אין דיווחים, לא מתפרסמים מידע ואפילו לא הערכות וניחושים מי יהיה היורש כמנהיג המגזר החרדי-ליטאי במקומו של הרב גרשון אדלשטיין, זכר צדיק לברכה. לאחר פטירתו לפני פחות מחודש, כחלק מההספדים הנרגשים על הסתלקותו ותיאורי גדולתו, פורסמו שמותיהם של גדולי תורה וראשי ישיבות ליטאיות כמי שנחשבים כראויים, מתאימים ומסוגלים למלא את מקומו בראשות הציבור, החברה החרדיים-ליטאיים.
מותר להניח שבין מקורביהם של ראשי הישיבות הליטאיות המוזכרים כיורשיו של רבי גרשון אדלשטיין זכר צדיק לברכה, מתנהלות שיחות שקטות, הערכות ואולי ויכוחים על מעמדם וגודל השפעתם של ראשי הישיבות וסיכויי התקבלותם בציבור החרדי-ליטאי. הכל נעשה בשקט, בחשאי, בלי הדלפות. זה סימן טוב, הוכחה לכוחה של תורה, לעוצמת כבודם של למדנים, להערכה הרווחת והמקובלת לגאונות בתורה בקרב ציבור גדול.
זה בולט ומרתק כתופעה הראויה לציון כי בדיוק ובמקביל קיימת צפייה ליורשים ולממלאי-מקום גם בהנהגת הרבנות הראשית לישראל. מסתיימת תקופת כהונתם של שני הרבנים הראשיים, האשכנזי והספרדי, ופורסמו שמותיהם של רבנים מועמדים למלא את מקומם בהנהגת הרבנות הראשית. ההבדל הוא, ששאלת יורשיהם של שני הרבנים הראשיים הפכה מייד, נגררה מהר ונקבעה כמאבק, כהאבקות, כהתמודדות לא כל כך בין הרבנים המוזכרים כמועמדים אלא בין פוליטיקאים, עסקנים מפלגתיים וגורמים אינטרנסטיים, נוגעים בדבר.
והכל כמובן, מעל דפי התקשורת, בחשיפה גורפת. לפי הדיווחים, מי שמעורבים ולמעשה שולטים על המאבק, על ההתמודדות ועל ההכרעה לבחירת ממלאי מקום לשני הרבנים הראשיים, הם אריה דרעי ובצלאל סמוטריץ'. אין צורך להכביר מלים כדי להבין את המשמעות של השתלטות שני הפוליטיקאים הנזכרים על עתיד הנהגת הרבנות הראשית. מי שלא ייבחרו לבסוף לשתי הכהונות – הרבנות הראשית תהפוך סופית למוסד פוליטי, בכיסוי וכסות של היות גורם דתי.
מה שבמקורות מוגדר, מוערך ונערץ כ"אהלה של תורה" נשמר ונשאר בטהרתו. כל מי שמוזכרים כראוי לרשת את מקומו ומעמדו של הרב אדלשטיין זצ'ל, הם גאונים עצומים בתורה, לומדים וממתים עצמם באהלה של תורה, צדיקים באורח חייהם, צנועים, דוגמא ומופת להסתפקות במועט. בורחים מהכבוד ומפרסום. גילם המופלג, בסביבות 90 ויותר, הוא תכונה יפה, מעלה נעלה ומועילה. כבר חכמי התלמוד לפני למעלה מאלף שנים קבעו, "תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים חכמה נתוספת בהם" (בבלי, מסכת שבת קנ'ב). מעניין, "חכמה", לא השפעה, לא הנהגה ולא הולכה. חכמי התלמוד שהיו כמובן גאונים, קבעו על סמך נסיון אישי, שגאונים בתורה נעשים חכמים עם הגיל. לא מנהיגים, לא משפיעים ולא מובילים בדעות והשקפות.
הרב גרשון אדלשטיין כמו קודמו הרב חיים קנייבסקי זכר צדיקים לברכה, היו גאונים בתורה. אבל לא מנהיגים. גם התואר "גדול הדור" שניתן בהספדים לרב אדלשטיין היה מוגזם. מוגזמים ומתוארים בצורה העולה הרבה על המציאות היו הערכות שפורסמו על ההשפעה שהיתה לרב אדלשטיין במיגזר החרדי-הליטאי ועל הדור. הנוכחות של השפעתו היתה מוגבלת, מצומצמת ומורגשת בגבולות ישיבת פוניבז' בבני ברק שהוא כיהן כראשה, בחוג הפנימי של יודעיו ומקורביו.
גם ואפילו במיגזר החרדי-ליטאי, היו וקיימים חלקים גדולים שלדעתו של הרב אדלשטיין בנושאים ובעיות נידונים וטורדים לא היתה כמעט שום השפעה. בפלג הליטאי הקיצוני בירושלים לא התחשבו בדעתו של הרב אדלשטיין. בישיבת 'מרכז הרב', בירושלים, מרכז תורני ישן ומוערך, לא התעניינו מה אומר הרב אדלשטיין. מישהו מרבני הציונות הדתית התעניין לדעת מה אומר הרב אדלשטיין בנושא שהוא, הרב הציוני, עוסק בו?
מיותר לציין שבחצרות חסידיות לא היתה לרב אדלשטיין השפעה כל שהיא. העובדה שקיבלה חשיפה תקשורתית על מעורבותו של הרב אדלשטיין, דעתו ועמדתו בעד ועידוד החיסונים נגד מגיפת הקורונה, אומץ לבו לצאת בזמנו בגלוי נגד דעתו של הצדיק הרב חיים קנייבסקי שזלזל בחיסונים, דוקא עובדה חריגה זאת מוכיחה עד כמה הרב אדלשטיין דווקא נמנע מהתערבות גלויה, מהבעת דעות והתרחק מנסיון להשפיע ולהוביל את המיגזר החרדי-ליטאי בגיבוש ועיצוב דעות והשקפות בסדר היום שלו.
גם גדולי התורה הליטאיים שכיהנו כראשי הישיבות הליטאיות בעשורים האחרונים לא היו מנהיגים במובן המקובל של המונח. הם היו גאונים עצומים, צדיקים, צנועים, ניחונים בכל מעלה ומידה טובה הכתובה בתורה. אבל לא הנהיגו. אפילו התרחקו משאיפת מנהיגות. היא הפריעה להם בהתמדה, בשקידה, במסירות הבלתי ניתנות להסבר בלימוד תורה. (היה ראש ישיבה ליטאי אחד שתפס הנהגה. הרב הגאון אליעזר מנחם שך, (1898-2001) ראש ישיבת פוניבז'.
האירוניה היא, שאופן ואופי הנהגתו רק הוכיחו שהנהגה איננה בשביל ראשי ישיבות. הרב שך פילג את אגודת ישראל, הקים את מפלגת 'דגל התורה' הליטאית, פילג מוסד מכובד כמו מועצת גדולי התורה והקים מועצה שניה. ביטא באופן בוטה את איבתו לתנועת החסידות תוך התבטאויות מעליבות נגד הרבי מליובביץ'. הרב שך השאיר נזק, הפסד וקלקול שמורגשים לרעה ולשלילה עד היום במפלגת 'יהדות התורה').
פטירתו של הרב גרשון אדלשטיין היא אבדה קשה מנשוא לא רק למיגזר החרדי-ליטאי. הסתלקותו היא כאב, צער ואבל לאהלה של תורה. הנחמה היא, שעולם התורה הוא נצחי. יש לו תמיד גדולים וצדיקים ממלאי מקום.