אתמול ציינו את חג הפועלים, ודווקא השנה, האחד במאי רלוונטי מתמיד. עולם העבודה משתנה כל הזמן. במובנים רבים זכויות העובדים השתפרו, נוספו חקיקה, רגולציה ומודעות, אך במבט היסטורי מצב העובדים הורע - השעות ארוכות יותר, השכר נשחק אל מול יוקר המחיה, וישנן יותר צורות העסקה פוגעניות.

אנו נמצאים בעידן שבו כל הזמן מתפתחים מודלים חדשים בשוק העבודה שמחייבים אותנו להתמודד עם שאלות תעסוקתיות חדשות, ובו בזמן גם לעמוד על הזכויות ההיסטוריות שמגינות עלינו משחיקה, התעמרות ואי־יציבות. כיו”ר השדולה לאיזון חיי בית ועבודה בכנסת, אני רואה באיכות החיים שלנו מטרה ראשית בעולם עבודה מתוקן, וגם אינטרס של מדינה שרוצה חיי משפחה, פיתוח עצמי, תרבות ופנאי לאזרחיה.

התפוקות בישראל נמוכות ביחס לשעות העבודה, והפריון בישראל הוא מהנמוכים בעולם. כל זה אף ששעות העבודה בישראל הן מהגבוהות בקרב מדינות ה־OECD, וממוצע ימי החופשה שלנו נמוך בכעשרה ימים מהממוצע. אנחנו עובדים יותר מדי, באופן ששוחק אותנו, שלא מאפשר לנו פנאי וחיי משפחה סבירים, ובמקביל גם פוגע כלכלית בפריון ובצמיחה.

מחקר שיזמתי מטעם מחלקת המחקר והמידע של הכנסת בשנה שעברה הראה בדיוק את המסקנות הללו. יתרה מכך, במדינות שבהן התחילו במודלים של קיצור שבוע העבודה, התוצאות היו מדהימות, לא רק לפריון ולתפוקות הגבוהות, אלא גם למדדי האושר של העובדים. קיצור שבוע העבודה הוא צו השעה בישראל - אנשים עובדים כדי לחיות ולא חיים כדי לעבוד.

בנוסף לקיצור שבוע העבודה, עלינו להסדיר בחוק את הזכות "להתנתק”. הזמינות האינסופית שהנגישות הטכנולוגית מאפשרת, מייצרת בדרך תופעות שחייבים לרסן ולאזן - מחקרים מראים שהיעדר הנתק לאחר שעות העבודה מייצר לחץ נפשי רב.

אחת התמורות הטובות שנכנסו אל חיינו בתקופת הקורונה היא עבודה מהבית. מודל עבודה היברידי הוא חיובי בבסיסו - פחות כלי רכב על הכביש, פחות חללי משרדים, יותר פנאי, והנתונים הראו שהעבודה לא נפגעת כלל, ובמקומות מסוימים אף ההפך. אך עדויות רבות מראות על ציפייה לזמינות בכל שעה, ובקרה אינסופית המייצרת לחץ וקשיים רבים. עלינו להסדיר חוזה הדדי בין המעסיק והעובד, המגדיר את השעות שבהן נדרשת זמינות מלאה.

האחד במאי מהווה הזדמנות לחגוג את הקדמה שהצלחנו להשיג עד כה - זכויות סוציאליות, הפסקה בעבודה, ימי חופשה ומחלה, פנסיה וחוק שכר מינימום. אבל גם הזדמנות לדיון חשוב על שיפור החיים שלנו, הזכויות שלנו כעובדים, כאנשי משפחה, כבני אדם עם תחומי עניין וצורך בפנאי ורווחה.

הגיע הזמן שנבין שלאיכות חיינו יש השפעה על איכות עבודתנו ולהפך. הגיע הזמן שמקומות העבודה שלנו יבינו שעובדים טובים הם עובדים שטוב להם, והגיע הזמן שהמדינה תבין שעובדים מאושרים הם אינטרס לאומי, חברתי וכלכלי. קיצור שבוע העבודה ואיזון עם חיי הבית והמשפחה יתרמו למשק, לכלכלה וליציבות התעסוקתית, אך גם לאושר שלנו, לנפש ולחיי משפחה טובים ולרווחתנו. 

הכותבת היא חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה