חשיפה לסכנות, פגיעות פסיכולוגיות, חדירה לפרטיות וניצול מסחרי לא חוקי של מידע על המשתמשים: בניגוד למדינות העולם, החקיקה בישראל אינה כוללת התייחסות ייחודית לסוגיית ההגנה על פרטיות מידע על אודות קטינים ברשת. זאת למרות שכ־70% מהאפליקציות המותקנות בנייד מעבירות את הנתונים האישיים שלנו לצד שלישי.

לרגל החופש הגדול, שבו יאריכו בני הנוער את השעות מול המסכים, כדאי להפנות זרקור לסכנות העומדות בפניהם בשל פגיעה בפרטיותם ולהיעדר חקיקה מתאימה בתחום.

הזירה הווירטואלית הפכה לזירה מרכזית בחיי ילדים ובני נוער, שלהם דפוסים ייחודיים בשימוש ברשתות: אחוז גבוה של צעירים מעדיפים לשתף במידע אישי אנשים שאינם מכירים, תופעה המכונה "הזר ברכבת". המשוב והתגובות המיידיות מספקים תחושת קיימות ועניין ומעודדים התמכרות המזכירה התמכרות למשחקי מחשב ואפילו לסמים. אולם ישנן לא מעט סכנות באובדן הפרטיות, ומחקרים מעידים כי עבור ילדים ובני נוער פרטיות הכרחית לשם התפתחות הזהות האישית.

בהתקנת אפליקציה או רשת חברתית, המשתמשים נותנים להן את הסכמתם לאסוף מידע ונתונים אישיים, ואלו לעתים רשאיות לשתף בנתונים צד שלישי, שרוב המשתמשים אפילו לא מודעים לקיומו. השימושים במידע הם בלתי מוגבלים: משיווק ומכירה, דרך השפעה פוליטית ועוד. מטא (פייסבוק לשעבר), לדוגמה, משמשת כמעבדת המחקר ההתנהגותי הגדולה בעולם, שאפילו לא נדרשת להסכמת הנבדקים.

היא מנתחת לא רק את תוכן הפוסטים, אלא גם את דפוסי ההתנהגות של המשתמש. בנוסף, הרשתות החברתיות מספקות נהר של נתונים עבור חברות העוסקות בכריית מידע (Data mining), שמפעילות אלגוריתם לצורך גילוי מידע הטמון בבסיסי נתונים קיימים, והסקת מסקנות מהצלבתו, כרייתו ומכירתו לצדדים שלישיים לצרכים שונים תוך פגיעה בפרטיות הקטינים.

רק בשבוע שעבר הוגשה בקשה לתביעה ייצוגית בגין קצירת מידע (של בגירים וקטינים) מהרשתות החברתיות נגד חברת ברייט-דאטה.

זוהי תקופת הזהב של כריית מידע ומודלים לניבוי התנהגות. אנחנו עדים להתפתחות פרקטיקה חדשה - "טרגוט פסיכוגרפי". במקום לאפיין משתמשים על בסיס משתנים כמו מין, גיל, או מיקום גיאוגרפי, מנסים לאפיין מהן הסיבות הפסיכולוגיות להתנהגות המשתמשים, ובהן תכונות אישיות, יחס המשתמשים לסיכון, האופן שבו הם מקבלים החלטות, ועוד. כל פעולה במרחב הדיגיטלי משאירה עקבות. כאשר מנתחים אותן יחד, נחשף מידע הנוגע להעדפות האישיות, להרגלים ולתכונות המשתמשים. כך, יכולות החברות לעצב את התנהגותם ולהשפיע על בחירותיהם באופן הנסתר מן העין.

בניגוד לישראל, סוגיה זו מוסדרת בצורות שונות במרבית שיטות המשפט הזרות, באופן המעניק למידע הנוגע לקטינים הגנה משמעותית יותר מזו הניתנת לבגירים, עד כדי איסור מוחלט לפנות אליהם. נכון יהיה לאמץ רגולציה ייעודית בנושא גם בישראל, ולהגביר את ההגנה על פרטיות הקטינים.

הכותבת היא פסיכולוגית מומחית להתנהגות ברשת