במהלך ביקורו של מזכיר המדינה האמריקאי השבוע בבייג'ינג, נועד אנתוני בלינקן עם הנשיא שי ג'ינפינג ועם צמרת משרד החוץ ומשרד ההגנה הסיני. לא זו בלבד שלראשונה מאז 2018 שר החוץ האמריקאי מבקר בסין, אלא שדווקא בשל החשדנות הרבה והיריבות הגואה בין שתי הכלכלות הגדולות בעולם, מדובר באירוע דיפלומטי חשוב. אומנם לא נרשמה פריצת דרך משמעותית וביקורו ה"מוצלח" של בלינקן, איננו ערובה לצמצום הפערים האסטרטגיים ומחיקת המחלוקות האידיאולוגיות העמוקות בין השתיים, וכל שכן לחידוש המגעים שנותקו ביניהן במישור הצבאי.
עם זאת, כבר עתה ברור כי על רקע המתיחות הביטחונית הגוברת בטייוואן, הסלמת המאבק באוקראינה וריבוי ניסויי הגרעין הצפון קוריאני - בד בבד עם החרפת האתגרים הגלובליים ובראשם משבר האקלים ומשבר השבבים - ההידברות כשלעצמה מהווה הישג. התבוננות מקרוב אף מראה כי חרף גישתו הנוקשה והרטוריקה הקשוחה שאותה נקט עד כה ממשל ביידן כלפיה, ממשלת בייג'ינג, מנגד, משדרת פתיחות ונכונות לשפר את יחסיה עם וושינגטון. יתרה מכך, בניגוד לדעה הרווחת במערב, סין אינה חותרת להחליף את ההגמוניה האמריקאית ו"לשלוט בעולם". ההפך הוא הנכון.
כשהוא מונע מתוך גישה עסקית ואינטרס לחלץ את כלכלת סין המקרטעת לאחר שלוש שנות משבר הקורונה – אבטלה של 20% בקרב צעירים, משבר נדל"ן, האטה ביצוא וחשש מדפלציה (בזמן שרבות ממדינות העולם סובלות מהתחזקות האינפלציה) – הנשיא שי חותר להגביר את ההשקעות הזרות בסין. הוא אף נפגש לאחרונה בין היתר עם ביל גייטס מייסד מיקרוסופט. בתוך כך, הוא פועל לחידוש מגעים ולהרחבת קשרים סיניים עם חברות אמריקאיות.
בראייה מערכתית כוללת, מהלכים אלה מהווים אינדיקציה לכך שהנהגות סין וארה"ב מכירות בחשיבותן, בתלותן ובהשפעתן ההדדית זו על זו וכן על הכלכלה העולמית, במיוחד בעידן הסייבר והקישוריות הגלובלית. עם זאת, על פניו מסתמן כי מעבר לאינטרס המשותף להמשיך את הדיאלוג בין הצדדים, להגביר את שיתוף הפעולה המסחרי בין המעצמות ולשפר את ההידברות ביניהן (שתסייע לשמירת היציבות הכלכלית והביטחונית העולמית), נותרו פתוחות סוגיות מהותיות, ובהן התמיכה ברוסיה, זכויות אדם, ובעיקר משבר טייוואן.
מעבר לכך, הן סין והן ארה"ב מודעות היטב לכך שהתחממות "המלחמה הקרה", במיוחד נוכח החרפת האקלים הביטחוני ומשבר האנרגיה העולמי, היא הפסד קולוסלי. לכן, על אף העוינות ביניהן, מוטלת עליהן החובה ליטול את תפקיד "המבוגר האחראי" ולמנוע הידרדרות לכאוס גלובלי.
מאבק אסטרטגי רב־ממדי
בראייה גיאופוליטית־כלכלית עולמית, התחרות המואצת והמתיחות הגוברת בין סין וארה"ב מאפילות על המאבק הרצחני המתחולל כיום באירופה בין רוסיה לאוקראינה. לא זו בלבד שמדובר במאבק אסטרטגי קריטי בין שתי הכלכלות החזקות ביותר בעולם, אלא שסין – בניגוד לדעה הרווחת במערב – היא זו שחשה מאוימת על ידי ארה"ב ובעלות בריתה. בראייתה, אין מכבדים את המניעים והאינטרסים ההיסטוריים שלה, וגישתה הימית לאוקיינוס השקט אף נדחית על הסף.
