הסתיימה שנת הלימודים. גיאצ'ו הצדיק סיים את כיתה ה', ואני בחרדות מה נעשה איתו בחופש הגדול. שאלתי אותו אם הוא מעוניין בקייטנה הבית־ספרית. "אין מצב, אבא. עד שסיימתי את שנת הלימודים, אתה עוד רוצה שאהיה שם חצי חופש? אין מצב".

כיפוש אמרה לי שאני לא יודע לפתור משברים עם ילדים. "שוחד, מאמי. ילדים היום מבינים רק בתשלומים, על כל מה שמבקשים מהם. הנה, ביקשת ממנו שינקה את פינת העישון שלנו, אבל הצעת לו 20 שקל. הוא ענה שהוא לא מוכן, אתה נשברת והלכת. אני סגרתי איתו על 40 שקל, הוא לקח כפפות ושקית, ניקה את כל השטח. אתה לא יודע לדבר עם ילדים של היום".

נכון, אני לא יודע. "כיפוש, איך את מתכוונת לסגור את העניין של הקייטנה?", שאלתי. היא הביטה בי, קראה לצדיק, ואמרה לי להקשיב איך עושים את זה נכון. "גיאצ'ו, אם תלך לקייטנה, אתן לך 60 שקל כל יום. אני אשמור את הכסף. כאשר תגדל, עוד שנתיים־שלוש, אני אתן לך אותו".
הוא אפילו לא הביט בה, המשיך לשחק עם חברים שלו באמצעות הטלפון, אבל הגיב להצעה. "100 שקל, אמא. ולא עוד שנתיים־שלוש. כל שבוע את נותנת לי את הכסף, אני לא מחכה יותר", הגיב.

התפוצצתי מצחוק. "אין עלייך, כיפוש, את חזקה במשא ומתן ובעסקים בכלל. ב־100 שקל, מצדי שיישב בבית ויסתכל על הקירות".
היא אמרה שאין לי מושג בכלום. "מאמי, 100 שקל זה בחינם, אתה חסר מושג. אתה יודע כמה עולה יום בבריכה, עם אוכל ושטויות? אתה יודע שקייטנת ספורט לגילו זה 5,000 שקל לשבועיים, בפועל עשרה ימים? אני בחיים לא אתן לו 100 שקל ליום, אבל ב־70 אני סוגרת איתו עכשיו, אתה אל תתערב. רק תגבה אותי, שאני אשמור את הכסף, שלא יבזבז אותו על קניית משחקים לטלפון".

אמרתי לה שתלך על זה, אני רק צופה בהצגה. היא שוב התמקדה בצדיק. "גיאצ'ו, אני אתן לך 70 שקל ליום. אין לי יותר. וגם 70 שקל זה ה־מ־ו־ן כסף. לפחות תנסה את הקייטנה בבית הספר. מה אתה אומר?". הוא הרים את ראשו ממסך הטלפון, הסיט את שערו מהעיניים, ואני רק זרקתי משפט: "גיא, אתה חייב להסתפר. שיער קצר יפה לך. השיער שלך עוד רגע מגיע לאף. איך אתה רואה בכלל?".

"אבא, אני מגדל שיער, אתה לא מבין. כולם בטיקטוק מגדלים שיער. אני לא רוצה שיהיה לי ראש ביצה כמוך. אני לא מסתפר, הבנת?"
"גיאצ'ו, אם אתה לא מסתפר אני לא נותן לך גרוש, הבנת? אני אבא שלך, ואני קובע". הוא קם מהספה, התייצב מולי ושאג: "אני לא מסתפר! ואתה לא קובע פה כלום. רק אמא קובעת בכסף. כל פעם שאני מבקש ממך לקנות לי משחק, אתה שולח אותי לאמא. אז אל תאיים עליי". סיים והלך לראות טלוויזיה בחדר.

