הפיגוע הרצחני בתחנת הדלק סמוך לעלי, יום הקרב בג'נין שקדם לו, התגברות איום מטעני החבלה, ההחלטה לראשונה מאז 2006 לתקוף באמצעות מל"ט מהאוויר חוליית מחבלים לאחר שביצעה פיגוע ירי, והפרעות החמורות של כ־200 מתנחלים בכפר הפלסטיני תורמוסעיא – ממחישים היטב את מגמות ההסלמה ביהודה ושומרון ועליית המדרגה של החודשים האחרונים.
בפיגוע האחרון הצליחה חוליית המחבלים של חמאס לנצל את נקודות התורפה של הגנת צה"ל על צירי התנועה, הכבישים וריכוזי האוכלוסייה הישראלית מחוץ ליישובים, המוגנים והמאובטחים באופן יחסי. נראה כי לפיגוע שהתרחש ליד ההתנחלות עלי, בידי חוליית מחבלים שיצאה מהכפר עוריף בצפון השומרון, היה תכנון מקדים. כך לדוגמה בחירת יעד הפעולה באזור בנימין, שנחשב בתקופה האחרונה מתוח פחות מאשר צפון השומרון.
באופן כללי, במצב זמינות הנשק לכל דורש כיום ביהודה ושומרון, ביצוע של פיגוע ירי ספונטני על ידי מחבל בודד או חוליית טרור מקומית הפך למשימה שניתן בקלות יחסית להוציא אל הפועל. זאת לעומת שנות הטרור של 2014־2015, שהתאפיינו בעיקר בטרור בודדים של סכינים ודריסות באמצעות רכבים. הטרור של השנה וחצי האחרונות, והחודשים האחרונים בפרט, עומד בסימן הנשק החם. רובה, אקדח ונשקים מאולתרים.
אבל גם במאפייני פיגועי הירי השונים יש הבדלים. ניתן להבחין בין התארגנות מקומית וחובבנית על ידי צעיר או צעירים פלסטינים שמחליטים לצאת ולבצע פיגועי ירי, לבין פעולות טרור מאורגנות, שמבוצעות על ידי אחד מארגוני הטרור הגדולים. ההבדלים עשויים לבוא לידי ביטוי בתכנון המקדים, ברמת אמצעי הלחימה, במיומנות הפעלת הנשק ובתעוזה.
רק בינואר האחרון, בצומת אלמוג בבקעת הירדן, במתווה פעולה דומה, ניסו שני מחבלי חמאס לבצע פיגוע במסעדה. כמו "חומוס אליהו" בתחנת הדלק הסמוכה לעלי, גם המסעדה בצומת אלמוג נתפסה כאזור שבו השגרה מתנהלת כסדרה, פוטנציאל ההרג רב בשל כמות האנשים הגבוהה יחסית במקום והאווירה הרגועה. במסעדה בצומת אלמוג, למרבה המזל, הפיגוע נעצר בשל מעצור בנשק לאחר ירי של כדור אחד בלבד. בשבוע שלאחר מכן המחבלים כבר חוסלו במחנה הפליטים עקבת ג'בר הסמוך ליריחו.
בפיגוע השבוע, אלילת המזל כבר נפקדה מהאירוע, והתוצאה הקשה היא מסע הרג שהסתיים בארבעה נרצחים ובפצועים, באחד הפיגועים הקשים ביותר שהיו ביהודה ושומרון בשנים האחרונות. בפיגוע בעלי הצליח הפעם חמאס להוציא במהירות פיגוע נקמה לנוכח פעילות צה"ל השבוע בג'נין.
באותה פעילות, בעקבות עליית רכב צבאי מסוג פנתר על מטען חבלה ומבצע החילוץ של הפצועים ורכבים ממוגנים נוספים, נהרגו שישה פלסטינים בחילופי אש מול כוחות צה"ל. הנקודה הזאת צריכה להטריד את מערכת הביטחון, שכן פיגוע הנקמה שבוצע במהירות רבה בתגובה לאירועי ג'נין לא עלה על רדאר המודיעין הישראלי. הפיגוע בוצע במהירות וביעילות על ידי חוליית מחבלי חמאס, שניכר כי הייתה מוכנה מנטלית ומבצעית לממש את מה שנראה כתוכנית מגירה שהמתינה לפקודת ההפעלה.
השב"כ סיכל מתחילת השנה מאות פיגועי ירי, אך בכל זאת עשרות רבות התממשו. הפיגוע האחרון ממחיש היטב כי גם במאבק הזה לא תהיה הצלחה של 100%, אבל הכמות הגבוהה של פיגועי הירי ביהודה ושומרון בחודשים האחרונים, מעבר למספר הנפגעים והנרצחים הרב, מובילה לפגיעה קשה בתחושת הביטחון בנסיעה בכבישים ומכאן גם הדרישה שניתן להבין אותה לחלוטין לשינוי המצב.
