שעות בודדות לפני יציאת הכוחות מהמבצע הקצר ביום שלישי בלילה, בצה״ל ביקשו להכניס את הכתבים הצבאיים להתרשם בעיניים מהמתרחש במחנה הפליטים בג׳נין, מאז ההיתקלות האחרונה בשעות המאוחרות של הלילה ביום המבצע הראשון, לא נצפו חמושים בעיניים ולא נשמעו קולות של לחימה במחנה.

צה"ל יחזור לג'נין? "ניצחון הטרור לא לוקח יומיים"
גלנט: "חמושי ג'נין ברחו או הסתתדרו"; בצה"ל מוטרדים מהיקף המטענים

סביר להניח שתחושת הביטחון הזו היא שהביאה את דובר צה״ל לקבל את ההחלטה להכניס עיתונאים לשטח. היא נועדה לנסות להסביר את התכלית של הפעולה - בין אמירות מופרזות מדי על שינוי משוואה לכאורה והאדרת יתר של הישגי המבצע מצד ראש הממשלה ושרים נוספים וחברי ממשלה אחרים, שתחום הביטחון אינו תחת אחריותם ושמנסים למנף אותו פוליטית.

אי אפשר גם להתעלם מהטענות המופרזות שנשמעו בימים האחרונים בציבור ובחלקים בתקשורת על כך שמספר המחבלים ההרוגים במבצע, 12 בלבד, הוא ביטוי לחוסר ההישגים במבצע. אם תרצו, ספירת גופות מחבלים כביטוי לעמידה במשימה והצלחה. בין הקטבים הללו יש להגיד כי בכירי הצבא וכך גם שר הביטחון, שרואים במבצע פעילות יזומה התקפית מוצלחת בעלת חשיבות להמשך, מבצעית ותודעתית,  מסגרו כבר מתחילת המבצע את תכליתו והישגיו באופן מאופק וענייני יותר.

מדובר בעליית מדרגה באופי הפעילות של צה״ל, והמטרה היא להשפיע על חופש הפעולה של צה״ל במעצר מבוקשים או בהשגת יעד מבצעי אחר כבר בעתיד הקרוב, ולבלום את מגמת הפיכתו של המחנה ליעד מבוצר שבו צה״ל חושש לפעול מחשש להסלמה ביטחונית או הרוגים רבים בקרב לוחמינו.

בסך הכל זה היה מבצע מוגבל ויעדים צנועים, אבל בכל זאת כזה שלא בוצע כבר שנים ארוכות במחנה הפליטים של ג׳נין, ומשם כמובן גם קריצה לעבר מחנות הפליטים והקסבה של שכם. שהרי לנוכח מגמות ההסלמה גם צה״ל צפוי להגביר את עוצמת הפעלת הכוח במקומות שבהם איבדה הרשות שליטה על המתרחש בשטח - ומחנה הפליטים ג׳נין הוא הדוגמה המובהקת ביותר. בין שאיפה שהמבצע יוביל לנקודת מפנה וירסן את מגמות ההסלמה, לבין המציאות בשטח שכרגע אינה מבשרת טובות, בישראל מנסים למצוא דרך ביניים שתבדל בין מוקדי הרעש בג׳נין ובשכם לשאר האזורים ביהודה ושומרון.

"הדבר הגדול" הגיע

לא במקרה היעד הראשון שנבחר בסיור העיתונאים המאובטח שאליו הצטרפנו, הכתבים הצבאיים, הוא מסגד עבדאללה עזאם בפאתי מחנה הפליטים, שממנו הופעל מטען החבלה לעבר רכב הפנתר הממוגן שבו היו לוחמים. כזכור, סביב חילוץ הפצועים ורכבים נוספים שנפגעו התפתח בחודש שעבר יום קרב שבו נהרגו עשרה מחבלים - ומבחינת הצבא חלחלה ההבנה כי במחנה הפליטים בג׳נין נדרשת פעולה משמעותית יותר לפגיעה בתשתיות הטרור. מטען החבלה הוטמן מתחת לכביש במרחק של 70 מטרים בלבד מהמסגד.