כיפוש עוד נזפה בו: "גיא, לא מדברים ככה לאבא", אבל הוא אפילו לא הגיב. אז היא התפנתה אליי: "יופי מאמי, אתה ממש מודל לחיקוי. מה נכנסת בו עכשיו עם התספורת, כאשר היינו בקייטנה בכלל. אני אטפל בזה, אל תתערב, כי אתה רק מחמיר את המצב".

במקביל כיפוש החליטה שהיא צריכה מטבח חדש. "יש לי השתתפות של 50% בעלות. יעלה לנו גרושים, ממש כמה אלפים בודדים. לא נגיע לעשירייה". הבטתי בה והגבתי: "את לא מבינה שכבר אין לי איברים למכור? מה פתאום מטבח חדש, מה?".

היא נפנפה אותי בקלות יתרה ואמרה: "מה אתה דואג? יומיים, גג שלושה, מחליפים הכל, תהיה רגוע, זה עליי". ובאמת אחרי יומיים היא הודיעה לי: "תאכל בחוץ, כי פירקו את המטבח. אני לא יכולה לבשל". הגעתי הביתה, והוא נראה כמו בית של מחבל בג'נין אחרי ביקור של כוחות הנדסה קרבית. נכנסתי לדיכאון קליני. מאחר שיש לי חברים שהם קבלנים, הלכתי לברר איתם את המשך האירוע. "מה היא אמרה לך, קוף? תוך יומיים זה נגמר?... חחח... כמה שאתה דפוק, פשוט לא להאמין", אמר לי יגאל, שבונה בכל הארץ.

"תקשיב לי, טומטום. פירוק זה יומיים. הלאה, שפכטל וצביעה זה עוד שלושה ימים, לפחות. הרכבה זה שלושה ימים, מינימום. כמובן שזה אחרי הכנה לאינסטלציה וחשמל. אל תענה לי, כי אין לך מושג. הגענו לשיש. צריך לבוא למדוד, לחתוך בדיוק של סנטימטרים. אחרי זה צריך להרכיב. בוא נאמר שהסיפור של השיש זה ארבעה־חמישה ימים, מינימום. פיניש לפחות יום, כנראה יומיים. אז כמה יש לנו? שבועיים וחצי לפחות. אני הולך על סייפטי של שלושה שבועות. איך עובדים עליך ככה? מה אתה באמת כל כך סתום? כמה היא אמרה לך שזה יעלה, האירוע?".

הייתי כבר נורא עצוב, אבל סיננתי: "כל העבודה 18 אלף שקל". הוא נפל מהכיסא בקפה. "חחח... חחח... חחח... אוי, אתה הורס. תקשיב לי טוב, אם זה נגמר פחות מ־30 אלף, אתה אוכל על חשבוני חודשיים בכל מסעדה שתבחר בארץ. שמעת? אתה אולי מבין בכדוריד, אבל בהחלפת מטבחים אתה טומטום מלא־מלא, על מלא. לא להאמין, בנאדם בן 64, שאשתו מתייחסת אליו כמו לילד בן 6. גיא יותר אינטליגנטי ממך... חחח... אם זה שמרכיב לה את המטבח סוגר את זה ב־18 אלף, אני לוקח אותו לעבודה אצלי. אני בונה עכשיו שני בניינים, עשרות יחידות דיור בצפון ובמרכז, אני נותן לו חצי כסף מראש, ולך את הבונוס של הארוחות, כי סידרת אותי בחיים".

הדיכאון שלי החמיר, נכנסתי לוויפאסנה. שימעל'ה "הגמד" הגיע, ויגאל עדכן אותו על המטבח, תוך כדי פרצי צחוק. "רון, אל תקשיב ליגאל. לא רבים עם אישה על מטבח, שיעלה כמה שיעלה. כיפוש לא פראיירית, היא חזקה בניהול כסף, אל תחשוב על זה אפילו. כשהיא תשאל אותך אחרי אם זה יפה, תגיד שזה מדהים. אל תתחיל עם השטויות שלך - 'מזכיר לי בתים בשכם, כשביצענו שם מעצרים'. הבנת? תקשיב לשימעל'ה, יהיה לך טוב. אף פעם לא נתתי לך עצה גרועה".

