זה לא מקרי שרק ברגע האחרון הצליח נתניהו להרכיב את הקואליציה הנוכחית. הוא תמרן ותומרן, ורק בימים אלה, כשהדיונים בוועדת הכספים מגיעים לקו הסיום, נחשף עומק הכניעה לשותפיו הקואליציוניים. הוא הקים קואליציה מהגיהינום – איתמר בן גביר כשר לביטחון לאומי, ולשר במשרד המשפטים מינה את דודי אמסלם, שבשפת הביבים כנגד שופטי בג"ץ מתנהג כאחרון הרוכלים בשוק הכרמל.
את שמירת הקופה הציבורית הפקיד בידי בצלאל סמוטריץ', אידיאולוג סקטוריאלי חסר עכבות, שהכל חוץ מרווחת הכלל לנגד עיניו. כבונוס, הוא העניק לו תפקיד של שר במשרד הביטחון. סמוטריץ' תפקד עד כה באוצר כממטרת כספים יעילה ולא נתן לרעשי הרקע להפריע. הוא, חוץ מנתניהו, היחיד בממשלה החושש ביותר מנפילתה, כי יש לו הכי הרבה מה להפסיד. זאת הסיבה לכך שהוא נזהר בכבודו של "שקרן בן שקרן", כפי שכונה בפיו ביבי.
שר האוצר גם מכבד את בן גביר, שעמדותיו העדכניות תלויות בשאלה איך הוא מתעורר בבוקר ואיזו מדורה הוא רוצה להבעיר. מהחרדים הוא חרד עד כדי כך ששלשום, ערב אישור התקציב, פינק אותם ב־370 מיליון שקל נוספים. בשביל מה? תמצאו אתם את הסיבה. בעצם, אל תתאמצו. אין כזאת. למי בכל זאת הוא בז? לחיים ביבס יו"ר מרכז השלטון המקומי (הליכוד), ליאיר לפיד (יש עתיד) "תומך ה־BDS" הידוע, ומעל כולם - לתקשורת השמאלנית, העומדת לדבריו עם סטופר לחזות במפלת הממשלה.
ומה עם ההסתדרות? ובכן מוועדי העובדים והעבודה המאורגנת הוא לקח פסק זמן. אחרי הכל, קרן הארנונה התישה אותו ויש לו מגבלה אנרגטית. הוא שומר אותה להמשך הדרך. הוא מתייפח כנגד כולם. גם במחנה הימין יש מתנגדים לתקציב מוטה־חרדים המגיע על חשבון פתרונות דיור שהבטיח לפתור באמצעות קרן הארנונה. אני מוכן להתנדב להפוך ליועץ התקשורת של סמוטריץ' (בהנחה שיסכים), אם בכספי הקרן תיבנה עד תום ימיה של הממשלה דירה חדשה אחת.
מחירי הדיור מעניינים את הממשלה רק מן השפה אל החוץ. זוכרים שנתניהו הבטיח ערב הקמת הממשלה להקים קבינט דיור שבראשו יעמוד. נאפסן גם את ההבטחה הזאת במגירת "אז הבטיח". לראש קבינט הדיור מונה לבסוף שר השיכון יצחק גולדקנופף, שלא כינס אותו אפילו פעם אחת.
ומה בתחום מנועי הצמיחה וההכשרות המקצועיות? התעשיינים מתייפחים על היעדר כוח אדם מקצועי. האם זה מעניין מישהו בממשלה? התוכנית לעידוד התעסוקה תקועה בגלל מחלוקת בין שר הכלכלה ניר ברקת (הליכוד) לשר העבודה יואב בן צור (ש"ס) על השאלה באחריותו של מי יהיה האגף להכשרה מקצועית.
בממשלה נורמלית, המשימה הראשונה לאחר אישור התקציב ועוד לפניו, אמורה הייתה להיות השקת תוכנית מקיפה למלחמה ביוקר המחיה. זה הנושא העיקרי המעניין את הציבור. אלא שסמוטריץ', יריב לוין ושלמה קרעי (ראו ראיון איתו בהמשך) מאמינים בכל לבם שהמהפכה המשפטית קודמת. הם בטוחים שהיא תסייע למאבק ביוקר המחיה, תנטרל את שלטון הפקידים המזמזמים עצות כמו יתוש בראש, תסייע לחידוש היחסים הבינלאומיים וכמובן תקדם את המאבק בגרעין האיראני.
אני כבר מאמין שחבורת הביביסטים מאמינה שבג"ץ אשם גם באוברדרפט של משקי הבית, כי הרי הוא לא נותן לגעת בעצמאות בנק ישראל. מפגיני הדמוקרטיה חושבים בדיוק הפוך וסבורים שהמהפכה היא סכנה אמיתית לדמוקרטיה ולאובדן הפרדת הרשויות. אם וכאשר ימונו יועצים משפטיים מטעם, כפי שמוצע ברפורמה, הכלכלנית הראשית באוצר שירה גרינברג יכולה הייתה רק לחלום על פרסום אזהרה מקרו־כלכלית כפי שעשתה השבוע.
כנ"ל לגבי אסי מסינג, היועץ המשפטי הדווקני של משרד האוצר. אם יאושר חוק היועמ"שים, דקה לאחר מכן הוא יתבקש לארוז כמו אחד המפוטרים בענף ההייטק בארה"ב. ועדיין, שר האוצר וראש הממשלה לא מתרגשים מחוות הדעת של גרינברג. קדמו לה אין־ספור אזהרות מגורמים בינלאומיים כמו מודי'ס, S&P, קרן המטבע הבינלאומי וה־OECD שהושלכו למגרסה.
הדילמה הלא פשוטה של נתניהו רגע לאחר אישור התקציב, היא אם לשנס מותניים ולהיזכר בהבטחותיו הבומבסטיות להורדת יוקר המחיה כמו שהציבור משתוקק, או לקרוץ למחנה הרפורמיסטים בקואליציה שעדיין תקוע ברפורמה. בינתיים, ככל שהזמן עובר, יש לי הרגשה שהמערכת המשפטית מתחילה להתכופף. החלטות משפטיות של הפרקליטות שלא לערער על זיכויו של רומן זדורוב מרצח תאיר ראדה, ידידותיות למשתמש וקורצות לפופוליסטים.
סוגיה נוספת נוגעת לדיני חוזים ולשאלה אם לתת עדיפות לפרשנות השופטים על כוונות הצדדים, או לחוזה הכתוב (הלכת אפרופים). גם במקרה זה, אם החוק יתוקן, בית המשפט העליון לא יתנגד לשינוי. ועדיין, גם אם המערכת המשפטית תתכופף, הרחוב לא ייתן לה להתקרנף.
פסק הזמן שנלקח בעקבות המבצע בעזה והדיונים בבית הנשיא הגיעו לסיומם. מהשבוע הבא ועד סיום מושב הקיץ של הכנסת יתחיל נשף הורדת המסיכות. ציבור המפגינים, שכבר מזמן לא קנה את מלכודות הדבש של נתניהו, מוזמן לומר את דברו.
2. אובדן שליטה
מיטב החזאים פספסו את התחזית שלהם למדד אפריל, שעלה השבוע ב־0.8%, כפול מהתחזיות המוקדמות. זאת אינה סתם סטיית תקן, אלא פשלה מהותית. איך דבר כזה קורה? ניתן להיתלות בעובדה שמחירי הפירות והירקות, או מחירי הנופש, עלו מעל לצפוי. זה בסדר אבל לא מספיק. המחירים עולים ואפקט קרפור התפוגג בתוך יומיים.
כש־12 יצרני מזון מובילים, ובהם אסם, תנובה (ששוב העלתה אתמול) שטראוס, שסטוביץ' ודיפלומט, העזו בתוך שבועיים להקפיץ מחירים, סימן שאין מלך בישראל. כל ממזר שהוא מלך, אינו חושש ממחאה ציבורית או מפעולת עונשין ממשלתית. ההתייקרויות שבדרך יתבטאו במדד מאי שיפורסם באמצע יוני.
הממשלה איבדה אפילו את יכולת ההרתעה המעטה שעוד נותרה לה כלפי היצרנים הפרטיים. כיצד שר האוצר יכול לבוא בדרישות לסקטור העסקי המתנהל באחריות, כשבצד השני הוא מפזר מיליארדים לחרדים, שתרומתם למשק מסתכמת בכלום ושום דבר. כיצד יעז לדרוש מההסתדרות להיכנס מתחת לאלונקה, כשבמקביל הוא מאשר חלוקת תלושי מזון במיליארד שקל למצביעי ש"ס? זה מהלך שמתאים למדינת שטייטל.
יצרני המזון שמבינים שאין שום מבוגר אחראי רוצים להשתתף בביזה ומנצלים הזדמנות שאולי לא תחזור. מהר שלל חש בז. מבחינתם, אף שהתירוצים של ייקור עלויות ההובלה, מחירי האנרגיה והמלחמה באוקראינה אינם רלוונטיים, המחירים עולים. הציבור מפנים שהישועה לא תגיע מהממשלה. כשסבסוד הבנזין למכוניות ייפסק בגלל היעדר מקור תקציבי, הפגיעה בכיס תורגש מיידית.
וכשהציפיות לאינפלציה עולות, האנליסטים חייבים לעדכן את המודלים הכלכליים. חשוב לשים לב דווקא למחירי הדיור, שבמדד האחרון לא רק שלא ירדו אלא עלו. זה עניין של ציפיות. כמו שהערכתי, כבר לא מובן מאליו שמחירי הדיור יירדו. היקף המשכנתאות באפריל הגיע לשפל של 4.6 מיליארד שקל, ובמאי הוא צפוי להגיע גם ל־6 מיליארד. אז אם החזאים המכובדים מעריכים שמדד מאי יעלה ב־0.5%־0.6%, מומלץ להוסיף לתחזית 0.3%.
לצורך העניין נכנה את התוספת "פרמיית אי־ודאות". מדד אפריל והמדדים הבאים מציבים סימן שאלה על ההנחה שהאינפלציה בסוף 2023 תתכנס מ־5% ל־3% לשנה. ייתכן שהצריכה הפרטית תרד וכך גם הצמיחה. ועדיין נתוני התעסוקה מעידים שאין חשש לאובדן מקומות העבודה.
אבל עם כל הכבוד לעבודה, גם מי שעובד מרגיש את שחיקת השכר ומבין שהאינפלציה ההרסנית מגדילה פערים ומאלצת את השכבות המוחלשות לצמצם צריכה והוצאות. היא פוגעת בבעלי המשכנתאות, חונקת את לקוחות האוברדראפט ודופקת את מי שמגהצים את כרטיסי האשראי. הנגיד צודק לגמרי: האינפלציה היא המפלצת המחוללת את הרחבת הפערים באוכלוסייה. לא הרגו אותה כשעוד הייתה קטנה וכעת היא מאבדת כיוון.
בנסיבות אלה הנגיד פרופ' אמיר ירון הופך למבוגר האחראי היחיד שבשכונה. אם עד לפני שבוע הערכתי שהריבית תעלה בשבוע הבא ב־0.25% לשנה בלבד, העלאת ריבית של 0.5% כבר אינה מילה גסה. כשהאינפלציה בישראל עוברת את ארה"ב, אין סיבה שהריבית אצלנו תעלה כמו אצלם ב־0.25% בלבד. גם אם הנגיד יסתפק בהעלאה מינורית, מוטב לו שיצטייד בשכפ"ץ וייערך למתקפה פופוליסטית מצד פוליטיקאים ומצד הסקטור העסקי. פרופ' ירון הוכיח שהוא יודע לעמוד על שלו. זה מה שמצפים ממנו גורמים בינלאומיים כמו חברות דירוג האשראי, הבנק העולמי וה־OECD.
3. יוקר המחיה גרסת לין
לא רבים זוכרים שאוריאל לין שימש בתחילת שנות ה־90 כיו"ר ועדת החוקה של הכנסת מטעם הליכוד. הוא היה פעלתן ויחד עם אהרן ברק ("הידוע לשמצה") הוביל חקיקה חסרת תקדים של חוקי יסוד "כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק". מאז פרישתו מהפוליטיקה מתמקד לין במגזר הפרטי. ליתר דיוק, הוא המקף שבין ההון לשלטון. כיו"ר איגוד לשכות המסחר יש לו תובנות יוצאות דופן על הצעדים לצמיחת המשק ולטיפול ביוקר המחיה. תוכנית לין שוגרה לשרי האוצר והכלכלה ועקרונותיה נחשפים כאן לראשונה. מה הם באמת עשו איתה זאת כבר שאלה אחרת.
"לממשלת ישראל אין באמת תוכנית אסטרטגית להורדת יוקר המחיה גם כיום וגם בעתיד", אומר לי לין ומביא את קרן הארנונה כאחת הדוגמאות שדווקא פוגעות במלחמה ביוקר המחיה. "מענישים את הרשויות החזקות על כך שהן יעילות ומספקות שירותים סבירים לאזרחים", הוא מוסיף. תוכנית לין שגובשה בשיתוף כלכלני איגוד לשכות המסחר כוללת חמש המלצות עיקריות:
נמלי הים - הבעיה: אף שהוקמו נמלי ים חדשים, הממשלה עדיין מונעת ניצול מלא של כל רציפי הים. כתוצאה מכך מתעכבת פריקה, בעיקר של מטען כללי ומטעני צובר. העיכובים הממושכים מייקרים את היבוא לישראל, העומד על 85 מיליארד דולר. הפתרון: ניצול מלא של כל רציפי הים ואפשרות של תפוקה מלאה, תוך קיום תחרות בלתי מוגבלת בין חמשת נמלי ישראל. הסיכוי לפתרון בינוני.
מיסוי יבוא - הבעיה: בישראל מחייבים את המטענים במיסוי יבוא לפי הערך הכולל את כל ההוצאות הקשורות ברכישת הסחורה והבאתה לישראל, עד לשחרורה משערי הנמל פה. בתקופת הקורונה נסקו תעריפי ההובלה הימית והוטלו הוצאות רבות והיטלים נוספים על יבוא הסחורות. המדינה גובה מסי עתק גם על ההתייקרות הכללית במשק באמצעות מס ערך מוסף. כדי לקזז את גביית המסים על התייקרות, ראוי לעבור לשיטת מיסוי שונה ביבוא שהיא גם זו המקובלת בארה"ב. הפתרון: לשנות את כלל מיסוי היבוא למסי יבוא המבוססים על הערך FOB (ערך הסחורה הנרכשת כשהיא מוטענת על סיפון האונייה בנמל המוצא). הסיכוי לפתרון אפסי (כי פשוט האוצר צריך כסף).
מכס - הבעיה: על מספר רב של מוצרי מזון מוטל עדיין מכס של 12% ומעלה, מה שמעלה את יוקר המחיה. בנוסף, קיימת עדיין בירוקרטיה הקשורה ביבוא מוצרים אלה למרות הרפורמה ביבוא. הפתרון: להפחית או לבטל כליל את המכס המוטל על יבוא מוצרים, בדגש על מוצרי מזון, כולל יבוא מסין. על משרד הבריאות להיערך לטיפול יעיל יותר במשלוחי המזון בתחנות ההסגר. הפחתת מכסי המגן בצירוף הקלת היבוא יאפשרו הרחבת התחרות וגיוס יצרנים לשוק בישראל. הסיכוי לפתרון גבוה.
הארנונה - הבעיה: הארנונה עלתה השבוע לסדר היום הציבורי באמצעות קרן הארנונה. על פי נוסחה שנקבעה בעבר בחוק ההסדרים, הארנונה המוטלת על כלל משקי הבית ועל המגזר העסקי משתנה אוטומטית מדי שנה בהצמדה של מחצית מהעלאת יוקר המחיה ומחצית מהעלאת מדד השכר במגזר הציבורי. הסכם השכר יעלה את השכר במגזר הציבורי ב־11%, וזה יתורגם להעלאת מס הארנונה. הפתרון: בחוק ההסדרים יש לקבוע את ביטול ההצמדה של מס הארנונה למדד השכר במגזר הציבורי. הסיכוי לפתרון אפסי.
מונופול - הבעיה: גופים בבעלות המדינה הם האחראים ליוקר המחיה. בעיית יוקר המחיה אינה של מונופול כזה או אחר במגזר העסקי, היכן שקיימת תחרות. עיקר הבעיה המחייבת טיפול עומק היא בעלויות מושתתות בחברות ממשלתיות כמו חברת החשמל, רשות שדות התעופה, מכון התקנים, דואר ישראל, מפעל הפיס ורכבת ישראל. הפתרון: (שכבר נעשה חלקית) הורדת העלויות שגובות חברות שבבעלות המדינה באמצעות התייעלות ושינוי מבנה הפעילות. הסיכוי לפתרון בינוני.
4. הבנקאות כמרקחה
מישהו במערכת הבנקאית הזיז לבנקאים את הגבינה. ועדיין, אני מתעקש על כך שחוק שכר הבכירים הראה להם את הדרך החוצה. לפני שבועיים היה זה מנכ"ל דיסקונט אורי לוין. שלשום נודע כי גם סמדר ברבר־צדיק, מנכ"לית הבנק הבינלאומי, נוטשת אחרי 16 שנה. דומה היה שהיא כבר תפרוש מניהול הבנק לפנסיה. היא הייתה יד ימינו של בעל הבית בינו צדיק, וכל פעם שהיא גילתה סימני עזיבה, הוא יישר אותה ושכנע אותה להישאר. אבל מתברר שגם לזמנה בתפקיד של ברבר־צדיק יש תאריך תפוגה. בשנים האחרונות היא התחככה עם אנשי המגזר העסקי ושם הבינה שניתן להרוויח הרבה יותר מאשר אצל בינו.
ועדיין החיידק הבנקאי האלים מסרב להירגע בגזרות אחרות. תהרגו אותי אבל אני לא מבין מה מדרבן אנשי עסקים ואישי ציבור שראו כמעט הכל, לנסות להתמודד על תפקיד יו"ר דירקטוריון בנק, או בנק דיסקונט ליתר דיוק. חדוה בר, שהחליטה לפרוש, כבר שימשה כמפקחת על הבנקים. משה ברקת כבר שימש כמפקח על הביטוח והממונה על שוק ההון ובתפקיד יו"ר הפניקס. מועמדותו בסופו של דבר לא אושרה. אריק פינטו כמנכ"ל בנק הפועלים לשעבר ושמועמדותו כבר אושרה, ראה כמעט הכל.
כנראה שבאישי ציבור אלה מקנן חיידק אלים שמחבר אותם בצורה בלתי נלאית לעשייה, להשפעה ולצורך לעבוד מול השעון. אתמקד כאן דווקא באריק פינטו, שמועמדותו לדירקטוריון ולתפקיד יו"ר דיסקונט רלוונטית מתמיד. ראשית, זאת מחמאה ענקית לבנק דיסקונט שאיש בנקאות כמו אריק פינטו רואה את עצמו מועמד לתפקיד יו"ר הבנק.
פינטו, שכאמור כבר ניהל את הבנק הגדול במדינה, יביא איתו לבנק, אם ייבחר, ידע עצום ותובנות מקוריות לגבי הכיוונים של דיסקונט. יתרונו היחסי בבנק הפועלים היה בעיקר ניהולי (משאבי אנוש) ובהמשך הדרך גם עסקי (הסדרי חובות מסובכים ומורכבים לטייקונים). הוא גם גיבש את ההסדר בפרשת העלמת המס עם הרשויות, שבסופו של דבר נסגר סופית על ידי מחליפו דב קוטלר.
שנית, פינטו מוכן לוותר על רמת התגמול הגבוהה בהשוואה למה שהיה מקבל במגזר הפרטי, רק כדי להתמודד עם האתגר הניהולי החדש. חיידק אלים כבר אמרנו? בנוסף להיותו בנקאי פינטו הוא גם איש הקשוב לצורכי הזולת, וזה אינו מובן מאליו. וחוץ מזה הוא דעתן שאינו חושש לומר את דעותיו, שהוכחו כנכונות. כך היה כשהזהיר בזמן אמת מפני הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, או מפני יוזמות רגולטוריות הזויות וחסרות תועלת.
אני בטוח שכל האיכויות הללו מובנות לגופים המוסדיים שאמורים להחליט אם לצרפו לדירקטוריון. אם ייבחר, השלב שכמעט מובן מאליו הוא מינויו כיו"ר הדירקטוריון. אף שזה מהלך מתבקש, זה עדיין לא מובן מאליו. יורם טורבוביץ, שהומלץ בעבר על ידי ועדת המינויים בבנק ישראל לתפקיד יו"ר בנק לאומי, לא נבחר בסופו של דבר על ידי המוסדיים. אצל פינטו זה שונה. הדוגמה של איציק אברכהן, מנכ"ל שופרסל שמונה כיו"ר רק לאחר הרפתקה כושלת עם יקי ודמני, מוכיחה שעדיף לחסוך בזמן ולבחור מיידית בפינטו.
5. משפט שלמה
שר התקשורת שלמה קרעי הוא פוליטיקאי יוצא דופן. מצד אחד הוא מצויד בניסיון כלכלי המקשה להתווכח איתו על נושאים כלכליים. מצד שני, בנושאים פוליטיים הוא קיצוני לחלוטין בדעותיו וניתן היה בקלות רבה להעמידו כמחליפו של סמוטריץ' בראש הציונות הדתית. ועדיין הוא איש הליכוד המתאים בתפיסותיו בדרך כלל לאלה של שר המשפטים יריב לוין. "בסוף החודש הנוכחי, לאחר אישור התקציב, אביא לאישור את חוק השידורים שיעשה סדר בכל מה שמתרחש כיום בתקשורת", אומר קרעי.
תן לי מספר דוגמאות למה שהולך להיות. אבל בוא נתחיל בתחום המקצועי של רשתות התקשורת, כמו דור 5 בסלולר.
"לצערי יש הרבה מה לעשות, כי הממשלה הקודמת השאירה גם בתחום זה ירושה קשה. אבל עוד לפני הכנסת דור 5 אני מקדם כיסוי וקליטה גם בדור 4 ביהודה ושומרון ובפריפריה. לגבי דור 5, האוצר לא השכיל לצערי להבין שגם תקשורת זה תשתיות ולא רק ביוב ומים. כמה שניסינו ללחוץ שיהיה מודל לתמרץ מעבר לדור 5, הצלחנו חלקית בלבד. הצלחנו להשיג 50 מיליון שקל להטמעת שינויים טכנולוגיים ליישום דור 5 בכל המקומות, כולל בפריפריה. הוקם צוות בין־משרדי לקידום דור 5 בישראל, אבל זה לא מספיק.
"לדעתי, צריך להיות חוק תשתיות תקשורת שיוביל את הקדמה הטכנולוגית ואת פריסת האנטנות. הצוות בהקמה ויגבש את ההמלצות. דיברתי עם ראש הממשלה, שרוצה לראות את ישראל במקום הראשון בעולם מבחינת תשתיות סלולריות".
אתה אחראי גם על ערוצי השידור. היו לך תוכניות מרחיקות לכך שנכנסו להקפאה.
"הם רק התעכבו. בכוונתי לבטל את כל המגבלות החלות כיום על הרדיו האזורי. כולם יוכלו לשדר בכל אזור גיאוגרפי שהם רוצים, לפי התדר הרלוונטי. הדבר יאפשר פעילות של מספר תחנות ארציות שיתחרו ביניהן. שינוי נוסף שאני חושף בפניך הוא שלא ארשה לגלי צה"ל או לתאגיד השידור הציבורי לשדר פרסומות. אם הם פועלים על סמך תמיכה של תקציב המדינה, אסור להם לגבות כסף נוסף על פרסומות. זה יותַר רק לתחנות פרטיות. "אני גם מתכוון לשנות את מועצת הרשות השנייה ואת מועצת הכבלים והלוויין, שנכשלו בתפקידן, ופעילותן לא הניבה תוצאות. נכניס רוח חדשה למועצת התאגיד, תוך ייצוג הפריפריה".
אתה בעצם חוזר לעמדתך שאין צורך בשידור ציבורי?
"בהחלט כן. מבחינתי הוא מיותר, אבל נעניתי לפנייתו של שר המשפטים כדי שלא לסגור את התחנות. בשידור הציבורי אתה רואה כיום תעמולה נגד הממשלה. למשל, בתקשורת כמעט ולא ביקרו את הממשלה הקודמת כנגד הסכם המים עם חיזבאללה, עשרות המיליארדים שהועברו לאחים המוסלמים ואינפלציית המינויים של שרים נורווגים".
אבל מה אתה רוצה מהתקשורת? ההסכם נחתם עם ממשלת לבנון ולא עם חיזבאללה ויכולתם לבטל אותו. וחוץ מזה, גם לממשלה הזאת לא חסר שרים נורווגים. ובאשר לכספים לאחים המוסלמים, ביבי המשיך להעביר להם את הכסף. אז תבואו בטענות לעצמכם.
"בנורווגים עוד לא הגענו למספר בממשלה הקודמת. אבל אתה צודק. למדנו משהו מהממשלה הקודמת, החלטנו שלא להיות פראיירים והלכנו בעקבותיהם. לגבי הסכם המים, אי אפשר לבטל במחי יד משהו שהייתה מעורבת בו ארה"ב. זה יגרום לכאוס ויעצור את ההמשכיות. אם יבטלו הסכמים, מי יעשה בעתיד עסקים עם ממשלת ישראל? נאלצנו גם להמשיך את ההסכם עם עבאס בדיוק מאותם נימוקים".
אז בשורה התחתונה, אתה טוען שאין מספיק גיוון בערוצי התקשורת. אתה רוצה להגדיל את מגוון הדעות וגם את התחרות שתביא לירידת מחירים.
"בדיוק כך. בכל הערוצים, כולל 11 שהוא ערוץ שידור ציבורי, אני מנסה להכניס מגוון. היום זה לא קורה. יש לי מאבק מול בג"ץ, שמנסים להכריח אותי לאשר את המינויים לוועדות שבוצעו על ידי הממשלה הקודמת. אני הראשון שמוציא את הידיים מהתערבות בתכנים בערוצים פרטיים כמו 12 ו־13, אבל בסקטור הציבורי זה כבר פרדוקס. הציבור משלם מיליארד שקל, ולכן חייבים לבצע את הפיקוח אבל באופן עקיף דרך מינויים וכדומה".
אתה טוען שערוצים 12 ו־13 הם ערוצי תעמולה. אם כך, ערוץ 14 הוא ערוץ תעמולה על סטרואידים.
"בוודאי שערוצים 12 ו־13 הם ערוצי תעמולה על מלא. תראה באיזה חוסר פרופורציות הם מסקרים את המחאה. איזה סיקור עלוב הם נתנו להפגנת חצי המיליון של הימין ואיזה במה הם נתנו להפגנת השמאל. כששרים בממשלה טוענים שנכשלנו בהסברה, אני עונה איך אפשר להסביר בערוצים 12 ו־13 שהם מכורים מראש? ערוץ 14 הוא נקודת אור בחדגוניות של יתר הערוצים. הוא עולה ברייטינג ככל שערוצי השמאל תוקפים את הרפורמה ואת הצורך בתיקון במערכת המשפט.
"ערוץ 14 הוא פרטי, והסיפור שכאילו תקשורת היא אובייקטיבית, זה קשקוש. בזמנו משאב השידור היה מוגבל וחילקו זיכיונות ודובר על אובייקטיביות, אבל היום אין באמת תקשורת כזאת. לכל עיתון יש סדר יום משלו. לכל תחנה סדר יום משלה. הרשות השנייה לא מצליחה להביא איזון ומגוון, ובגלל זה אני רוצה לסגור אותה".
אז לא הגיע הזמן שאת הדעות שלך תשמיע גם אצל "אופירה וברקוביץ'"?
"'אופירה וברקוביץ'' זאת תוכנית חרפה אינטלקטואלית. הם מסיתים נגד הביביסטים, נתניהו והחרדים. אני לא יודע מי בכלל צופה בהם. אני לא יודע מה השיקולים של החברים שלי שהולכים לשם, כי למי שהולך לשם זה לא נותן כבוד. אתה טוען שיש להם רייטינג גבוה, אבל כשאנחנו נקים את ועדת המדרוג של משרד התקשורת עם נתוני אמת, הציבור יראה שתוכניות כאלה לא באמת זוכות לצפייה. חוכמת ההמונים היא הדבר הטוב ביותר".
אתה מבין את ח"כ טלי גוטליב שדרשה בעקבות המבצע הצבאי לסגור ערוצי טלוויזיה?
"אני מבין את הכעס ואת הכאב שלה, ועדיין - במדינה דמוקרטית לא סותמים פיות, גם אם ערוצי התעמולה מתחילים להתבלבל בין אויב לאוהב. למרות שהם מגלים דאגת יתר גם לשונאי ישראל, עדיין לא צריך לסגור אותם. "מי שמחליט איפה יהיה יותר רייטינג בעקבות התנגדות כזאת הוא הציבור שיצביע בשלט. הפתרון הוא לא לסגור, אלא לפתוח את השוק לתחרות. כך יהיה מגוון דעות, והמחירים יירדו".
שר המשפטים הבטיח השבוע לקדם את הרפורמה המשפטית? מה עמדתך?
"אני בהחלט חושב שתהיה רפורמה. זה דבר נחוץ מאוד ונקדם אותה מיד אחרי התקציב. השיחות בבית הנשיא עדיין מתקיימות כי רוצים להגיע להסכמה רחבה. על פניו לא נראה לי שזה הכיוון ואין הסכמות. "עמדתי היא שצריך להפסיק את שלטון המשפטנים.
אנחנו רוצים מדינה יהודית ודמוקרטית ושהציבור יקבע גם את המינויים לבתי המשפט באמצעות הכנסת, שצריכה לבחור את השופטים. ההצעה האחרונה ששני שופטים ימונו על ידי הקואליציה מקובלת עליי. "אני מבטיח שכבר נמצא שופטים מרוקאים, תוניסאים וגם עיראקים שלא בהכרח מייצגים רק את האליטה אלא את הפריפריה".
אבל ביבי הבטיח ל־S&P שלא תעבור רפורמה ללא הסכמה, ובזכות זה דירוג האשראי לא ירד.
"אלה סיפורים ואגדות. תשלח לי הקלטה אם הוא באמת אמר את זה. תרשום: הרפורמה תחזור לשולחן הכנסת מיד לאחר העברת תקציב המדינה. אם לא יהיו הסכמות, נממש את המנדט שקיבלנו מהציבור, כולל שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. זה מה שאני יודע. כל השאר זה אגדות".
האם אחרי המבצע בעזה אתה חוזר בך ממה שאמרת על הטייסים?
"מעולם לא דיברתי מילה רעה על הטייסים, ולכן אני לא חוזר בי מכלום. שוב מדובר בעיוות של ערוצי התעמולה על דברים שאמרתי. כתבתי כנגד סרבנים שאיימו שלא להתייצב לטיסה או למילואים. לגבי אלה אמרתי 'לא צריך אותם. לכו לעזאזל'. זה דיוק נוסח הדברים. "לא אמרתי מילה רעה כנגד אלה שהתייצבו. להפך. דיברתי גם נגד רופאים שלא רצו לתת שירות. בכל מקרה אין לזה שום קשר לרפורמה המשפטית. מי שמשתמש בצבא ומוציא את דיבת הלוחמים רעה צריך להעיף אותו".
לא נעלם יאיר נתניהו? האם אתה עדיין בקשר איתו?
"האמת היא שהמון זמן לא שמעתי ממנו. מדי פעם הוא שולח לי דוגמאות על תשדירי שטנה של ערוצים שכתבו לטובת ה־BDS. יאיר נתניהו כמו כל אזרח שולח אליי מדי פעם דוגמאות להתנהלות התקשורת כדי להסב את תשומת לבי. "אני לא יודע איפה הוא היום. נתניהו הבן הוא אזרח מודאג כמו הרבה אחרים במדינה. הוא גם אזרח שספג הכי הרבה מהתקשורת וכך גם משפחתו. אני מכבד אותו ואת משפחת ראש הממשלה, שסופגים קיתונות של רותחין שלא בצדק".