מקומת הכניסה אנחנו יורדים לקומה התחתונה. החלון המשקיף לרחוב מחדר הרחצה - שנועד לטובת קהל המתפללים במסגד לפני קיום התפילה - שולט בתצפית על הנקודה שבה הופעל המטען. שני חורים קטנים בקיר הם עדות לחוט שהפעיל מתוך המסגד את מטען החבלה. מארב של קלעים, שהוצב במרחק של יותר ממאה מטרים מהכלי שנפגע, אמור היה להרוג לוחמים שיצאו מהרכב לאחר הפיצוץ. למרות הטעויות המבצעיות, הפעם היה גם קצת מזל: בצה״ל עוד יצאו בזול מיום הקרב שהתפתח, אבל עם תובנה משמעותית כי המצב בשטח דורש שינוי של דפוס פעולה.

הפיגוע הקשה ליד עלי כנראה הוביל להאצת התהליכים. בדיונים שניהל ראש הממשלה, הציעו שר הביטחון והרמטכ״ל אפשרות אחרת - לעלות מדרגה נוספת באופי הפעילות הצבאית - מהפעלת כלי טיס ועד להגברת היקף ועוצמת המבצעים, אבל באופן כזה שלא גורר אותנו עוד יותר להסלמה באיו״ש, שמשרתת את איראן קודם כל, אבל גם את חיזבאללה וחמאס בעזה.

כבר לפני כחודש כתבנו בטור זה, תחת הכותרת "הדבר הגדול הבא", כי לנוכח הידרדרות המצב הביטחוני, במערכת הביטחון נערכים לאפשרות של עליית מדרגה משמעותית בהיקף ובעוצמת המבצעים, בעיקר במחנות הפליטים של ג׳נין ושכם. שבועיים לאחר מכן אירוע ההסתבכות ביום הקרב בג׳נין כבר קבע את גבולות הגזרה למבצע המתקרב. מחנה הפליטים נקבע כיעד ראשון לפעולה בשל התהליך המואץ של הפיכתו ליעד מבוצר, באמצעות מטענים, מארבי ירי לכוחות ומכשולים בתוך מחנה הפליטים, שידרשו מצה״ל סדרי כוחות אדירים כדי לבצע אפילו מעצר בודד.

איפה החמושים בתמונה

חזרה למסגד וליום השני למבצע. הזמן: כמה שעות בודדות לפני האירוע הקשה שבו נפל רב־סמל דוד יהודה יצחק ז״ל, ככל הנראה בשל זיהוי מוטעה של חברו ליחידה, ועם התחדשות קרבות בודדים בתוך המחנה מול מחבלים לאחר שקט מוחלט במהלך היום. ביציאה מהמסגד, שקט מוחלט. זמזום המל״טים באוויר הזכיר במשהו שעדיין מתנהל כאן מבצע. קשה להאמין כי במקום שאנו נמצאים התנהל רק לפני שבועיים קרב עם עשרות חמושים.

מהמסגד אפשר גם להבין את הרעיון המבצעי של צה״ל במבצע הנוכחי, כאשר ברור היה כי נקודת התורפה בדרך אל מחנה הפליטים נמצאת דווקא בפאתים בדרך אליו. כמו המטען שהופעל לפני שבועיים, העריכו בצה״ל כי השבוע ימתינו להם מבעוד מועד מטענים מוטמנים רבים ומארבים של חמושים פלסטינים - ומכאן הדרך להסתבכות קצרה במיוחד.

בחיפוש אחר הפתעה במבצע פשיטה על מחנה הפליטים בג׳נין היה ברור שאת הסוד על הכוונה לצאת למבצע אי אפשר לשמור. ואכן בימים שקדמו למבצע, כאשר צה״ל אימן במשך כשבוע וחצי מאות רבות של לוחמים, גם במחנה הפליטים נערכו עוד יותר לקראת כניסת הכוחות. הם פרסו מטענים, הכינו מכשולים, כאשר כל האזור מרושת במצלמות פשוטות, שתפקידן להעביר בזמן אמת לחדרי מצב בדירות במחנה הפליטים את תנועות הכוחות של צה״ל.

הפעלת כלי הטיס מהאוויר במכת הפתיחה בתקיפת חדר המצב המשותף של פלגי הטרור במחנה, לצד תקיפות נוספות, הן שיצרו את אלמנט ההפתעה במבצע הפשיטה, וגרמו למרבית החמושים שחיכו לכוחות בפאתי המחנה לעזוב את העמדות ולברוח ללב מחנה הפליטים ולאזורים נוספים בעיר עצמה.

בשלב הזה גם היו מרבית ההרוגים בקרב החמושים הפלסטינים. ההבדלים הברורים ביחסי הכוחות והעובדה כי לא הצליחו להביא לידי ביטוי את התוכנית לפגוע בכוחות צה״ל בשלב הכניסה למחנה הפליטים, הביאו למעשה לסיום הקרב על המחנה כבר במכת הפתיחה – וגרמו לכך שאת מספר הקרבות פנים אל פנים במהלך המבצע ניתן לספור על אצבעות שתי ידיים.

ביום השני למבצע, הכוחות בשטח אפילו לא זיהו חמושים עד לתחילתה של היציאה ממחנה הפליטים, שבה ניסו חמושים פלסטינים לזנב בכוחות היוצאים. באופן יחסי למבצע בסדר גודל כזה מספר ההרוגים לפלסטינים, שעמד על 12, אינו מספר גבוה. נתון זה לא צריך להפתיע, משום שבמצב שנוצר, ברחו החמושים מעימות עם לוחמי צה״ל, ומנגד - יעד הפשיטה מבחינת צה״ל היה להגיע ליעדים שסומנו מראש: מעבדות נפץ, כבישים ממולכדים, מאגרי נשק ומטענים, וכן לפגוע במערך ההגנה שהקימו החמושים במחנה הפליטים, שנועד למנוע מהכוחות לפעול בתוכו.

30 החשודים שנעצרו והועברו לשב״כ להמשך חקירה עשויים להעמיק עוד יותר את תמונת המודיעין החסרה של ישראל בנוגע למגמות הטרור. בכל אלה אין מה לזלזל. בכל מקרה, המבצע הזה של צה"ל התנהל בצורה טובה וסדורה, כאשר הכוחות בשטח הגיעו למבצע מוכנים ומאומנים. עם זאת, אין מקום גם להפרזת יתר בנוגע להישגי המבצע ולהשפעה שלו על בלימת מגמות הטרור המתעצם של השנה וחצי האחרונות, שגם כך כנראה לא ייבלם רק בהפעלת כוח צבאי.

מחנה רפאים

בזמן פעילות הכוחות הפך מחנה הפליטים ג׳נין למחנה רפאים. לאורך כל הסיור לא הבחנו ולו פעם אחת בתושבים מקומיים, והתחושה הייתה שבמחנה אין נפש חיה. רק פעם אחת, על כביש האספלט המרוסק שדחפורי צה"ל חרצו בקרעים עמוקים כדי לחשוף מטעני חבלה, נראה לפתע ממרחק של כ־200 מטר אמבולנס לבן, תנועה בודדת במחנה פליטים תוסס שברגע אחד הפך למחנה רפאים. הקצינים שאיתם שוחחנו העריכו כי בנוסף לתושבים, בתוך הבתים נותרו גם חמושים שהבינו שבפעם הזו מומלץ להם לא לצאת ולהתעמת עם כוחות צה״ל, והעדיפו להמתין עד שהכוחות ייצאו מהמחנה.