בסוגיה הזאת בדיוק טמונה הדילמה של מערכת הביטחון. נדמה שכולם מבינים שלא יהיה ניתן להשלים לאורך זמן עם המצב הקיים, אבל במערכת הביטחון, מצה"ל ועד שר הביטחון, לא תומכים במבצע נרחב ביהודה ושומרון במאפיינים דומים לאלה של חומת מגן, משום שלעומת המצב לפני חומת מגן, כיום צה"ל פועל בחופשיות בכל הערים, הכפרים ומחנות הפליטים הפלסטיניים.
בסביבת שר הביטחון יואב גלנט אמרו השבוע כי ישראל לא תיגרר לפעולה מהבטן, ותפעל מהראש בדרך קבלת ההחלטות בשטח. המשפט הזה גם מרמז על הלחצים הפוליטיים הפנימיים בממשלת הימין, ומתכתב עם אמירות של השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', שדורשים שינוי בדרך הפעולה של צה"ל וישראל בשטחים.
לחץ בממשלה
הקוטביות האידיאולוגית לגבי הפתרונות בסוגיות הביטחוניות־מדיניות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון גלנט, לבין שרי הציונות הדתית ועוצמה יהודית, אינה ניתנת נכון לעכשיו לגישור של ממש. במידה מעט אירונית, גם אם לעתים אולי קשה להפנים זאת, משום שמדובר בממשלה הימנית ביותר אי־פעם בישראל - הפערים בתפיסות המדיניות והביטחוניות ויישומן בשטח גדולים יותר מאשר בממשלות קודמות, כולל ממשלת השינוי האחרונה.
הפגיעה בחוליית הטרור מהאוויר לאחר שביצעה ירי למעבר ג'למה (גלבוע), סייעה באופן נקודתי להפחתת הלחץ בתוך המערכת הפוליטית. העובדה שפעולה כזו לא התרחשה במשך 17 שנים הוצגה כהישג. בצה"ל, לעומת זאת, ביקשו לשמור על קו מאופק.
מדובר בפעולה להסרת איום לאחר שבוצע פיגוע ירי, והתנאים בשטח אפשרו את הפעלת המל"ט התוקף להסרת האיום, ולא לפעולה של סיכול ממוקד. הקו המאופק כנראה צופה פני עתיד לתיאום ציפיות עם הציבור, כשברור שלמרות הפעולה המבצעית המוצלחת מהאוויר, אין כוונה להפוך את איו"ש לעזה.
תקיפות מהאוויר ביהודה ושומרון לא צפויות להפוך בהמשך לעניין שבשגרה, והחלטה על הפעלת כלי טיס בלחימה בטרור תישאר ברמת הבכירים במערכת הביטחון. ההישג החשוב הוא חיסול המחבלים ולא האמצעי שבו התבצע החיסול.
כבר ביום שישי האחרון, בהערכת מצב שקיים גלנט, ניתן האישור העקרוני לעשות שימוש בכלי טיס כדי לסכל טרור בתנאים המתאימים. האזור של מעבר ג'למה מתאים לכך כמו כפפה ליד משום שמדובר בשטח פתוח שבו ניתן לפגוע ברכבים, בלי לסכן אוכלוסייה אזרחית בלתי מעורבת.
מהרגע שניתן האישור העקרוני לפגוע מהאוויר בחוליות חמושות ומופללות, כל מה שהיה צריך זו חוליית מחבלים שתבלע את הפיתיון ותיכנס לתוך המלכודת. לפעילות מהסוג הזה יש חשיבות גם ביצירת הרתעה כלפי אותן חוליות חמושות, שעכשיו צריכות להביא בחשבון כי ניתן לפגוע בהן באמצעים נוספים.
עבור מערכת הביטחון, שר הביטחון וראש הממשלה, שלטון הרשות הפלסטינית הקורסת הוא ברירת מחדל שעדיפה על כל אפשרות אחר. בצד הימני יותר של הממשלה מסמנים את הרשות כבעיה ומבקשים למוטט אותה.
ככל שההסלמה בשטח נמשכת ומגמות הטרור מחמירות, הממשלה הנוכחית תתקשה מאוד לעמוד בהבטחות שפוזרו כססמאות ריקות לאוויר לאחר כל פיגוע בתקופת הממשלה הקודמת – שהשלטון הנוכחי לא בחל בזמנו באמצעים כדי להאשים אותה ברפיסות ובכניעה לטרור.
עכשיו, במפגש עם המציאות ו־28 נרצחים מתחילת השנה, הלחץ עושה את שלו. המתח הפנימי סביב הסוגיות הביטחוניות צפוי להתגבר ואף יכול לערער בתנאים מסוימים את המשך יציבות הממשלה הנוכחית.
מבצע משמעותי דוגמת חומת מגן, שלא נמצא כרגע על הפרק, המשך מגמת ההסלמה בפיגועי הירי וכן עליית המדרגה ברמת מטעני החבלה בתקופה האחרונה, עשויים להוביל להרחבת הפעילות ההתקפית של צה"ל בצפון השומרון ובמחנות הפליטים.
התוכניות שנמצאות על הפרק הן קיום של מבצעים בהיקפים גדולים יותר של לוחמים, שיימשכו זמן רב יותר, ומעבר למעצר מבוקשים, המשימות עשויות להתמקד גם בחשיפת אמצעי לחימה ומעבדות נפץ. ההבנה בצה"ל, כפי שהיא משוקפת גם לדרג המדיני, היא שבמצב הקיים, בעוצמות הטרור בשטח, חייב להגיע שינוי מיידי שיבלום את מגמת ההסלמה.
במידה רבה, עוד לפני הרחבת היקף המבצעים ביהודה ושומרון, ההגנה על צירי התנועה וסיכול פיגועי הירי לעבר רכבים ויישובים - הם כרגע המשימה הראשונה של צה"ל. הפגיעה מהאוויר היא דוגמה טובה לכך שבאופן יצירתי ניתן להגיע להישגים ולשיפור האפקטיביות המבצעית.
עם זאת, יש לזכור שחוליות מחבלים רבות חוסלו בשנה וחצי האחרונות ויש אומנם חשיבות תודעתית לכך שהפעם זה בוצע מהאוויר, אבל העובדה שהמחבלים חוסלו מהאוויר ולא מהקרקע היא סוגיה טקטית ולא כזו שצפויה ליצור שינוי גדול מאוד בשטח. מכאן שיש למתן את אווירת ההישג לאחר החיסול, בעיקר בקרב הגורמים הפוליטיים מימין.
זליגה לעזה
במערכת הביטחון מדברים כבר שנים על המציאות הביטחונית והמדינית ביום שלאחר שלטון אבו מאזן. בשיח הזה מדובר בדרך כלל על היום שבו ימות או יפרוש מתפקידו באופן רשמי, כאשר כל התחזיות צופות מגמות שליליות יותר בשטח לנוכח מאבקי הירושה וההתחזקות הצפויה של חמאס.
בחודשים האחרונים מעריכים במערכת הביטחון כי העידן שלאחר שלטון אבו מאזן כבר כאן, גם כאשר הוא עדיין יושב פורמלית על כס הנשיאות. כאשר הרשות הפלסטינית אינה מתפקדת בצפון השומרון, הביטוי לכך הוא שצה"ל נדרש ליותר ויותר פעולות בג'נין ובשכם.
המגמות מבחינת ישראל שליליות, והרשות הפלסטינית הולכת ונחלשת ומאבדת אחיזה בשטח. בנוסף, לנוכח הנתק המדיני הכמעט מוחלט בין ישראל והרשות, נראה כי ארה"ב התייאשה לחלוטין מכל אפשרות של שיח מדיני.
מערכת הביטחון מדברת על החשיבות בחיזוק הרשות הפלסטינית לטובת שמירה על היציבות הביטחונית, אבל בפועל הדברים לא קורים. מלבד הנתק המדיני, ניתן לייחס זאת גם לקוטביות בתוך הממשלה עצמה. כמו כן ובלשון המעטה, הפרעות המבישות של יהודים בערבים בכפר תורמוסעיא כנקמה על הפיגוע בעלי לא סייעו להרגעת הרוחות.
מטען החבלה שהתפוצץ השבוע מתחת לגחון רכב הפנתר הממוגן ביציאת הלוחמים מג'נין אומנם אינו מזכיר עדיין את יכולות המִטעוּן שהפגין חיזבאללה בימים שבהם צה"ל ישב בדרום לבנון, אבל התהליך של החודשים האחרונים בג'נין כבר מזכיר תהליך של לבנוניזציה.
