סעודיה לא רוצה כעת שלום עם ישראל, והגיע הזמן שנבין את הרמז

מי שעוקב בימים סוערים אלה אחר החדשות, עשוי לחשוב כי דבר לא השתנה בכל הנוגע לסיכויי השלום בין ישראל לסעודיה. מירושלים יוצאות הצהרות אופטימיות על סיכויים טובים להידוק היחסים עם ריאד, וגם הממשל האמריקאי תורם את שלו בהצהרות מבטיחות. השבוע התפרסם בוושינגטון סקר דעת קהל שנערך בקרב האוכלוסייה הסעודית. כאלף נשאלים, שהם מדגם מייצג של האוכלוסייה, נשאלו בחודשים מרץ־אפריל לדעתם בשלל סוגיות מדיניות.

סעודיה רוצה שלום שונה מהסכמי אברהם, כזה שישראל אינה בשלה לתת | ג'קי חוגי 

את הסקר יזם מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב. זהו מכון מחקר יוקרתי, המתמחה בחקר סוגיות מזרח תיכוניות, והוא בעל היכרות עמוקה וארוכת שנים עם היחסים בין ישראל לשכנותיה. 38% מן הסעודים, מתברר, מוכנים לקשרים עם חברות ישראליות, אם ביכולתם לחזק את כלכלת הממלכה. 76% רואים בשלילה את מנהגם של הפלגים בעזה לירות רקטות לשטח ישראל. 67% סולדים מן ההתקרבות של ממשלתם לאיראן.

אכן ממצאים מרשימים, אבל קריאה בין השורות תלמד כי אין מדובר באהבת ישראל דווקא, אלא בעיקר בהיגיון קולקטיבי. עבור הארמון הסעודי, חמאס הוא ארגון טרור, שבכוחו להפר את השלום באזור ולפגוע גם ביציבותן של מדינות ערב. מאיראן הם פוחדים מאוד, אחרי שנים של עוינות הדדית, ומכאן ההסתייגות שביטאו מפניה. עורכי הסקר שאלו מה צריכות לעשות ממשלות ערביות אילו מדינותיהן ניזוקו מרעש אדמה או מאסון טבע וישראל הייתה מציעה להם סיוע. 81% השיבו כי עליהן לדחות את היד המושטת.

יהיה זה מפתיע אם הארמון הסעודי יסכים לחמם בקרוב את היחסים עם ישראל - לא רק בגלל הממצאים הללו, החושפים הסתייגות סעודית מישראל. בעיקר בגלל האמריקאים. זה שנים שהם דורשים מוושינגטון אור ירוק לתוכנית גרעין לצורכי שלום, שיינתן בצד הידע האקסקלוסיבי הנדרש לכך. כידידת ארצות הברית, מצפה ריאד לקבל מן האמריקאים בסוגיה הגרעינית לפחות מה שקיבלו האיראנים. אבל אמריקה כבר שנים מתחמקת, ולסעודים לא הייתה ברירה אלא לצנוח אל חיקן של איראן וסין.

תהליך הפיוס בין סעודיה לאיראן מצוי עוד בראשיתו. החשדנות ביניהן רבה, ולמרות המאמץ והרצון הטוב, בריאד חוששים מאכזבה. משום כך, שלום עם ישראל בשלב הזה יתפרש כאצבע סעודית בעינה של איראן. ואף אם יהיו משוחררים מכבלי הפיוס שלהם עם איראן, על השולחן מונחת סוגיה אישית כבדת משקל. האיש הקובע בריאד, יורש העצר מוחמד בן סלמאן, לא ימהר להעניק לנשיא ביידן את המתנה הנפלאה הזו, ודאי לא בהיעדר החבילה הגרעינית. יחסיהם צוננים מאוד מראשית כהונתו של ביידן לפני שנתיים וחצי. בעצם, ישראל היא כלי משחק בידי הסעודים. יקבלו תועלות מידי האמריקאים, ילטפו אותה. לא יקבלו, לא ילטפו.  

המורה לכימיה אסד

בזה אחר זה נחתו אתמול מנהיגי מדינות ערב היישר אל השטיח האדום שחיכה להם בשדה הבינלאומי של העיר ג'דה בסעודיה. משם הם המשיכו בשיירות מאובטחות אל המלון שבו יתקיים היום המפגש. זוהי הפסגה השנתית של הליגה הערבית, בדרג של מנהיגים, והשנה, בפעם הראשונה מאז 2011, משתתף גם בשאר אסד.

