מעצרו של יצחק מדינה, פעיל המחאה נגד ההפיכה המשפטית מפתח תקווה, לעיני חמשת ילדיו באמצע ארוחת ערב, כביכול על כוונה לבצע פעילות אלימה נגד אישי ציבור על סמך מידע שהגיע מהשב"כ - מסמן הידרדרות מדאיגה בדמוקרטיה הישראלית, שמזכירה במידה רבה את תופעת המקארתיזם, אחת התקופות האפלות בתולדות ארה"ב של אמריקה בתחילת שנות ה־50.
המקארתיזם, או בשמו הנוסף "ימי הבהלה האדומה", מתאר תקופה שבה היה חשש וסלידה קשה בארה"ב מהשפעות קומוניסטיות, ובעיקר פחד ממרגלים סובייטים.
השם לאותה תקופה ולמאפייניה ניתן אז כתוצאה מפעילותו של הסנטור ג'וזף מקארתי, שהנהיג באותם ימים שבין השנים 1950־1956 מסע מסיבי אנטי־קומוניסטי ברחבי ארה"ב, כשבמהלך התקופה הזו הואשמו ונעצרו אלפי אזרחי ארה"ב ללא סיבה, או על סמך עדויות מפוקפקות על השתייכות ותמיכה בקומוניזם. זאת, לצד האשמות של חוסר נאמנות, חתרנות או בגידה, שכאמור היו מבוססות על שמועות, ראיות בלתי מספיקות ועל עדויות ושיטות חקירה מפוקפקות.
אלה הביאו למאסרם של אלפי אזרחים אמריקאים, ולרבים אחרים שנאשמו בהאשמות שווא ואיבדו את מקום עבודתם. רבים אחרים תויגו כקומוניסטים והפכו יעד לגינוי ונידוי יחד עם משפחותיהם. במקרים רבים צורפו הומוסקסואלים רבים לקבוצה הזו של הקומוניסטים, וזכו לאותו יחס של דחייה ונידוי. כאמור, תקופה אפלה שהותירה את חותמה על ארה"ב לשנים רבות.
העובדה שחמישה שוטרים הגיעו לביתו של יצחק מדינה על מנת לעצור אותו כמו היה "פצצה מתקתקת", כשלמעשה הוא שוחרר ללא תנאי ומגבלות כעבור שעה קלה כשהוא דוחה על הסף את כל הטענות והחשדות נגדו, מעוררת תהיות רבות לגבי התנהלות המשטרה והשב"כ.
כל זאת בשעה שביהודה ושומרון מתהלכת חבורה של בריוני טרור יהודי עם התואר הנחמד "נערי גבעות", שעושים באזור ככל העולה על רוחם - שורפים בתי ערבים חפים מפשע, רכוש, מטעים ומכוניות ופוגעים בפעילות צה"ל.
השבוע הם הגיעו לשיא חדש כשתקפו באופן חמור את מפקד חטיבת בנימין אל"מ אליאב אלבז, ולא שמענו שאחד מהם נעצר - אף שאין כמעט יום שהם לא מבצעים ביהודה ושומרון מעשי פשע.
הכי פתטי ומגוחך זה לשמוע את ההתנצלויות וההבטחות שחוזרות על עצמן לפעול נגד הפורעים האלה, של ראש הממשלה בנימין נתניהו, של שר הביטחון יואב גלנט ופה ושם של שר זה ואחר. זה נשמע נפלא בעיקר אחרי שהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מעודד את נערי הגבעות להשתלט ולהתיישב על הגבעות סביבם.
בעקבות כל אלה עולות השאלות: האם יש כאן כוונה לשנות את כללי הדמוקרטיה שעדיין קיימת כאן? האם בעקבות הניסיון הכושל של הממשלה לבצע את ההפיכה המשפטית־שלטונית בחצי השנה הראשונה לכהונתה, במידה רבה בגלל אותם עשרות אלפי פעילי המחאה שיצאו להפגין ברחבי המדינה, יש כאן ניסיון מחודש לבצע למרות הכל את ההפיכה על ידי פגיעה בזכות המחאה, במפגינים?
האם מעצרו של מדינה הוא דגל אדום לכל מפגינה ומפגין, וכוונה להנהיג כאן מקארתיזם נוסח מדינת ישראל, "רוטמניזם"?
מה שברור הוא שלטרור יהודי יש כאן דרור, ושהמשטרה בעזרת השב"כ עוצרת פעילי מחאה.
וכשרואים את הלהט של יו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן להעביר את פסקת ההתגברות ואת יתרת חוקי המהפכה בשיטת "הסלמי", קשה להישאר אדישים. בפרט כשניכרת כל יום מחדש חולשתו של נתניהו, שמתקשה לעמוד מול הלחץ של שר המשפטים יריב לוין מצד אחד, ושותפיו הקיצוניים מצד שני, שעוסקים בעיקר בהשלמת המהפכה ודאגה לאינטרסים הפוליטיים שלהם – ובדרך לשם הם יעשו הכל כדי למנוע כל ניסיון לעצור או להפריע להם להשלים את המלאכה.
כל אלה מחזקים את התחושה שהמדינה צועדת בבטחה לעבר מפץ שעלול לערער את המציאות כאן באופן מדאיג.