ירח דבש מאוחר
עניין נוסף שראוי לשים אליו לב, חלף השבוע מתחת לרדאר: שר המשפטים יריב לוין "התאבד" כדי להביא לאישורה של ועדת השרים לחקיקה את הקמתו של בית חולים בעיר סחנין. בית חולים ראשון שמוקם בעיר ערבית זה שנות דור. לכאורה, החלטה טבעית ומתבקשת. במציאות, סוג של תחילתה של דרמה פוליטית.
מי שהביאו את ההחלטה הזו היו אנשי רע"ם. הם ניסו לפצות את עצמם על חוויה טראומתית מהקדנציה הקודמת: אז, הובאה החלטה דומה על ידי חד"ש־תע"ל של אחמד טיבי ואיימן עודה. מכיוון שכל הדרגים המקצועיים סבורים שמדובר בהחלטה מוטעית, הממשלה החליטה להפיל אותה. רע"ם נאלצה להצביע נגד. טיבי ועודה שתו את דמו של מנסור עבאס ולמרבה הקלון, ההחלטה עברה בקריאה טרומית בכנסת (אבל אין עליה רציפות, כך שצריך להתחיל מההתחלה).
עכשיו יריב לוין התעלם מהמלצות הדרג המקצועי והפעיל את כל כובד משקלו כדי להעביר את בית החולים הזה במהירות האפשרית. מדובר בשינוי כיוון פראי של הקואליציה. בימיה הראשונים, התעמרה הקואליציה הזו במנסור עבאס ובמפלגתו בכל הכוח, והברית שנכרתה עם טיבי ועודה בימי האופוזיציה נראתה בטוחה ורוגעת. עכשיו, מגיעה פניית הפרסה.
האם יש דיל בין מנסור ליריב לוין? השניים, כזכור, היו מקורבים עוד לפני שמנסור נכנס לממשלת השינוי. האם מדובר בתמיכה של רע"ם בתקציב המדינה, במהפכה המשפטית, או בשניהם? אני לא יודע. כל הצדדים מכחישים, כמובן. את ירח הדבש בין הצדדים אי אפשר להכחיש. לאן הוא יוביל אותם? ימים יגידו. חובה להוסיף כאן שזו זכותו המלאה של עבאס. גישתו, להיות ש"ס של הערבים, צריכה להיות מקובלת עלינו גם כשהוא קורץ לצד השני. הבעיה היחידה שלי עם האירוע היא שבבוא העת הצד השני יכחיש שזה קרה. כרגיל.
מנסור עבאס מסר בתגובה: "אנחנו מחוייבים לתהליך בבית הנשיא ומעוניינים בהצלחתו ולהיות חלק מהסכמות רחבות ולתרום את תרומתנו במציאת פתרון. אנחנו מתנגדים לשינויים בגרסתם הליכודית ודבקים בצורך לחזק את מערכת המשפט ולמנוע פוליטיזציה. אין קשר בין השינויים במערכת המשפט לנושאים תקציביים ופוליטיים".
זה היה תעלול אחד יותר מדי. תוך דקות הפכו רחובות הערים הגדולות, הצמתים, המחלפים והגשרים בישראל לאתרי הפגנת המונים ספונטנית אדירה. אנשים שכבר היו בפיג'מות התלבשו, לקחו דגל ישראל וירדו למטה, זורמים עם הנחשול האנושי לאן שיוליך אותם, נישאים על ידי רוח פטריוטית מופלאה ותחושת גועל עמוקה.
הם קמו ובאו מכל מקום: מאולמות הקולנוע, התיאטרון והקונצרטים, מהמסעדות ובתי הקפה, מחתונות ומסיבות, מהמיטות החמימות או הסלונים הביתיים, ממסכי הטלוויזיה. זה היה לילה היסטורי בלתי נשכח שהציב מול כוחות הטירוף המשתוללים בעיבורה של הממלכה קיר בטון בלתי חדיר. רוצים להמשיך? בבקשה, תתרסקו עלינו.
גלנט נשאר. החקיקה הושהתה. מגבלות הכוח הוצבו מול פרצופה האטום של הקואליציה. עכשיו הם מחשבים מסלול מחדש. בנימין נתניהו, כהרגלו, מדגמן פיוס ואחדות מזויפים. אחיתופליו מנסים לייצר תנועת נגד. אתמול ארגנה הממשלה הפגנת תגמול. קמפיין פרסומי אדיר, אוטובוסים מסובסדים מכל הארץ (בעיקר מההתנחלויות), תחינה לרבני הישיבות שיקראו לאנשיהם לצאת, הפצצת מסרונים, סרטונים של יריב לוין בעצמו, כל זה פומפם לאורך שבועות בקרב הבייס.
הליכוד והציונות הדתית שפכו לתוך הפרויקט, על פי הפרסומים, לפחות 2 מיליון שקל (מתוך עלות של כ־6 מיליון). נעשה מאמץ עצום לשכנע גם את החרדים להגיע, אף שהרבנים הסתייגו. שיא הגיחוך היה באחת הכרזות לקראת ההפגנה, שבה נאמר: "לא לסרבנות, בעד צבא העם, למען רפורמה משפטית".
קראתי את הכרזה הזו כמה פעמים כדי להשתכנע שהם מתכוונים ברצינות. לא לסרבנות? הרי הקואליציה הזו עומדת לחוקק את חוק הסרבנות האולטימטיבי, שיכונה חוק יסוד "לימוד תורה" ויהפוך את הסרבנות המתמשכת של הציבור החרדי לרשמית, ממלכתית וסופית. לא נותרה באנשים הללו בושה כלשהי?