לבוש בחליפתו, מחייך כמו נער בר מצווה, ייכנס בשאר בשערי האולם ויתפוס את מקומו לצד חבריו הוותיקים כמו בימים הטובים ההם. טוב, אולי לא כמו בימים ההם. כי בתוך החדר הסגור, אחרי הנאומים והחיוכים, צפוי להתחולל מחזה פנטסטי שאף מחזאי לא יכול להמציא. נשיא סוריה יידרש להשיב לשאלה מתי בכוונתו לעבור גמילה. הוא לא צרכן סמים, שלא יובן לא נכון. גרוע מכך, הוא סוחר סמים. אפשר לומר אפילו ברון.

אחת לזמן מה אנו שומעים על תוכנית הייצור הכימי של המשטר הסורי. כולם מתכוונים לנשק. מתברר כי אסד מצא שימושים נוספים לחומרים סינתטיים. אנשיו מייצרים טבליות סם מלאכותי ומשווקים אותן בכמויות גדולות לשם הפקת רווחים. זהו סם ממריץ, המכונה בלשון העממית קפטגון, המופץ באמצעות שליחים וקבלני משנה למדינות שכנות. לאורך השנים הוא הכניס מיליארדים לקופת המשפחה. יותר מכל נפגעו ממנו ירדן השכנה וסעודיה, שהוצפו בקפטגון סורי. פעמים רבות ביקשו ממנו שתי אלה לחדול מהרעלת הנוער שלהם, אבל הוא בשלו.  

כאשר יזמה איחוד האמירויות את התוכנית להשבת אסד אל הליגה, קפצו ירדן וסעודיה והתנו את הסכמתן בכך שיפסיק את סחר הקפטגון. אסד הביע הסכמה עקרונית, אבל בסמים, כמו בפוליטיקה, מילים אינן מספיקות. צריך מעשים. לפני שבועיים וחצי, אחרי שנים ארוכות של טרור כימיקלי מבית היוצר של בשאר אסד, הסיר מלך ירדן עבדאללה את הכפפות.

אז מי ניצח בעזה?

רבים תהו השבוע מדוע טוען הג'יהאד האסלאמי לניצחון על ישראל. הרי הרגנו להם 33 בני אדם, חיסלנו את צמרת הפיקוד שלהם, השמדנו להם משגרים ורקטות והחדרנו בהם מורא כהוגן. הג'יהאד וחמאס ואפילו חיזבאללה יודעים כי אין בכוחם להביס את צה"ל. מולם ניצב צבא סדיר ומתוחכם, והלוחמה בו היא, כמו שקראנו לה בזמנו בשכונה, לא כוחות. את תחושת הניצחון הם שואבים ממחוזות אחרים.

מן העובדה כי אף שהם נצורים בעזה, ולא זכו לסיוע מלחמתי מאחיהם בחמאס, הם לא נשברו. אחרי אותה תקיפה לילית, שבה חוסלו בו זמנית שלושת מפקדיהם, הצליחו אנשיהם להתאושש ולהשיב אש. הם שיבשו לנו את סדר היום, ריתקו מאות אלפים למקלטים וגרמו לפינוי יישובים בעוטף עזה.

את כל זה עשו עד לרגע האחרון, ובהפסקת האש לא קיבלו תכתיבים או תנאי כניעה. רציפות הלוחמה חשובה להם, כי היא מוכיחה שהם לא קרסו מול האויב המתוחכם. משום כך הם ירו את מטח הסיום, כדי להראות שהם לא זחלו לרגיעה אלא הגיעו אליה בראש מורם. זהו ארגון שעצם לידתו היא התרסה, שנולד לנחיתות תמידית, ועל כן רגילים אנשיו לספוג אבידות. כפי שקרה בעבר, את המפקדים שנהרגו יחליפו אחרים.

העובדה שכך הם יצאו מן העימות, חיזקה את המותג ששמו הג'יהאד האסלאמי ברחוב הפלסטיני והערבי. לתחושה הזו יש גם ערך מבצעי. אל העימות הבא מול צה"ל הם עשויים לבוא עם ביטחון עצמי רב מכפי שהייתה מנת חלקם לו הובסו.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל