אני בעד מאור פנים. כתפיסת עולם, נראה לי שהחיים ממילא מזמנים כל כך הרבה הפתעות מהסוג הלא רצוי, שכל מה שבשליטה - עדיף שיהיה מלווה בחביבות יזומה. מתי זה מפריע לי? כשמערכות שאמורות לתפקד ביעילות תלויות רק במאור פנים.
בשבוע שעבר הזדמנתי למכון צילומי שיניים. הייתה שם אישה מבוגרת מאוד שהגיעה מתנשפת לעמדת הקבלה. מהצד נראה לי שהיא התביישה לבקש את מה שהייתה צריכה ולכן עשתה מאמצים כבירים למציאת המשותף בינה לבין המזכירה. “תראי, לשתינו יש נקודת חן בעין, יום חם היום למרות שירד גשם, מזג אוויר משונה, נכון? יפה לך המטפחת", ועוד ניסיונות נוגעים ללב ליצירת מגע אישי.
אולי המזכירה הזאת הייתה ממילא עושה את מה שביקשה ממנה הגברת המבוגרת, אבל אני מכירה היטב את החנופה הנגזרת על כולנו בבואנו לקבל שירות בסיסי. לפעמים זה פשוט מכמיר לב, לפעמים מעצבן.
את הטור הזה אני כותבת אחרי שחבר יקר חיכה במשך יותר מחודש לתוצאות בדיקות אחרי ניתוח. הדגימות שנלקחו ממנו נשלחו כמובן לפתולוגיה ושלוש פעמים הוא הספיק לגשת לרופאה שהפנתה אותו לניתוח ולשמוע שעדיין אין תוצאות מהמעבדה הפתולוגית. בינתיים, על סמך האבחנה של ד"ר גוגל הסופני, התרוצצו בו מחשבות כמו מה יהיה אם מדובר בממאירות שתחסל את סיכוייו לשרוד, מה ישאיר אחריו, מה יעשה עם המשימות שנשארו לו ואיך יבשר, מתי ולמי. רק אחרי התערבות ומשיכה בחוטים תוך הפעלת לחץ קל על הרופאה, חברי התבשר שהכל תקין.
הוא אינו היחיד שממתין חודשים לתוצאות של בדיקות שנשלחות לאבחנה פתולוגית. הכל עובר שם: מנקודות חן ועד דגימות מניתוחים גדולים. בחלק מהבדיקות חלון הזמן מביצוע הבדיקה ועד קבלת התשובה הוא קריטי, ויש כאלה שההמתנה עלתה להם בחייהם. כולנו מכירים מקרוב.
כמו לכל מקצוע, גם הפתולוגיה זכתה לבדיחות משלה, כמו למשל על ההוא ששואל אם יש רופא במטוס כי הוא צריך אחד דחוף. אחד הנוסעים קם ואומר: “כן, אני פתולוג". “אני חושב שיש לי התקף לב!", אומר האיש, והפתולוג עונה לו: “אל דאגה, אני יכול לחכות".
זה היה מצחיק אם מצב הפתולוגיה בארץ לא היה כל כך בעייתי. אין בדיקה רפואית שכוללת התערבות פולשנית ולא נשלחת למכון לפתולוגיה. אין רקמה שלא עוברת דרך פתולוגיה. המכונים לפתולוגיה אבחנתית, והפתולוגים בתוכם, עוסקים באבחון רקמות ובהגדרת המחלות של המטופלים. שירות ליבה הכרחי לכל פעילות רפואית. אמרו לכם “ביופסיה", “דגימה" או “משטח"? המילה הראשונה שצריכה לקפוץ לראש היא פתולוגיה.