יגאל לא הפסיק לצחוק, הגמד גם פרץ בצחוק, שניהם אמרו שהם רעבים וכדאי ללכת לאכול משהו.
"אין לי תיאבון", אמרתי להם. "אני בדיכי, אני הולך לישון".

הם צרחו עליי שאני מאוס, אבל לא נשברתי. הגעתי הביתה, אנשים עבדו שם ואמרו לי שלום. שאלתי את השפכטליסט כמה עולה יום עבודה שלו. הוא חייך ואמר: "מה אכפת לך? אתה הרי לא משלם, סיכמתי עם אשתך. היא אמרה לנו לא להטריד אותך בכלום, שבכל בעיה נפנה רק אליה. אז תפנה אליה", הוא סיים וחייך.

חשתי סחרחורת קלה. נכנסתי לחדר, הפעלתי מזגן, ונרדמתי בתוך דקה לשנ"צ של שלוש שעות. התעוררתי והתנגן לי שיר בראש של ארקדי דוכין: "טמבל".

איש עסקים בתחום החקלאות סיפר לי שהתחום שבנה כאן מדינה מאבד את הצביון הישראלי ומתרכז בעיקר ביבוא, כי זו הבשורה של הציונות שמביא הימין הפסיכי, בניגוד לשמאל־מחבלו־פלשתינו.

"מוצרי הצריכה הבסיסיים בכל בית בישראל הם: תפוחי אדמה, גזר, בצל ועגבניות", אמר, "רוב הסחורה מגיעה מיבוא, בעיקר מטורקיה. תאר לך מצב של מלחמה רציני בארץ, בוא נאמר 51 ימים כמו צוק איתן, אבל לא רק עזה, אלא בכל גבולות הארץ. מהיכן יגיע האוכל? מישהו חשב על זה? אתה יודע שחקלאים הפסיקו לגדל עגבניות, ושרי כבר לא מגדלים בכלל. תעשיית המזון בארץ זקוקה ל־200 אלף טונה תפוחי אדמה בשנה, וכאן מגדלים רק 100 אלף. אף אחד פה לא חושב, מאמינים שבאמצעות התורה יהיה טוב. אז זהו שלא יהיה טוב, יהיה רע נורא".

אז לכבוד שאבעס־קוידש של התוירה, קיבצתי בשבילכם כמה תפודים מובחרים. הסחורה לא מיועדת למחבלים יהודים, חובשי כיפות שיש להם היתר מאלוקים שלהם (אבל לא מאלוהים) לנסוע בשבת, לשרוף בתים של ערבים ולירות קצת בשביל הכיף בשבת הקדושה של הבאבא־בובות שלהם.

# שר המשפטים יריב לוין מסביר במליאה מדוע הוא מתנגד לחקיקה שתגן על עיתונאים מערוצים 12 ו־13. "העיתונאים בערוצים 12 ו־13 הם לא עיתונאים, הם עוסקים בתעמולה, כך שאליהם החוק לא מדבר".

זה הדרש, והפשט הוא שלוין מעוניין בטיפעל'ה גופות של הטיפשורת, לפחות קצת פצועים ופצועות מדממים. יפה מצדו של חבר קולקציית האפסים שהוא אינו כולל את ערוץ 14 היהודי ברשימת התועמלנים. אז ריקלין, מגל וסג"ל יזכו להגנה עם קו ישיר למפכ"ל, וכל השאר זה פארש. ואם ארגוני הטרור היהודיים רוצים לפרק כמה שדרים, כנראה שליריב לוין לא אכפת. מבחינתו אפילו לא כמה, אלא את כולם. אם כבר, אז כבר.

