מצעד התמיכה בישראל, שנערך בתחילת השבוע בשדרה החמישית בניו יורק, התקיים בלי שיבושים. לראשונה היו במצעד הזה, שמתקיים כמסורת זה 58 שנים, תחושות מתח, דריכות. אך לא באשמת הקהילה היהודית. כזכור, לניו יורק הגיעו שרים וחברי כנסת מישראל במטרה לצעוד במצעד התמיכה השנתי בישראל. הם ייצגו קואליציה שהקהילה היהודית בארצות הברית מסתייגת ממנה. זו קהילה שגאה במוניטין שלה כמעוז הליברליזם בארצות הברית, ולא מסתירה את סלידתה ממה שהיא מכנה “ממשלה ימנית דתית קיצונית”.
ניתן להגיד שהחששות סביב המצעד היוו עוד תחנה משמעותית במישור היחסים בין ישראל לקהילה בארצות הברית. הממשלה הנוכחית הצליחה להעביר את הביקורת נגדה אל מעבר לים. היא ייצאה את תחושות הזעם, הדכדוך והתסכול מהרפורמה המשפטית לרחובות מנהטן וערים גדולות אחרות בארצות הברית.
הקואליציה הנוכחית תיזכר כנראה, בין היתר, כהנהגה פוליטית שגרמה לקהילה היהודית לערער על העיקרון הישן שלפיו אין מגנים שם מהלכים של הממשלה בירושלים. עד היום הקפידו מנהיגי הקהילה, בכיריה, רבניה ועסקניה על הכלל שאין מתערבים בענייניה הפנימיים של ישראל. זה היה בחזקת איסור חמור. אלא שדווקא שרי הליכוד ונציגי הימין בממשלה העלו את ענייניה הפנימיים של ישראל לראש סדר העדיפויות של הקהילה בארצות הברית.
צריך להקשיב לבכירים בקהילה שמגנים את הרפורמה במערכת המשפט או את מה שהם מגדירים כ”השתלטות חרדית קיצונית על הממשלה” כדי להבין עד כמה “ענייניה הפנימיים” של ישראל הפכו לנחלת הכלל. התבטאויות נגד החלטות ויוזמות המתקבלות בממשלה בירושלים הפכו אפילו לתופעה ראויה. בעיני בכירים יהודים, התגובות למעשיה ומחדליה של הממשלה בירושלים הן בחזקת צו השעה, מחויבות יהודית, חובה מוסרית.
“כל כך נזהרנו בעבר שלא לדבר בפומבי ולא להשמיע מילת ביקורת על מהלך של ממשלה בישראל”, אמר לי בכיר שכיהן שנים כראש ארגון יהודי מרכזי. “אלא שבחודשים האחרונים, לא לדבר, לא להשמיע ביקורת ולא להתבטא נגד מעשיה ומחדליה של הממשלה - נחשבים לחטא של התעלמות מדאגה לעתידה של מדינת ישראל”.