לאחר עשרות פעולות של כוחות הביטחון במחנה הפליטים של ג'נין ובסביבתו, הנחיתות של פעילי הטרור לעומת יחידות צה"ל מובהקת. למרות לילות הקרב והירי לעבר הלוחמים שלנו, התוצאות חד־משמעיות ומביאות לידי ביטוי את היתרונות של לוחמי צה"ל במיומנות, בטכנולוגיה ובאמצעי תצפית. עשרות ההרוגים לפלסטינים לעומת מיעוט הנפגעים היחסי לצה"ל הם עדות מצוינת לכך.
אבל לחימה יומיומית וחיכוך גם יוצרים אבולוציה ביכולות ארגוני הטרור ובאיומים שהם מייצרים. ממש כמו בלבנון בזמנו, מחבלי מחנות הפליטים מחפשים את נקודת התורפה. הם סימנו את צירי היציאה של הרכבים לאחר מעצר המבוקשים, ובהתאם לכך הולכים ומשפרים את רמת המטענים שהם מנסים להטמין לכוחות בשטח.
הרכבים הממוגנים שבהם צה"ל עושה שימוש בפעילות המבצעית באיו"ש הותאמו לספק מיגון ללוחמים מפני ירי קליעים ולא מפני מטעני גחון שמוטמנים מתחת לרכבים. עד לאחרונה רמת המטענים הנמוכה עדיין לא חייבה שינוי בתפיסת המיגון של הרכבים.
המטען האחרון בג'נין כבר חדר לרכב, אך באופן כזה שהפגיעה לא הייתה קטלנית. אבל האיתות ברור והאיום הולך ומתפתח. לצד מיגון טוב יותר של הכלים מבחינה הגנתית, צה"ל יידרש לפעול כדי לפגוע ביכולת שהולכת ונבנית.
כאמור, מבצע גדול בסגנון חומת מגן אינו עומד על הפרק, אולם בתקופה הקרובה צה"ל צפוי להרחיב את היקף הפעילות, שתהיה מקיפה וממושכת יותר. עם זאת, המבצעים יתקיימו רק בהינתן משימות פרקטיות ואפקטיביות, כאשר מעבר לסיכול פיגועי טרור מתוכנן גם איתור מחסני נשק וסדנאות לייצור מטעני חבלה.
בצה"ל מתנגדים לקולות העולים מן הממשלה, שבין השורות ניתן להבין מהם כי מטרת המבצעים צריכה להיות הרג של כמה שיותר מחבלים. במערכת הביטחון מתנגדים לציד גולגלות מהסוג הזה, מכיוון שלדידם מבצעים שכאלה יובילו להסלמה חמורה יותר ולא ישרתו אינטרסים ביטחוניים של ישראל.
הנחת המוצא במערכת הביטחון היא שבמבצע גדול שבו מספרי ההרוגים לפלסטינים יהיו גבוהים מאוד וצפויים לעמוד על אומדנים דו־ספרתיים, הזליגה המהירה להסלמה בעזה מהווה תרחיש סביר מאוד.
נתיב בטוח
בתוך מצב העניינים הנוכחי מנסה מערכת הביטחון למצוא נתיב בטוח בניסיון לבלום את מגמת ההסלמה ולעצור את שרשרת הפיגועים הרצחנית, בלי להיגרר למבצע בסדרי גודל אחרים לחלוטין ולאינתיפאדה שלישית.
המרוויחות הגדולות מהמצב באיו"ש הן ללא ספק איראן וחמאס. ישראל מבקשת להתמקד בסוגיות הביטחוניות באיראן, בסוגיות המדיניות בשיפור היחסים עם ארה"ב ובשאיפה לנסות לקדם הסכם נורמליזציה עם סעודיה. הסלמה באיו"ש פוגעת בכל אחד מהאינטרסים המובהקים ותשאב את ישראל למחוזות שבהם היא מעדיפה שקט תעשייתי.
בצמרת המדינית והביטחונית מנסים לעצור את הסחף ולנתב את הלחצים, גם בתוך הממשלה, באמצעות אישורי בנייה. אבל הפערים הולכים ומעמיקים, כאשר בשטח הסיכוי להסלמה ביטחונית גבוה הרבה יותר מכל אפשרות אחרת, ואפשרות למבצע רחב יותר בצפון השומרון הולכת ומתקרבת.
צה"ל, ללא ספק, יכול להגיע לתוצאות טובות יותר בלחימה בטרור ולהעניק ביטחון רב יותר לתושבים ביהודה ושומרון, אבל הפתרונות שהצבא יכול לספק מוגבלים למישור הצבאי בלבד. ברמה המדינית ישראל נמצאת במבוי סתום בין הלחצים האמריקאיים לבין הרצונות של הציונות הדתית ועוצמה יהודית, כאשר ראש הממשלה ושר הביטחון מנסים למצוא דרך ביניים.