שבוע שעבר הלך לעולמו בגיל 100 הרב גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז' ומגדולי הרבנים בתקופתנו. לפני כשנה נפטר הרב חיים קנייבסקי בגיל המכובד של 94. קשה לומר שהם חיו בדיוק לפי הנחיות הבריאות המומלצות: הם לא עסקו בפעילות גופנית ולא הקפידו במיוחד על דיאטה מאוזנת. ישבו כל היום, קראו ולמדו.

רבנים רבים מאריכים חיים הרבה מעל הממוצע באוכלוסייה. נשאלת השאלה: האם לאמונה חשיבות גדולה יותר בהארכת ימים מאשר תזונה, פעילות גופנית ושמירה על משקל תקין? אולי זה הכוח הרוחני והאחריות הציבורית שהם חשים כלפי ציבור שלם?

אנחנו מכירים מקרים של שליטים שחיו חיים ארוכים למרות מחלות מסכנות חיים שקיננו בגופם, וכאשר ירדו מגדולתם ונלקחו מהם השלטון והאחריות - נאספו אל אבותיהם. ולמה להרחיק מעלה־מעלה לשליטים? אדם מהיישוב שפורש לגמלאות, לפתע אין לו אחריות של עבודה, מסגרת שהכתיבה את לוח הזמנים היומיומי שלו, והגרוע מכל, הוא מאבד את הקשרים החברתיים שלו. אצל אנשים כאלה רואים הידרדרות מהירה, מנטלית וגופנית, בעיקר אם רוב הגירוי האינטלקטואלי שלו מסתכם בשיחה עם בן/בת הזוג שלו, אם זכר לקנות גבינה ואם הייתה לו יציאה בבוקר. 

במסגרת התמחותי בעיכוב תהליכי הזדקנות, ביקרתי באיקריה ביוון ובאוקינאווה ביפן, שם מתגוררת אוכלוסייה גדולה של בני 100 ומעלה.

סוד אריכות החיים של היפנים קשור בין השאר לגנטיקה ולתזונה המבוססת על דגים, ירקות, אורז ומאכלים דלי שומן כמו מיסו, אצות וחלבון מהצומח. בתרבות היפנית יש כבוד למבוגרים, הם מעורבים בחברה ועוסקים בפעילות גופנית גם בגיל מתקדם, והם לא שמנים. היפנים שעברו לארה"ב בגיל צעיר ואימצו את צורת החיים והתזונה האמריקאית - חיים בממוצע כמו כל אמריקאי וסובלים גם מעודף משקל.

הרפואה כיום יודעת שלגנטיקה יש חשיבות מוגבלת ולאמונה ולמעורבות חברתית יש חשיבות מרובה. אנשים מאמינים חיים יותר, אנשים שחיים בקהילות עם ערבות הדדית, כמו בקהילות חרדיות, חיים יותר. 

אין ויכוח כי לפעילות גופנית יש משמעות וחשיבות. ההנחה היא כי חמש פעמים בשבוע, בכל פעם 50 דקות - זהו המינון המומלץ; גם לאלכוהול במידה מוגבלת יש חשיבות - כוס יין לאישה ושתי כוסות לגבר, אולי בגלל כמות נוגדי חמצון ופוליפנולים שהיין מכיל; ולאחרונה מצאו מחקרים חדשים שהאופטימיות והאמונה בעתיד טוב יותר שנצפו אצל נבדקים, ניבאו אריכות ימים גם כאשר בודדו פקטורים נוספים כמו תזונה ופעילות גופנית. 

אז יש דרכים להאריך ימים גם אם אינך מהרבנים הגדולים. כך שלסיכום אני מציע - היו אופטימיים. גם אם לא תאריכו את חייכם - לפחות תהיו מאושרים.