היד הנעלמה במשק הישראלי של 2023 מביאה להידוק החגורה סביב צווארם של העשירונים הנמוכים והבינוניים בחברה הישראלית. היד הנעלמה גם מכניסה ידיים עמוק לכיסם של העובדים, השכירים, הפנסיונרים והעצמאיים, באין פוצה פה וללא התנגדות מעשית מהשטח.
האינפלציה ניזונה מהעלאות המחירים על ידי היבואנים, בעיקר בתחום המזון. התוצאות העגומות כבר קיימות בשטח, פדיון של רשתות המזון במחירים קבועים (כלומר במונחים ריאליים, מנוכי עונתיות), עלה בשנה האחרונה שקדמה לחודש מאי ב־0.3%, בעוד הגידול של האוכלוסייה של ישראל עומד על קצב של 2%, כלומר התאים המשפחתיים קונים פחות מזון. אוכלים פחות.
גם הפיחות בשקל תורם לאינפלציה, פיחות שמתעצם נוכח האפשרות להתנגשות צבאית אדירה מול איראן. עוד נוסף הפיחות שנגרם גם בגלל ההפגנות המתמשכות נגד החקיקה המשפטית שהעצימו את יציאת ההון להשקעות בחו"ל. מדד ה־500 בארה"ב עלה במונחי שקל בשנה האחרונה ב־18.7%, בעוד שבישראל מדד ה־35 ירד ב־9.1%, כך שנוצר פער עצום: שווי ההשקעה ב־500 גבוה בלמעלה מ־30% מעל ההשקעה במדד 35 בישראל בשנה האחרונה. כלומר גם החסכונות של הציבור, כולל הפנסיוניים, החיסכון וקרנות ההשתלמות, נשחקים.
מנהלי השקעות בישראל מנסים לתקן: הם הבינו לבסוף שאין יותר טעם לבצע עסקאות אקדמה (פורוורד), להגנה על ההשקעה בחו"ל עבור לקוחותיהם, בכדי למנוע הפסדי ייסוף. התוצאה היא שהמוסדיים מוכרים הרבה פחות מט"ח עתידי במסגרת ההגנה מפני ייסוף, כפי שנהגו במשך השנים האחרונות. גם זה רק מגביר פיחות השקל.
באם התעסוקה הייתה פחות הדוקה, כלומר רפויה, ייתכן כי הירידה בצריכת מזון הייתה כבדה יותר. דווקא שוק התעסוקה כיום מתוח כמעט עד הקצה. על פי הלמ"ס, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, אלה המבקשים לעבוד או עובדים, מגיל 15 ומעלה, היה באפריל 63.6%, לעומת 62.3% באפריל אשתקד.
שיעור התעסוקה במשק היה באפריל 61.4%, לעומת 60.1% באפריל אשתקד. שיעור האבטלה בקרב נשים בחודש אפריל ירד לשפל היסטורי של 2.9%, לעומת 3% באפריל אשתקד. שיעור התעסוקה בקרב נשים היה באפריל 58.3%, לעומת 57% באפריל אשתקד.
שיעור האבטלה בקרב גברים ירד באפריל ל־3.6%, לעומת 4.1% באפריל אשתקד. שיעור התעסוקה בקרב גברים 64.6%, לעומת 63.3% באפריל אשתקד. פשוט אין עובדים, כל חברה ומעסיק יודעים שקשה עד קשה מאוד לגייס עובדים, גם לא מיומנים.
הבנקים חוגגים
מול זה אנו עדים לתגובות נבובות ומביכות של שרי הממשלה, שכלל אינם מתואמים ביניהם, המסתובבים בתחושה אמיתית כי איבדו את יכולתם להשפיע, אם בכלל רצו. אליהן מצטרפות תגובות רפות של חברי כנסת והבטחות ללא כיסוי של ראש הממשלה להילחם ביוקר המחיה. גם אם נכון שהקימו עתה עוד ועדה לטיפול ביוקר המחיה, לאחר שהסוסים ברחו מהאורווה בעוד הוועדות נלחמות ביניהן - אין צידוק לבנק ישראל לתת אור ירוק לעושק הלא נתפס מצד מערכת הבנקאות הישראלית, הפוגעת בשווי הנכסים של ציבור המפקידים, פוגעת בחוסכים וזורקת להם פירורי ריבית זכות (ריבית קרדיטורית, בשפת הכלכלנים, בעודה מכבידה ידה בגביית ריבית מהציבור, היא הריבית הדביטורית).
במקרה זה אין זו "יד נעלמה", זוהי ידם הארוכה של הבנקאים במערכת בנקאות בעלת מבנה מונופוליסטי. גם כאן אין פוצה פה מצד השלטון להביא לעצירת הדריסה של החוסכים, המאבדים מערך כספם עם האינפלציה הנמשכת לפי שעה בשיעור שנתי של 5%.