# סמוצ'קנע גרנד־מייזר. "קומץ אלימים מוכן לשרוף כאן הכל - צמיגים, אסמים - כי הם איבדו את השליטה בפרלמנט. עם ישראל בריא, ויוקיע את האנשים האלה מתוכו, וטוב שכך". סמוצ'קנע מתכוון לאחים לנשק ותנועת המחאה. חס וחלילה לגנות את המחבלים היהודים באיו"ש, חלקם חיילים בשירות פעיל שהשתמשו בנשק צה"לי, בפרעות שארגנו בשבת. חס וחלילה לעבוד בשיפור תשתיות בשבת, אבל לשרוף בתים? לירות על ערבים? זה מבורך בתוירה של המחבלים, גם מותר להם לנסוע בשבת. חבל שסמוצ'קנע לא שלח אותם לרוץ לגבעות. "רוץ בן סוסי, רוץ ודהר גם לגבעה וגם להר". זה לא שיר טוף לתוירה של ארגוני הטרור היהודי?

# אראל סג"ל, מאכער ושרלטן, כועס על אחים לנשק, בעקבות ההפגנה מול ביתו של שר המשפטים. "אני גר רחוב מעל יריב לוין. האירוע הזה הוא אנרכיה מוחלטת. התנהגות מתועבת, מגעילה ומבחילה. זה מעיד על הביזיון ששמו משטרת ישראל. לא השוטרים אשמים, אלא המפקדים שלהם שמאפשרים כזו מתקפה על בית פרטי ברחוב ראשי".

שום מילת קשר למחבלים היהודים שפשטו על כפר ערבי בשבת. זה המחנה שסג"ל מחבב, הוא כאמור גם יזכה להגנה מהמפקד של המשטרה, יבגני פריגוז'ין שלנו, הרי הוא איתמר־אל־צבאות־אדוני. ואם המשטרה לא תגן על אראל ושאר המאכערים, אז כוח ואגנר מהשטחים ומיליציית המשמר הלאומי יעשו את העבודה.

# חנוך מילביצקי, דייר באגם הדרעק ועבדאיי לעת מצוא, משתמש בטרור היהודי כדי לאיים על כל מי שלא מחבל יהודי: "למה מחכים בפרקליטות ובמשטרה? שיישפך דם? שקבוצות ימין ייצאו לרחוב כדי להשליט סדר במרחב הציבורי? עד מתי יאפשרו לארגון הפשע של אהוד ברק להתנהל בחופשיות?".

מילביצקי ועמיתיו באמת משוכנעים שיותר מ־50% מהציבור היהודי ילכו כצאן לטבח, בגלל חשש מהטרור היהודי של הימין. אולי כדאי שיעשו חשיבה נוספת וילמדו את הכלל ברחוב: לא מאיימים על יונה ביין. על הערבים - החברים של מילביצקי באמת עבדאיית. אבל דיר באלקום, יותר עדיף.

# שרת החינוך לשעבר יפעת שאשא ביטון בדיון בוועדת החינוך: "שר החינוך בלם החלטה על הקמת אוניברסיטה בגליל, משיקול פוליטי נטו". נציגו של שר החינוך בדיון: "הגיעו טענות שההחלטה על הקמת האוניברסיטה לא הייתה מקצועית. אולי צריך להתחיל את התהליך מחדש".
וזו קולקציית אפסים שרוצה לייהד את הגליל, כי רק 14% מהתושבים הם יהודים. אז מתי תהיה אוניברסיטה? אני מעריך שלקראת 2057 יתחילו בדיונים אופרטיביים.

# דייר אגם הדרעק, ולדימיר בליאק: "הידיעה שפורסמה בישראל היום, שלפיה שר המורשת עמיחי אליהו דרש ממנכ"ל משרד הדתות למנות את אביו כרב של ירושלים, בתמורה להסרת ההתנגדות של עוצמה יהודית, היא לא פחות מאות קלון לממשלת ישראל. הגשתי תלונה בממשלת ישראל, כדי שהאמת תצא לאור". בליאק, אתה חי בסרט אילם. הגשת תלונה, אז מה? שכחת מי מפכ"ל־העל במשטרה? לחיות באגם הדרעק, זה לא טוף לאנשים מסוגך, כי אתה בלדה לנאיבית.