נדמה שגם בצה״ל וגם בג׳נין מבינים היטב שצפויים עוד מפגשים בקרוב. בצה״ל מבקשים להאמין כי העובדה שרוב החמושים במחנה בחרו שלא להתעמת עם כוחות צה״ל, שוברת את אתוס הלחימה של פעילי הטרור במחנה גם בהקרנתו לאזורים אחרים ביהודה ושומרון. כך או כך, בקרוב נדע אם בהערכה זו יש ממש או יותר עניין של משאלת לב. כל זאת כשסביר להניח שגם המוטיבציה לפיגועי נקמה עשויה לגבור כעת.

מבחינת הצבא, חשיבות המבצע היא גם במסר שלפיו צה״ל לא נרתע מלפעול במחנה הפליטים, שנחשב לאחד האלימים והמסוכנים ביהודה ושומרון לצד מחנות הפליטים בשכם - שיש מי שכבר מסמנים אותם כיעד הבא של צה״ל. אין להוציא מכלל אפשרות שצה״ל צפוי לשחזר במידת הצורך גם לאזורים אחרים - את תפיסת הפשיטות למבצעים קצרים עם הפעלת כוחות גדולים ופעולה במשותף של כוחות קרקע ואוויר. אופי הפשיטה - הפעלת כלי טיס תוקפים ומאות רבות של לוחמים שפושטים מכיוונים שונים על שטח עירוני ונשארים בו במשך יומיים, תוך תפיסת בתים שבהם הם שוהים בלילה - הוא שינוי בדפוס הפעולה של צה״ל מהפעילות שלו במשך שנים ארוכות ביהודה ושומרון.

המבצע הזה מבחינת צה״ל הוא גם מודל למסוגלות של הכוחות לבצע משימות מורכבות ביעילות. נפילת לוחם אגוז בסיום המבצע, כאמור ככל הנראה מירי דו־צדדי, הוא אירוע שממנו כבר עכשיו עולים הרבה לקחים שאפשר להפיק. מנגד יש לזכור שטעויות בשדה קרב הן חלק בלתי נפרד מעולם המלחמה, ושבמבצעים מהסוג הזה יהיו גם מחירים בחיי אדם, כישלונות והישגים לצד השני. שהרי כשם שצה״ל לומד ממבצע כזה, גם הצד השני צפוי ללמוד להפיק לקחים ולהשתפר.

דומה אבל שונה, מבצע הפשיטה האחרון מזכיר במעט את הפשיטות החטיבתיות שצה״ל ביצע ברצועת עזה עוד לפני מבצע עופרת יצוקה ב־2008, במקרה שלהן גם עם כלים משוריינים אבל באותו דפוס פעולה - פשיטה למשך זמן מוגבל כחלק מפעילות התקפית יזומה כנגד תשתיות טרור. גם בשנים האחרונות היו מבצעי מעצרים גדולים ביהודה ושומרון, אבל מבצע הפשיטה השבוע - תנועת הכוחות בסיוע תקיפות מהאוויר, זמזום כלי הטיס שחגו באוויר כל הזמן והדחפורים הממוגנים שחפרו בכביש כדי לחשוף מטענים - הזכיר הרבה יותר מזה.

שר הביטחון יואב גלנט היה אז מפקד הפיקוד, הרמטכ״ל הרצי הלוי מח״ט צנחנים החל מ־2007, ומפקד פיקוד המרכז יהודה פוקס שימש כקצין אג״ם של פיקוד הדרום ושל גלנט. הם ראו אז במודל הפשיטות בעזה מודל מוצלח ובעל אפקטיביות מבצעית, אבל עזה אינה יהודה ושומרון, והצורך בפשיטה כזו באיו״ש יותר מאשר ממחיש כי זו ההסלמה החמורה ביותר ביהודה ושומרון מאז חומת מגן ב־2002, וכדי לבלום את ההסלמה תידרש ישראל גם לאסטרטגיה מדינית מתאימה ביחסים עם הרשות הפלסטינית.