יתרה מכך, עצמאותה דה־פקטו של טייוואן – מדינת איים קטנה ועשירה בת 24 מיליון תושבים – היא פגיעה באינטרסים האסטרטגיים ובגאווה הלאומית של סין, הרואה בה שטח ריבוני וחלק אינטגרלי ממנה. בשל מיקומה האסטרטגי כציר המחבר בין ים סין המזרחי וים סין הדרומי החולש על נתיבי שיט ומסחר חשובים וכל שכן, בשל חשיבותה הגיאופוליטית והכלכלית העצומה של טייוואן בהיותה מעצמת שבבים עולמית, הנשיא שי אף הבטיח להוביל לאיחודה עם היבשת.
התבוננות רחבה אף מראה כי בעבור ממשלת בייג'ינג, קידום פרויקט "החגורה והדרך" (BRI) והקמת תשתיות ברחבי העולם שנועדו לחבר בין מדינות ולעצב מחדש את מערכת קשריה הכלכליים והפוליטיים של סין ברחבי אסיה, אירופה, המזרח התיכון, אפריקה ואמריקה הלטינית תומכים באינטרסים אלה ותורמים לביסוס מעמדה הגלובלי.
כל זאת, חרף הביקורת הקשה על צמצום הוצאות מימון הפרויקט ו"דיפלומטיית החובות" שאותה היא כביכול נוקטת (לאחרונה פורסם דוח המראה ירידה של 40% במימון פרויקטים מאז 2019) וכן, על רקע טענות שהושמעו נגדה במערב, שלפיהן היא נוקטת "כלכלת מלחמה".
אם לא די בכך, הקמת הבנק הייעודי באסיה(AIIB) מהווה חלופה לבנק העולמי. וזאת בזמן שהובלתה של סין את הארגון הביטחוני האזורי (SCO) וכל שכן את ארגון ה־BRICS - הכולל, פרט אליה, את הכלכלות המתעוררות ובהן ברזיל, רוסיה, הודו ודרום אפריקה – מאתגרת את ההגמוניה האמריקאית ומנגד מהווה אמצעי בעבורה להרחבת השפעתה הגלובלית.
התבוננות מקרוב על מהלכיה האסטרטגיים אף מראה כי בעשור האחרון, בייג'ינג, הדוגלת במדיניות חוץ מרחיבה, השקיעה מאמצים ומשאבים רבים בפיתוח תעשיית החלל שלה (לאחרונה פורסם כי מדובר בהשקעה של כ־6־8 מיליארד דולר בשנים 2013־2020). בנוסף, היא הקימה מסלול המקשר אותה למערב אירופה דרך הקוטב הצפוני, המכונה “Arctic Silk Road”.
פעילותה בחוג הארקטי במסגרת הרחבת פרויקט "החגורה והדרך" כוללת השקעות הון בפיתוח האזור תוך שיתוף ארה"ב ומדינות צפון אירופה, ובהן פינלנד ונורווגיה, לרבות הקמת פורום מדינות הים האדריאטי, הים השחור והים הבלטי. כל אלה יוצרות מרחב אפשרויות חדש של שיתופי פעולה אזוריים בתחום הכלכלי, המסחרי והאנרגטי, דוגמת חתימתה ב־2017 על הסכם ייצור גז נוזלי (LNG) באלסקה. זאת, חרף הביקורת כלפיה בנוגע לפגיעתה בדינמיקה האזורית ובמאזן הכוחות האזורי.
בלי איומים
ברוח זו, התבוננות על מהלכיה של סין באירופה מראה כי לא רק שהאיחוד האירופי (EU), הכולל 23 מיליון פירמות ו־450 מיליון צרכנים (כפי שפרסמה הנציבות האירופית), הוא שותף הסחר החשוב ביותר הן שלה והן של ארה"ב, הסלמת המלחמה באוקראינה בדגש על תמיכתה ברוסיה, פוגעת בסחר הבינלאומי ומטלטלת את שוקי האנרגיה ושרשראות האספקה הגלובליות. זה מקרין על המתיחות הבין־גושית ועל משברים נוספים בעולם ומוביל לצמצום התלות האירופית בסין, בדגש על הגבלת יבוא חומרי גלם ומוליכים למחצה ממנה. מצב המחייב אותה, בראייתה, להגביר את מהלכיה המדיניים ומאמציה הדיפלומטיים תוך מינוף עוצמתה הכלכלית והצבאית.
