בפוליטיקה, כמו בספורט, עד שריקת הסיום זה לא נגמר. אלא שבשבוע הקרוב תגיע שריקה משמעותית נוספת הנוגעת לרפורמה המשפטית – שריקת המחצית. הכנסת תצטרך לבחור ביום רביעי את שני נציגיה לוועדה לבחירת שופטים, האירוע המרכזי והדרמטי ביותר ברפורמה שהכניסה לחיינו לו"ז מחאות ופקקים: מי יהיו האנשים שיבחרו את השופטים במדינת ישראל.
תחילת הדרך לפשרה? המסר המפתיע של לשכת רה"מ על הוועדה למינוי שופטים
יריב לוין: "בחירת השופטים נעשית בדרך לא ראויה, דוחפים את הרפורמה"
במסגרת הרפורמה, שר המשפטים יריב לוין דורש מינוי של שני נציגים מהקואליציה ומסרב לזוז מדרישה זו, שהיא ליבת הרפורמה - ותהיה הרי גם סיבת הפיצוץ לשיחות בבית הנשיא. תיראו מופתעים. ולכן, כל השיחות המקסימות שנערכות בתקופה האחרונה בבית הנשיא בין הקואליציה לבין האופוזיציה במסגרת הידברות וניסיון להגיע להסכמות רחבות, היו עד עכשיו הידברות ליופי.
כדי להגביר את הלחץ על הקואליציה הגיעו מפלגות האופוזיציה, ששם מחייכים אחד לעבר השני בצביעות מעל שולחן ההידברות ודופקים ברכיות אחד לשני מתחתיו, להסכמה כי הנציגה מטעמם תהיה ח"כ קארין אלהרר מיש עתיד. הזדמנות נהדרת עבור יו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי, שבמפלגתה מלאים ביקורת כלפיה, לתקוע מקלות בגלגלים למועמדת המובילה להחליפה (לפי סקר "אולפן שישי", חדשות 12), ח"כ אפרת רייטן, מהאפשרות להיות נציגת האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים - ובכך לאחוז בכוח ודרכו לייצר עוד כוח.
במהלך של יו"ר האופוזיציה בפועל, ח"כ בני גנץ, לוותר ליו"ר האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד על נציג מטעמו, הוא יודע שהסקרים ייטיבו עמו על הדרך הממלכתית. גם הוא מבין, כמו השאר, שהסיכוי שבשלב זה השר יריב לוין יוותר על מינוי שני שופטים מטעם הקואליציה, הוא כמו הסיכוי שלפיד לפתע יתאהב בנתניהו. שוב, כלפי חוץ תורת "רק לא ביבי" מובילה את האופוזיציה להתאחד בפשרות.
אך עד שריקת המחצית ביום רביעי, עוד יכולות להיות הפתעות מהימין. חמישה ימים הם המון זמן במונחים פוליטיים. על כן ייתכנו מהלכים מפתיעים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מול מי מאנשיו או מול האופוזיציה עצמה, או דממה רועמת מטעמו כדי לאפשר לשיחות ההידברות להתפוצץ באופן טבעי.
לגעת בנייר
ביום רביעי הקרוב ייצא לדרך שבוע הספר העברי. למכורים לדבר, ביניהם כותבת שורות אלה, יש אליו ולספרים סנטימנטים מיוחדים. ניסיתי לאורך השנים לקרוא ספרים מטאבלטים ולרכוש אותם באפליקציות, אבל זה פשוט לא זה. מוכרחה לגעת בנייר, נוהל קריאת הדף האחורי והעמוד הראשון, בירור שם ההוצאה לפני הרכישה וארבעה ספרים מפוזרים. מכירים? בסלון, בשידה ליד המיטה, ברכב ובתיק.
יש משהו בריח של הנייר, בדיו השחור של המילים שכתובות עליו, בעובדה שמחברו לוקח אותך למסע בדמיון בספר עיון או ברומן סוחף. מכל ספר שלא מדיחים אחרי הפרק הראשון לומדים משהו, לוקחים משהו, מתאהבים או מתעבים אמרה אחת עוצמתית. משפרים את השפה ועוברים מסע.
אחת הכתבות שנחקקו בי כעיתונאית במיוחד הייתה כתבת הדף החדש של האסירים. אחרי ששמעתי על דוכן העדים את יצחק אברג'יל מספר על הספרים שקרא בכלא – "כמעיין המתגבר", "האדם מחפש משמעות" ו"מרד הנפילים", נכנסתי לכלא איילון אל מאחורי הסורגים ולנקודה המייאשת בחייהם של כמה נידונים למאסר עולם. גיליתי שבכלא לקהילת הקוראים יש מוניטין והוא משדרג את מעמדם של אסירים בעיני אחרים. איזה הליך שיקומי ראוי (ודל תקציב) הוא יכול להיות.
אנחנו חיים היום בעידן אחר. חלק מהקוראים היקרים כעת לא מבינים כנראה על מה אני כותבת, ובעבור חלק אני מניחה שאני מדברת מגרונם. קשה לי להיפרד פיזית מספרים, מבחינתי מישהו הביא אותם לעולם. היה בהריון וילד אותם, חתיכת תהליך. אני אוספת סדרתית של ספרים מהרחוב, הם צריכים בית ומוטב שיעברו כמה שיותר בתים.
ח"כ מירב כהן נתנה לי פעם טיפ לאמהות וורקוהוליות – להקריא לילדים ספרים בזמן המשותף. קצר, חווייתי, מחבר ומלמד. אימצתי. כיום, כשאני רואה את הבת שלי בגיל 6 מכבה את הטלוויזיה ונכנסת למיטה עם אחד מספריה של איזדורה מון (ממליצה בחום לילדים), אני מרגישה את הקסם שמעבירה המילה הכתובה לדור הבא.
שווים זהב
עמודי החדשות מראים לנו את הכשלונות של האנשים, אך עמודי הספורט מראים לנו את ההצלחות שלהם; והנה נבחרת ישראל בכדורגל עד גיל 20, בהובלת המאמן אופיר חיים, מילאה את העמודים הללו בבשורות מרהיבות מהספורט ובהישגה המרשים במונדיאליטו.
כספורטאית לשעבר בעצמי למדתי כמה מבאס שמדברים בכותרות על "נבחרת" ולא יורדים לפרטי הפרטים, שם נמצא הרי אלוהים. אז תומר צרפתי, רוי רביבו, אור ישראלוב, סתיו למקין, עילי פיינגולד, רן בנימין, אל־ים קנצפולסקי, שון עדרי, איליי מדמון, רוי נאווי, חמזה שיבלי, אריאל לוגסי, תאי עבד, אחמד סלמן, דור תורג'מן, ענאן חלאילי ועומר סניור התותחים – תודה לכם.
השורות האלה נכתבות לפני משחק חצי הגמר מול אורוגוואי, אבל כבר עכשיו - תודה שהסבתם לעם ישראל הסוער, שאין לו רגע דל, כזו נחת. כל אחד מכם הוא מגה־תותח, ואני מאחלת לכם שתיהנו מכל רגע בתהילה שאתם כה ראויים לה. פשוט גאווה!