התנהגות פסיבית־אגרסיבית מרימה את ראשה המכוער בקרב חברי כנסת ופוליטיקאים.
התנהגות כזו משדרת תוקפנות ואלימות באופן עקיף. זה יכול לבוא לידי ביטוי בהתעלמות, ציניות או סרקזם, שתיקה או פשוט התנהגות מעצבנת. אנשים שנעזרים בהתנהגות פסיבית־אגרסיבית מרגישים בדרך כלל “דפוקים", מנוצלים, חשים שהסביבה לא מעריכה אותם כפי שמגיע להם, וזה עשוי לבוא לידי ביטוי בדרך התגובה וההתנהלות שלהם אל מול יריביהם או מול כל אדם שהתנהגותו לצנינים בעיניהם.
הם עשויים לדבר בצורה מעורפלת, הם משקרים, מאחרים באופן כרוני כדי להפגין עליונות על השני, מתחמקים מביצוע משימות ומתרצים זאת בשכחה, נתלים באילנות גבוהים מתוך כוונה להרגיז את האחר ובאופן כללי מעצבנים ברמות־על.
בהתנהגות כזו נתקלתי השבוע פעמיים. בפעם הראשונה כאשר ח"כ יצחק פינדרוס אמר על קהילת הלהט"ב שהיא מסוכנת “יותר מדאע"ש וחיזבאללה". כשחבר כנסת יוצא בגלוי מול קהילה שלמה ומציב אותה בקו אחד עם גדולי אויבי המדינה - זה שיא חדש בשפלות.
האיש מודע לכך שגם בקהילה שלו יש אנשים כאלה. הוא לא מדבר בשם עצמו, חלילה, הוא אומנם מסכים לכך, אבל לא הוא קבע שהתנהגות זו היא נלוזה, ממש לא! זה כתוב בספרים, זה “פריצות בעריות", זה מה שכתוב בתורה, ספר שנכתב לפני אלפי שנים.
ח"כ פינדרוס, מדבריך משתמע שרק טובתו של עם ישראל עומדת לנגד עיניך. רק שלמותו וביטחונו. אבל לא משנה בכמה ציטטות מהתנ"ך תשתמש, ובאילו משמעויות דתיות תתרץ את התבטאויותיך החשוכות, הן עדיין יישארו כאלו. לכמה מחבריך ילדים בארון? למה ללכת נגד הטבע האנושי ונגד יציר הבריאה?
הפעם השנייה התרחשה כשנתקעתי כמו כל עמך ישראל בפקקי העיר הסואנת. באחד המסלולים עם רמזור מאוד קצר לפנייה שמאלה, השתרכתי מאחורי רכב בתור ארוך. הנהג שלפניי נסע לאט וגם כאשר נפתח רווח גדול בינו לבין המכונית שלפניו - לא מיהר להתקדם. אולי היה עסוק עם הטלפון הסלולרי.
צפרתי צפירה קצרה כדי להפנות את תשומת לבו, אבל הוא לא זז, ומאותו רגע שקד להתקדם לאט ככל שיכול תוך שהוא מאפשר לנהגים רבים אחרים להיכנס למסלול לפניו. נראה שהחליט ללמד אותי לקח על אותה צפירת זירוז. אולי היה מתוסכל, ממורמר וכעוס על כל העולם ואשתו. זו הייתה דוגמה להתנהגות פסיבית־אגרסיבית.
אין ספק שאם אותו נהג היה בעל אישיות אחרת, מתחשבת יותר, הייתי מגיע למחוז חפצי מוקדם יותר.