סדרות טלוויזיה זרו אבקת קסם על המקצוע. יש בהן דגימות יפות ומעבדות בוהקות באולטרה־סגול. הפתולוג ד"ר ביומונט רוזווד יודע לאבחן נפלאות רק על סמך רגל של אדם, ב"אנטומיה של גריי" המנתח הוא שמסתכל במיקרוסקופ והוא שמאבחן. המציאות שונה לגמרי: בשביל אבחנה, הרקמה צריכה להגיע למעבדה, שם היא עוברת תהליך קליטה, עיבוד, חיתוך על זכוכית וצביעה. פה מגיע שלב עבודתו של הפתולוג, שיכול לקחת יום או שבועיים־שלושה, תלוי בעומס במעבדה. לפעמים גם חודש.
הפתולוג, מעבר לאחריותו על התהליך, הוא שבפועל כותב את האבחנה, לפעמים על סמך התמונה הראשונית, לפעמים אחרי צביעות נוספות. עוד כמה ימים חולפים עד שהמעבדה מבצעת את הפעולות שהזמין, ואז מגיע שלב האבחנה והדוח. עד שהמקרה לא חתום דיגיטלית במחשב, החולה אפילו לא יודע מה קורה מאחורי הקלעים ואין לו מושג קלוש בעניין השלב שבו הבדיקה תקועה. בינתיים המחשבות רצות.
צוואר הבקבוק הגדול ביותר טמון בעובדה שמספר הבדיקות כל הזמן עולה, מומחים ותיקים פורשים ואין מספיק יורשים במקצוע. בגלל מורכבות התחום, רק מומחים רשאים לחתום על תשובות, ומומחים, כבר סיכמנו, יש מעטים ביחס לאוכלוסייה ההולכת וגדלה, כך שפתולוגים הפכו לבעלי מקצוע מאוד מבוקשים. נתונים רשמיים ומוכרים על מספר הפתולוגים המומחים הפעילים - אין. גם אלו שעובדים מפוזרים באופן לא פרופורציונלי: הרוב מרוכזים באזור המרכז ובירושלים. בפריפריה המצוקה משמעותית, שלא לומר קריטית.
בתוך בתי החולים ברחבי הארץ פעילים מכונים לפתולוגיה, מלבד מספר חריגים - יוספטל באילת, מעייני הישועה בבני ברק ובתי החולים בנצרת. הפריפריה, כאמור, נשארת מאחור. לשם המחשה: באפריל האחרון הפתולוג היחיד שעבד באחד מבתי החולים בצפון פרש לפנסיה, ועד שיימצא אחר יש קושי בפעילות המכון.
מעבר למעבדות הפתולוגיות של בתי החולים, ישנן שלוש מעבדות גדולות נוספות - מגה־לאב של מכבי, LEM של כללית, פאתו־לאב ששייכת לאסותא - ולצדן מספר מעבדות קטנות. אל המעבדות הגדולות מגיעות מאות בדיקות ביום, שמצריכות הכנה של אלפי בדיקות. אלו מעסיקות לצד פתולוגים במשרה מלאה גם פתולוגים שמשלימים הכנסה נוסף על עבודתם בבתי החולים או פתולוגים פנסיונרים.
למאוחדת, לרשת מדיקה וללאומית אין מעבדה פתולוגית משלהן והן צריכות להסתמך על אחרים. הן שולחות למעבדות של כללית, אסותא או מכבי, ועכשיו הן עובדות על הקמת מעבדה חדשה בלוד. השאלה הגדולה היא איך יגייסו לשם פתולוגים ומי יעבדו שם. בנוסף, מכבי הקימו את “מכבי צפון", מערך מעבדות בצפון. מספרים שזו מעבדה מדהימה, אבל גם כאן חוזרת השאלה הגדולה: מי יעבדו בה.
ומה אפשר לעשות בכל זאת? הנה אני חוזרת למאור הפנים. עמידה עיקשת עם מאור פנים. מבחינה משפטית, באחריותו של הרופא המטפל ששלח את הבדיקה להיות אקטיבי. בקשו ממנו להרים טלפון ולסמן את הבדיקה כדחופה. תתעקשו שיצלצל אל המעבדה. אל תוותרו. היפרדו מה"לא נעים". השקט שלכם חשוב לפחות כמו הבריאות. ושתהיה בריאות שלמה.