מדיניות זו של סין, העולה בקנה אחד עם גישתה האסטרטגית הדוגלת בשמירה על הסטטוס קוו וקידום היציבות ושיתופי הפעולה ברחבי העולם, נתפסת מנגד על ידי ממשלות ארה"ב והמערב כמדיניות חתרנית. לאור זאת, לא בכדי נשיא סין חתם את ביקורו של בלינקן בבייג'ינג בקריאה לארה"ב לנקוט גישה רציונלית ופרגמטית. לדידו "שום צד לא צריך לעבד את הצד האחר כרצונו" וכי "שתי המדינות צריכות לפעול בתחושת אחריות להיסטוריה, לעמים ולעולם". כמו כן, בזמן שוואנג יי, הדיפלומט הסיני הבכיר, טען כי על ארה"ב להפסיק לקדם את "התיאוריה של איום מצד סין", שר החוץ האמריקאי חזר וטען כי על הצדדים לצנן את המתיחות ביניהם, לפתח ערוצי תקשורת ולקדם הידברות והבנות בין הצדדים.
המתווכת מבייג'ינג
בראייה גיאופוליטית עולמית, אין ספק כי התעצמותה הכלכלית, מהלכיה המדיניים ומאמציה הדיפלומטיים של סין, במיוחד לאחרונה נוכח הגברת נוכחותה והשפעתה במזרח התיכון - בדגש על תיווכה המוצלח בין סעודיה ואיראן - נתפסים כאיום על הממשל האמריקאי. היא חותרת להמשיך להתעצם צבאית, להרחיב את פעילותה הדיפלומטית בעולם ופעילותה הימית במרחב האסייתי וכן, להגדיל את היקף הקשרים ורשימת ההישגים שלה, בין היתר כמתווכת גם בין רוסיה ואוקראינה וייתכן כי גם בין ישראל והרשות הפלסטינית. כבר עתה ברור כי הגברת התחרות־יריבות מול ארה"ב לא צצה ואף לא תיעלם "יש מאין".
התבוננות השוואתית מראה כי נוכח גל המשברים המתחוללים לאחרונה בזירה הבינלאומית, שינוי מאזן הכוחות הגלובלי הוא "הנורמלי" החדש. מצב המשקף את תהליך היחלשותה של ההגמוניה האמריקאית והתחזקותה, מנגד, של המעצמה הסינית, רק שממשל ביידן אינו מעוניין ואינו מסוגל להכיר בו ולהתמודד איתו. לכן הוא ממשיך לחזר אחרי יורש העצר הסעודי, לרדוף אחר קידום הסכם הגרעין האיראני, וכל שכן להשקיע משאבים אדירים באוקראינה (הוצאותיה גבוהות ב־45% מהוצאותיהן של כל 39 מדינות המערב יחדיו, לרבות חברות נאט"ו ואיחוד אירופה, יפן ואוסטרליה), כפי שעולה מדוח שפורסם השבוע ב"בלומברג".
יתרה מזאת, לא בכדי, חרף עליונותה הכלכלית והגרעינית על פני סין, ארה"ב משגרת כעת את נציגה הדיפלומטי הבכיר ביותר לבייג'ינג. לא זו בלבד שהיא "אינה קוראת נכון את המפה", אלא שהיא טרם הפנימה כי במצב ה"נורמלי" ובעולם ה"חדש" שנוצר, אפשר וצריך לדעת להתמודד ממקום חזק ועוצמתי – כמנהיגה עולמית – עם השינויים העצומים במאזן הכוחות הגלובלי. זאת, תוך שילוב תחרות ויריבות מבלי לאבד שליטה ולפתוח במלחמה חזיתית. סגולה המאפיינת בעיקר את עוצמת המנהיגות הסינית.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, לטרור עולמי ולמשברים בינלאומיים