"הבחירות החשובות ביותר בעולם בשנת 2023 יתקיימו בטורקיה" - כך זועקות כותרות העיתונים בעולם, המתארים את הבחירות הכלליות לנשיאות ולפרלמנט הטורקי שייערכו ביום ראשון. לא זו בלבד שהן צפויות להיות המאבק החריף, הצמוד והדרמטי ביותר ב־20 שנות שלטונו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, הנמצא בפיגור קל בסקרים מול כמאל קיליצ'דראולו, יריבו באופוזיציה. יתרה מזו, אם ארדואן יפסיד, צפוי להתחולל בטורקיה מהפך פוליטי מטלטל, הנושא השלכות גיאופוליטיות מרחיקות לכת, העתידות להשפיע על גורל המדינה, על ביטחון אירופה והמזרח התיכון.
"נגרום לו לפרוש": זה מועמד האופוזיציה בטורקיה שמאיים על ארדואן
מומחה מעריך: האם רעידת האדמה בטורקיה תטלטל את כסאו של ארדואן?
אנליסטים מעריכים - זה מה שיקרה אם ארדואן יפסיד בבחירות
המנהיג שייבחר יצטרך להתמודד עם אינפלציה גואה ומשבר סוציו־אקונומי עמוק הפוקדים את טורקיה, במיוחד לאחר רעידות האדמה הקשות שהתחוללו בפברואר וגם להחליט על אג'נדה מורכבת במסגרת מדיניות החוץ הטורקית. זאת, תוך ביסוס מעמדה של אנקרה בברית נאט"ו ויחסיה עם ארה"ב, האיחוד האירופי ורוסיה (תוך הגדרת תפקידה במלחמה באוקראינה). בנוסף, ישנן המחלוקות מול יוון וקפריסין והמגעים עם מדינות המפרץ.
וכך, כשהוא מנצל את הסלידה הציבורית ממדיניותו הריכוזית וסגנונו התוקפני של ארדואן, קיליצ'דראולו בן ה־74 מקפיד למצב את עצמו כהיפוכו המוחלט של "הסולטן הטורקי". בעודו "מדבר בגובה העיניים" ומציג עצמו כ"מבוגר האחראי" שיאחד את העם וישיב לו את חירותו בהופעותיו במדיה, קיליצ'דראולו מבטיח לחולל שינוי עמוק ומהותי בטורקיה. כזה שיוביל לחיזוק ולהבראת הדמוקרטיה, הכלכלה ומערכת המשפט הטורקית ויגבר בין השאר על נזקיה של "כלכלת הבחירות" שאותה נוקט ארדואן.
על רקע זה, כבר עתה ברור כי נוכח מיקומה הגיאופוליטי, מעמדה וחשיבותה של טורקיה בפוליטיקה העולמית, מדובר באירוע קריטי, העתיד לשנות את הדינמיקה במזרח התיכון ולהשפיע על מארג יחסי הכוחות בין המעצמות בזירה הבינלאומית.
קואליציה רחבה
לאחר שניצח בחמש מערכות בחירות לפרלמנט, בשלושה משאלי עם ובשני סקרים לנשיאות ואף הצליח להתמודד עם ניסיון הפיכה כושל ב־2016, הנשיא ארדואן, בן ה־69, ניצב בשעת מבחן מהקשות ביותר שידע במהלך הקריירה הפוליטית שלו. כמי שעלה לשלטון בשנת 2003 ונחשב כיום לאחד המנהיגים החזקים באירופה, הוא עלול למצוא עצמו מובס על ידי קיליצ'דראולו, יריבו ויו"ר מפלגת העם הרפובליקנית החילונית (CHP), שגיבש סביבו קואליציה רחבה. מדובר בקואליציית "רק לא ארדואן", הכוללת שש מפלגות אופוזיציוניות שונות ובהן חילונים, סוציאל־דמוקרטים, ליברלים, דתיים־לאומיים, לאומנים ושמרנים. ויחד עם תמיכתה החיצונית של המפלגה הכורדית, קואליציה זו עשויה, על פי הסקרים האחרונים, להביס את מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) של הנשיא המכהן. התבוננות מקרוב אף מאפשרת להבחין כי הפסדו הצפוי נושא משמעות אסטרטגית עצומה, החורגת הרבה מעבר לסיומן של 20 שנות קריירה.
כלכלת בחירות
בעשור האחרון ובעיקר מאז הפכה טורקיה ב־2017 לרפובליקה נשיאותית בעלת משטר ריכוזי, ארדואן פעל באופן עקבי ושיטתי להחלשת מוסדות השלטון ובהם מערכת המשפט וזירת התקשורת. האג'נדה הכלכלית והמוניטרית, בדגש על כלכלת הבחירות שאותה נקט – הכוללת בין היתר ביטול כלל החובות של 6.5% מאוכלוסיית טורקיה, העלאת שכר מינימום בכ־70% ותוספת שכר של 42% למיליוני עובדים בסקטור הציבורי – הצליחה כביכול לבלום את התגברות האינפלציה, העומדת כיום על כ־50% "בלבד", לעומת יותר מ־85% בשנת 2022. בנוסף, הגירעון במאזן המסחרי, שהגיע לשיא של 124.4 מיליארד דולר, הפיחות של 30% בערך הלירה הטורקית וטיפולו הכושל במצוקה החברתית־כלכלית, שהחריפה בעקבות רעידות האדמה הקטלניות שהתחוללו בפברואר ושבהן נספו יותר מ־50 אלף בני אדם, עוררו זעם ותסכול רב בציבור. כל זה בא לידי ביטוי באובדן הפופולריות של ארדואן בסקרים.
שילוב בין גילויי שחיתות, זלזול ואוזלת יד מצד השלטונות, לבין הקצנת המדיניות שאותה נקט ארדואן, תוך צמצום המרחב הציבורי וחירויות הפרט (לדוגמה, באמצעות מעצרם של אלפי עיתונאים, פוליטיקאים ואקטיביסטים חפים מפשע), עלול רק להחריף אם הוא ייבחר מחדש. מנגד, ניצחון האופוזיציה בהובלת קיליצ'דראולו, שהתחייב להחזיר את העצמאות השיפוטית והמדיניות הכלכלית השמרנית למדינה, ישיב את החירות והדמוקרטיה הפרלמנטרית לטורקיה. בחירתו כנשיא, מעבר להחזרת היציבות הכלכלית ובלימת הטלטלות בשווקים הפיננסיים והמסחריים, עשויה להשיב את אמון הציבור המקומי והעולמי באנקרה ולעצב את עתידה. זהו מהלך חיוני, שידחוף אותה לזרועות המערב.
מיקום אסטרטגי
לא בכדי רבים בטורקיה ובמערב מייחלים לתבוסתו של ארדואן. שכן, טורקיה – הכלכלה ה־19 בעולם עם תמ"ג של 1.029 טריליון דולר (2023) - היא אחת מ"מדינות הציר" הבודדות בעולם המחזיקה נכסים אסטרטגיים, פוליטיים, צבאיים וכלכליים אטרקטיביים ביותר. עם 85 מיליון תושביה, היא נחשבת לאחת המדינות החשובות והגדולות בעולם המוסלמי, ובכלל זה במזרח התיכון. התבוננות מקרוב אף מראה כי כחברת ברית נאט"ו ופורום 20G, טורקיה היא גם המדינה המוסלמית־דמוקרטית הגדולה באירופה ושותפת סחר מרכזית לרבות ממדינות האיחוד האירופי וכן לרוסיה. יתרה מזאת, כשהיא חולקת גבול משותף עם שמונה מדינות, ובהן איראן, וחולשת על קו החוף הארוך ביותר של הים השחור וממלאת תפקיד מרכזי במלחמה באוקראינה וביחסים בין רוסיה והמערב, טורקיה היא בעלת פוטנציאל השפעה עצום על הזירה הבינלאומית.