# פעילי ימין תקפו את מח"ט בנימין אל"ם אליאב אלבז, בעת שהגיע לביקור במשפחתו של הראל מסעוד הי"ד, שנרצח בפיגוע בעלי. הטרור היהודי התרגל שהכל מותר. לשבור את אפו של מג"ד סיור בגולני ביצהר, לזרוק בקת"ב על רכב של מג"ב, לתקוף עוד מג"ד בגולני, להקים מחתרת יהודית וייעודית, שתחסל קצת עראברים באיו"ש.

מחבלי המחתרת הועמדו לדין, ותוך שנתיים־שלוש שוחררו מבית ההבראה שסודר להם באיזה כלא. הם לא הפסיקו לנסות התרבות תוך כדי, זה ברור, כן? במקביל למדו קצת תוירה. אז בתנאים כאלה שום מחבל יהודי לא פוחד מהעמדה לדין והרשעה. מעניין מתי עמרם בן אוליאל, ששרף משפחה בדומא, ייצא לחופשי. וגם יגאל עמיר ממתין. תנו זמן לזמן.

# ראש הממשלה בנימין נתניהו נותן סטנד־אפ באגם הדרעק: "אנחנו מדינת חוק. מדינת חוק וסדר. זה חל בגולן, זה באיו"ש, וחל גם באיילון".
הוא כנראה התכוון לסדרה האמריקאית "חוק וסדר".

# הבאבא־בובהישראל לורי מסביר הלכות שבת, אבל לא מתעכב על טרור יהודי בשבת. "האם מותר לשטוף את הבית בשבת? אחים ואחיות יקרים, אסור לשטוף את הבית בשבת! צריך לקחת מטאטא. דבר יותר חמור - שאנשים גם מעבירים סחבה. גם התלכלך הבית, מותר רק לשפוך מים ולהעביר מגב. יותר מזה כלום, אוי ואבוי. לצערי הרב, אני שומע שאנשים מעבירים סחבה בשבת. זה איסור חמור שפוגע בשמירת שבת כהלכתה". למה על הצתת בתים של פלסטינים, בשבת, אחרי נהיגה, אין איסור חמור? לא מבין את התוירה שלהם עם האיסורים. ספונג'ה זה חילול שבת, אבל טרור בשבת זה מבורך.

# השרה למשימות לאומיות במשרד הביטחון אורית סטרוק בראיון לקול ברמה: "הרמטכ"ל, המפכ"ל וראש השב"כ הוציאו הודעה משותפת על טרור לאומני יהודי. מי אתם? כוח ואגנר? מי אתם שתוציאו הודעה כזאת תחת האף של הממשלה? הם יטיפו לנו מוסר? אני נגד האירועים האלה, אבל זאת בושה וחרפה לקרוא לזה טרור לאומני".

נו, נו, לגברת סטרוק יש בוחן מציאות לקוי. כוח ואגנר שלנו פועל באיו"ש גם בחסותך האישית, הממשלתית והפרלמנטרית. וכן, זה טרור־יהודי־לאומני־משיחי. אם את אוהבת את ההגדרה ואם לא, זה ממש לא מעניין אותי.

# דייר אגם הדרעק שמחה רוטמן בראיון לענת דווידוב וגדעון אוקו ברדיו 103FM: "ראש השב"כ וגם הצבא, התגובה שלהם (על הפוגרום בשבת) לנושא הזה, לא נכונה ולא טובה. הם טועים, צריך לטפל בנושאים האלו בכלים המשטרתיים הרגילים. מי שמתייחס לרוצחים ולנרצחים, ליוזמים ולמגיבים, באותה צורה – מייצר עיוות".

