחון ושר הביטחון יואב גלנט הייתה יכולה לספק חומר רב לוועדת חקירה ממלכתית - אם מלחמה הייתה פורצת בסוף בלבנון.