בנוסף, בשל מיקומה האסטרטגי כגשר בין אירופה, אסיה, אפריקה והמזרח התיכון וכציר אנרגטי המקשר בין שדות הנפט והגז של הים הכספי ושל רוסיה לדרום ולמרכז אירופה, טורקיה, החותרת להרחבת מקורות עוצמתה ושליטתה, בין היתר באגן המזרחי של הים התיכון, היא בעלת עוצמה והשפעה גיאופוליטית, כלכלית וביטחונית רבה. כל זאת, במיוחד נוכח השינויים העצומים המתחוללים במאזן הכוחות העולמי וכן על רקע עמדתה וחיזוק קשריה עם רוסיה, תוך התרחקותה מארה"ב והמערב. זאת כאשר התחזקותה העולמית של סין ומנגד, הפיחות שחל במעמדה הגיאופוליטי העולמי של ארה"ב מובילים להחרפת המאבק הבין־גושי.
התבוננות אסטרטגית כוללת מאפשרת להבחין כי דווקא כעת, בסביבה בינלאומית כאוטית ורוויית אתגרים, שינויים וחוסר־ודאות שבה אנו חיים, עמדתה של טורקיה כלפי המעצמות בדגש על ארה"ב – חרף התנודות ביחסי אנקרה־וושינגטון, בעיקר בעשור האחרון – חשובה ביותר. עמדתו של הנשיא שייבחר אף הופכת אותה לחשובה מאי־פעם.
חלון הזדמנות
על רקע זה, כבר עתה ברור כי הבחירות ביום ראשון הן הזדמנות היסטורית עבור טורקיה, הנמצאת על פרשת דרכים גיאופוליטית קריטית, לערוך שינוי עמוק ביחסיה עם המערב. התקרבותה עד כה למוסקבה והידוק הקשרים בין המדינות ובין המנהיגים מעוררת דאגה רבה בוושינגטון. זאת, בעיקר נוכח הקמת כור גרעיני וצינורות גז בטורקיה על ידי רוסיה ורכישה של מערכות נ"מ רוסיות (S־400), בין היתר, נוכח סירובה של ארה"ב למכור לה מטוסי 16F. חיזוק קשריה של טורקיה עם סין, שהשקיעה בה 120 מיליארד דולר ב־2019, לצד עמדת אנקרה כלפי איראן וסוריה בדגש על איומיה לסלק מצפון סוריה את הכורדים, בני בריתה של ארה"ב, מגבירים את החשש מפני נטישתה את האוריינטציה המערבית. כל זאת, כשבנוסף טורקיה, כחברת ברית נאט"ו, מטרפדת את הצטרפותה של שוודיה לארגון ואף מסרבת לתמוך בסנקציות הבינלאומיות המוטלות על מוסקבה, חרף התנגדותה לפלישה הרוסית לאוקראינה.
לאור זאת, על פניו מסתמן כי ניצחון מפלגות האופוזיציה צפוי לתת דחיפה דמוקרטית פרו־מערבית לטורקיה. במיוחד כעת, לאחר 20 שנות ממשל של ארדואן וכשהמדינה מקוטבת. אומנם קשה לצפות את תוצאות הבחירות, אך נראה כי תבוסתו של הנשיא המכהן תסייע לגבש מחדש את גישתה ויחסיה עם ארה"ב ואף תניע מחדש את ההצעה ההיסטורית של טורקיה להצטרף ל־EU.
ייתכן שדווקא כעת, נוכח החרפת מצבה של רוסיה במלחמה באוקראינה וכהמשך לנורמליזציה עם מדינות האזור ובראשן ישראל, מצרים וערב הסעודית, לצד הפשרת המתיחות ביחסיה עם יוון וקפריסין, טורקיה תנקוט מדיניות־חוץ אסרטיבית ומרחיבה, תוך התרחקות ממוסקבה. כזאת המשלבת בין עמדות סותרות ואינטרסים מנוגדים ומשפיעה על מערך הכוחות ויחסי העוצמה הגלובליים. לכן אין ספק כי לבחירות הקרובות בטורקיה יש חשיבות עצומה עבור טורקיה, למעמדה האזורי והגלובלי ולהשפעתה על הפוליטיקה העולמית.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה ולמשברים בינלאומיים