האינפלציה שוחקת בראש ובראשונה את השכר הריאלי של העובדים. גם משקי בית שבהם שני בני הזוג עובדים, שלא פעלו נכון לכלכל את מעשיהם ולא צפו לשנים רעות, נחנקים. האינפלציה גוררת את העלאת הריבית של בנק ישראל, שכיום כבר הגיעה ל־4.75% ועוד תמשיך לעלות. ריבית הפריים כבר עכשיו היא 6.25%. האינפלציה גוררת תשלומים גדלים במסלולי המשכנתאות. זוגות שנטלו הלוואות צמודות במסלול צמוד למדד המחירים לצרכן, משלמים גם את הריבית שנקבעה בהסכם עם הבנק שהעמיד את ההלוואה לרכישת דירה וגם בגין העלייה בשיעור האינפלציה המגדילה אוטומטית סכום המשכנתה שנותר לפירעון. העלאת הריבית פוגעת בתנועת מלקחיים גם במי שנטל משכנתה במסלול הפריים - הוא המסלול הצמוד לריבית הפריים המשתנה, ריבית הפריים שכבר העפילה כאמור ל־6.25%.
טעות בידם של המעסיקים שמשלמים שכר מינימום או קרוב לכך, כאילו הכוח נתון רק בידיהם הנעלמות. שוק העבודה הדוק, אין עובדים בנמצא למרות עשרות אלפי העובדים החוקיים מיהודה ושומרון, פועלי בניין בהיקף יומי של 60־70 אלף עובדים, ולצדם שוהים בלתי חוקיים, שב"ח. הוא הדוק למרות מספר גדול של עובדים חוקיים מחו"ל, 137,700, ובנוסף עוד אלפי "תיירים" ששכחו לעזוב את ישראל בתום תקופת הוויזה.
המחסור בעובדים קיים בכל התחומים. כל מי שמבקש לגייס עובדים, גם לא מיומנים, מתקשה. למעשה, המשק נמצא בתנאים של תעסוקה מלאה, מעין אבטלה חיכוכית הנובעת משינויים מהירים במשק ובשוק העבודה ואפילו מחסור מסוים במידע על היצע וביקוש בשוק העבודה הבין־אזורי.
תוספת שכר
שכר המינימום באפריל השנה היה 5,572 שקל לחודש, בקושי מספיק לתשלום עבור מטפלת, לתשלום מזערי לגן הילדים ומזון בסיסי. ארגוני עובדים, גם הלא מאורגנים במסגרות ארכאיות קיימות, חייבים באמצעות לחץ במקום העבודה - ובהמשך על חברי כנסת של מפלגות הקואליציה והאופוזיציה - להבהיר כי חייבים בתוך מספר חודשים, עד לראש השנה, להעלות את שכר המינימום בנדיבות, כולל עלייה נוספת לקראת פסח בשנה הבאה.
הסכמי שכר המינימום הקיימים כבר אינם רלוונטיים להתפרצות העלאות המחירים השוחקות את העלאות השכר הקודמות. אם ההסתדרות תפתח את הסכמי העבודה כדי להביא להעלאת שכר המינימום לכיוון 6,400 שקל בכדי להגן גם על האינפלציה שבצינור - דיינו. אך אם לא יעלה שכר המינימום בשיעור שמכבד את העובדים, או אז הלחץ יבוא מלמטה, מתוך מצוקת העובדים - ואז ההסתדרות, שתשמח להראות כי היא בחזית לטובת העובדים, תיגרר למערכות של העלאות שכר, לעתים תוך הפחתת שעות העבודה, מה שדווקא ירע את מצבן של חברות עסקיות.
במקרה כזה החברות והמעסיקים יתקשו לעמוד בחזית מול העלאת שכר והפחתת שעות העבודה, כאילו ישנה התייעלות במטה קסם של העובדים. הכל יהיה תוצאה של הדחייה המתמשכת בקבלת ההחלטות הנכונות, וזו תגרום לעתים לצעדים דרסטיים בכדי להשאיר משפחות מעל קו המים, לאפשר חיים בכבוד מינימלי ולעמוד בתשלומי המשכנתה או בשכר הדירה שיצאו משליטה.
נכון ששכר מינימום יגרום לעלייה בהוצאות של חברות או עסקים, אולי חלקם אף ייסגרו וחבל. בעיקר יסבלו עסקים פשוטים יחסית של עובדי כפיים לא מיומנים. חברות ועסקים יהיו חייבים להתייעל בכדי להמשיך לשרוד, להתקיים ולהרוויח, אם בתעשייה באמצעות המשך תהליך הרובוטיזציה או במערכות שירותים באמצעות מערכות מחשוב כבדות בואכה ביג דאטה.
הממשלה וכל הסקטור הציבורי ייאלצו גם הם להעלות את שכר המינימום העלול לפגוע במבנה התקציב והגירעון הממשלתי הצפוי. אי לכך ההצעה למס עודף של מערכת הבנקאות העושקת, מוצדקת. הבנקים מרוויחים יותר ממה שצריך כדי לשמור על יציבותם. המס החדש יוכל לממן את הוצאותיו של הסקטור הציבורי בגין העלאת שכר המינימום. לא צריך להמציא את הגלגל.
בעולם הרחב נקטו זה מכבר פעולות אלה. בריטניה הטילה מסים מיוחדים על מערכת הבנקאות בדמות היטל מיוחד על הבנקים מעבר למס החברות הרגיל, אשר יכניס לקופת הממלכה החל משנת הכספים הבאה כ־1.25 מיליארד פאונד לשנה. מס ייסף על הבנקים בשיעור של 3%, החל משנת המס הבאה, יביא את סך המס על מערכת הבנקים ל־28%.
עוד בימיו של ראש הממשלה לשעבר טוני בלייר הוטלו היטלים מיוחדים על מערכת הבנקאות הבריטית. כבר בשנת 2009 הממשלה הטילה מס עודף בשיעור של 50% על כל בונוס שהבנקים שילמו מעבר ל־25 אלף פאונד. ספרד חוקקה חוק להטלת מס עודף על מערכת הבנקאות, היטל של 5% למשך שנתיים. איגוד הבנקים בספרד מעריך כי ייגבו מהם כ־3 מיליארד יורו, מה שיפחית את יכולתם להעמיד אשראי. הבנק המרכזי של אירופה מתנגד להכבדה על מערכת הבנקאות הספרדית, נחיצות המס תיבחן מחדש ברבע הראשון של 2024.
כאן שביתה
זאת יש לומר, ימים אלה היא העת של העובדים המאוגדים והלא מאוגדים להראות כוחם מול המעסיקים, עם או בלי איגודים מקצועיים. בזמן של אבטלה העלולה לעלות, קשה יותר לבצע תיקוני שכר כלפי מעלה. מי שיפתח את המערכה לכיוון של העלאות שכר הם העובדים בסקטור הציבורי, אולי יפרצו שביתות ועיצומים פתאומיים - ובסוף יגיעו לפשרות.
ברגע שיהיו העלאות שכר בסקטור הציבורי, תהיה התפשטות לסקטור העסקי שבו העובדים יפתחו בשביתות לאחר שיכריזו כחוק על כוונתם. הסיבה יכולה להיות פשוטה: חשש משחיקת שכר ריאלית המקשה על הקיום בעוד תשלומי המשכנתה מזנקים. לפי שעה - ועד חודש מרץ - לא הייתה שחיקת שכר ריאלית במרבית הסקטורים, אבל אצל חלק מהעובדים הייתה שחיקת שכר שקדמה למרץ 2023 על פי נתונים מנוכי עונתיות, בחקלאות, במסחר סיטונאי וקמעונאי, בשירותים פיננסיים וביטוח, בפעילות בנדל"ן ובשירותים מקצועיים. רק בסקטור הציבורי הייתה עלייה חדה בגלל תשלום חד־פעמי, בהמשך גם שכרם יישחק. השכר הנומינלי בהייטק עלה בשנה האחרונה שקדמה למרץ ב־5.8%, מעבר לאינפלציה, ל־31,685 שקל לחודש, בעיקר בענף התרופות עם עלייה של 14%. מספר העובדים בהייטק עלה בין מרץ 2022 למרץ 2023 ב־3.3% ל־397,200.
בניגוד לעבר ישנם כיום כמה איגודי עובדים, ישנה תחרות בין ארגוני העובדים, ההסתדרות הכללית אינה מייצגת את כלל העובדים. אפשר לעבור מאיגוד מקצועי אחד לרעהו, ובמסגרת האכסניה החדשה להכריז על שביתות מקיפות במשק, הכל על פי חוק. מי שירצה להיות מיליטנטי יותר יכול לעשות שביתות איטלקיות, האטה בקצב העבודה או עיצומים, עדיף לא מוכרזים, שפורצים בתוך מספר ימים כפי שהעלאות המחירים פורצות מדי מספר ימים.
העובדים לא ימתינו עד אשר ההסתדרות הכללית ושאר איגודי העובדים יתעוררו מתרדמתם. ניסיון העבר מוכיח כי עדיף להגיע להסכמות בשלב מוקדם כי לאחר שביתות ושיבושים, הפשרות יכולות לבוא דווקא בצורה של העלאות שכר גבוהות יותר מאשר נתינה ביד נדיבה עכשיו, טרם החיכוכים שיפרצו. אין מכך מנוס. המשק יפסיד ימי עבודה ויחסי העבודה יורעו, מקבלי השירותים בציבור הרחב ייפגעו.
זה הזמן להזכיר כי אין צורך להגיע להסכם לאחר משא ומתן מרתוני בשעות הבוקר המוקדמות, לאחר ליל שימורים. אפשר לעשות זאת אחרת, לטובת הכל, העובדים והמעסיקים כאחד.