כן, שמחה, ואתה עוד פינגווין שאחראי לחוק ומשפט. בדקת אם בעלי הבתים שנשרפו בתורמוסעיא הם פעילי טרור, רוצחים ויוזמים? לא, לא בדקת. אבל אל דאגה, מאחר שרבים מתושבי הכפר הם אזרחים אמריקאים, אמריקע תבדוק גם בשבילך. אגב, המשטרה, בפיקודו של הילד הבלתי אפוי איתמר, אינה כשירה למניעת טרור יהודי באיו"ש. שמחתי להבהיר לך.

# השר יצחק וסרלאוף, עוד פרשוין מקולקציית האפסים, מסביר בגללי צה"ל את מה שקרה בתורמוסעיא: "זה לא טרור לאומני. בסוף זה רק נזק לרכוש. אני לא מסכים עם המעשים ולא נותן להם לגיטימציה. צריך לזכור שהטרור באיו"ש מושתק כבר שנים, ואז כשנערי הגבעות עושים איזה משהו – כולם מתעוררים".

לכבוד השר וסרלאוף, שאומר "זה היה רק נזק לרכוש", כדאי להזכיר את ליל הבדולח מ־9 בנובמבר 1938. תומכי הרייך השלישי בגרמניה ואוסטריה הרסו בתי עסק של יהודים וגם רצחו 91 יהודים. גם שם, בגרמניה הנאצית, הפרעות התחילו בנזק לרכוש. אם צה"ל לא היה מגיע לתורמוסעיא, אף אחד לא יודע איך היה מסתיים הפוגרום. אבל כולנו יודעים שהפוגרום לא יישאר ללא תגובה של הטרור הפלסטיני. אנחנו נשלם בדם על השבת הזו. זה יכול לקרות ביו"ש, או בכל יישוב אחר בישראל. וזה לא יהיה רק "נזק לרכוש" מצד המחבלים הפלסטינים.

# מירי "המחוננת" רגב הצליחה למנות את משה בן זקן למנכ"ל משרד התחבורה. בן זקן פרץ לתודעה כמפיק הליכודיאדה, ועכשיו הוא אחראי על התחבורה בישראל. מאחר שאינו מהנדס, אינו מתחום התחבורה או מתחום טכנולוגי כלשהו, ואינו מבין את השפה המדעית־טכנולוגית, אני מאחל לנו הצלחה בתחום. פעם ראשונה שגם לשרה הממונה וגם למנהל הכללי אין מושג.

# זאב קם מכאן 11 מגן על המחבלים היהודים: "אני לא מכיר יהודי שקם בבוקר ורוצה להרוג ערבים". את ד"ר ברוך גולדשטיין, המנטור של איתמר בן גביר, זאב זוכר? ואת עמי פופר ועדן־נתן זאדה, עוד גיבורי תרבות של הימין המשיחי, זאב זוכר? נכון שפופר וזאדה רצחו אחר הצהריים, אבל איני יודע מתי הם התעוררו.

# איתמר בן גביר, יבגני פריגוז'ין שלנו, בנאום לחייליו באביתר: "כדי ליישב את ארץ ישראל, צריך לצאת למבצע צבאי. להוריד בניינים, לחסל מחבלים, לא אחד ולא שניים, אלא עשרות ומאות, ואם צריך גם אלפים. רק כך נמלא את השליחות שלנו. אני מגבה אתכם - רוצו לגבעות ותתיישבו. אנחנו אוהבים אתכם". ולאיש הזה, אידיאולוג של ארגון טרור יהודי, נתן בנימין נתניהו את הביטחון האישי של כל אזרח בישראל.

נ.ב. אז מה אומרים, קינדערלך? לא אומרים. אין יותר אחים ואחיות, זה רק שם של להקה מהעבר. כל אחד לעצמו, חייבים ללמוד להתגונן. עוד מעט קט יהיו פה עוד 30 אלף יהודים חמושים, רובם מאיו"ש. מה שראינו בפתח תקווה - אדם שולף נשק על מפגינים - זה אפילו לא הבקרוב של הסרט. הטרור האמיתי יהיה בגוש דן. ראו, הוזהרתם.

א־גיט־שאבעס, נקווה שבלי עוד פוגרום.