תופעה מרתקת, מתפשטת, משפיעה ומובילה, מתרחשת במגזר החרדי-חסידי בישראל. לא מוגזם להגדירה מהפך. שינוי חיובי, רצוי, בעיתוי נכון ומבטיח. הציבור החרדי-חסידי, במיוחד הדור הצעיר, נחשפים לשואה, לאסון הנורא שידע העם היהודי מעודו באובדן ששה מיליון מבניו. הם מגלים לא רק את מוראותיה המצמררים, לא רק את החורבן הנורא של קהילות ומרכזים יהודיים. הם לומדים לראשונה את הערכים, את אורח והווי החיים, את חיי היומיום, את עולמם הרוחני של הנרצחים, קרבנות השואה ושל הניצולים, השרידים.
אחרי עשרות שנים של כמעט התעלמות, של התרחקות ובמקרה הטוב והרווח של אדישות מקורות השואה, במיגזר החרדי-חסידי נוצר הלך רוח של היקשרות, התחברות, לסיפורי השואה. מעמיק ומתפשט בקרב חרדים וחסידים, במיוחד בקרב תלמידי ישיבות בישראל, עניין רב, חשק לשמוע, ללמוד, להשקיע מאמץ בשמירת המידע והידע וטיפוחו.
במקביל, התופעה של ההכרה, ההיוודעות המחודשות, התרעננות הזכרונות ממוראות השואה, מורגשת גם בקרב שרידים וניצולים. גם הם במשך עשרות שנים, העדיפו לשתוק, לחמוק מהעלאת זכרונות אישיים ממה שעבר עליהם, לא מעטים מהם ביקשו אפילו לשכוח מה שהם עצמם ידעו והבינו שאי אפשר לשכוח.
באחרונה, שרידים, גברים ונשים, במיוחד אלו הנמנים עם המיגזר החרדי-חסידי, שגילם נושק למאה, התחילו לדבר, לספר ולהתראיין על הסבל הנורא, שחוו על בשרם בשנות השואה, במחנות ריכוז, בגיטאות, בשטחים שהיו תחת כיבוש נאצי. התופעה המרתקת הזאת, של העניין והרצון לשמוע, ללמוד את קורות השואה לא נוצרה מעצמה. מי שיזם אותה, השתדל לקדם אותה, להעניק לה מקום מכובד בעולם העדיפויות ולא רק של המיגזר החרדי-חסידי אלא של החברה בישראל, במיוחד הדור הצעיר הוא ארגון בשם "גנזך קידוש השם" , מוסד צנוע, הפועל בשקט, רחוק מפרסום ופרסומת, ממשרד התופס שני חדרים לא גדולים, בבניין במרכז בני ברק.
הארגון הוקם ב-1964 על ידי שריד שואה סופר ידוע בזמנו, דמות פופולרית בקרב חסידים, משה מארק. לצדו פעל בראשות הארגון צוות קטן של עסקנים. המטרה של הארגון התמקדה בעיקר במאמץ לאסוף מידע, לתעד ולהנציח קהילות, מוסדות, ישיבות, חצרות חסידיות שנהרסו והושמדו במזרח אירופה וקורותיהם של מנהיגים ואישים שהיו מפורסמים בזמנו ושנרצחו. המשרד הקטן של "גנזך קידוש השם" הוא היום ארכיון ענק של היסולפטוריה ומידע על חורבן יהדות מזרח אירופה בשואה.
קירות המשרד מכוסים במדפים שעליהם מונחים אלפי הקלטות ראיונות של שרידי שואה, של מסמכים, צילומים ושל לא פחות משני מיליון פריטים אישיים שהיו שייכים לקרבנות שואה. "השואה איננה רק שש שנים של מלחמת עולם. השואה היא עולם של חיים יהודיים שחיו בעיירות, של קהילות יהודיות פעילות ומשפיעות, של מוסדות יהודיים, של חסידויות פורחות, של זהות יהודית, חיי הדת של הנרצחים והניצולים" אומרת רחל יוד, יושבת ראש הגנזך.
בשנים האחרונות הרחיב הארגון את פעילותו והגביר את נוכחותו בקרב הציבור החרדי-החסידי במיוחד בקרב ישיבות ליטאיות וחסידיות. אבל גם מדגישה רחל יוד, "נעשים מאמצים מיוחדים לגלות פעילות בקרב בתי ספר לא דתיים ובכלל בקרב הציבור הכללי". היא מספרת ש"בשבועות האחרונים, שהיו חופשה בישיבות, הארגון קיים פעולות, בעיקר הרצאות, שבהם השתתפו כ-40 אלף תלמידי ישיבות". היא עובדת לצדו של צבי סקולסקי, מנכ"ל הארגון, חסיד גור שפיאות ארוכות מתנופפות משני צדי פניו. "לא באנו ללמד את השואה.
אנו מלמדים את הערכים, את המנהיגות, את חיי המשפחה דרך הפריזמה של השואה", אומר סקולסקי. "קורות השואה הם לימוד ערכי הנצח של עם ישראל. העדויות של ניצולי שואה, במיוחד החרדים שבהם, הם מקור עשיר של ערכים ושל יהדות אמיתית". "רק בשנה האחרונה", מספרת רחל יוד, "פקידים מטעם הארגון, קיימו ראיונות עם 70 ניצולי שואה. זהו פרוייקט מיוחד. ראיונות עם אחרוני שרידי השואה שבחיים.
אנו מראיינים במיוחד גברים ונשים ניצולים שהיו ילדים וילדות בעת שהנאצים כבשו את מקומות מגוריהם והם היו עדים למאסר הוריהם לגרושיהם וליוו אותם למחנות הריכוז. "צבי סקולסקי מספר כי ארגון "גנזך קידוש השם" מקיים ומטפח שיתוף פעולה הדוק עם "יד ושם". "במיוחד בתחום גביית עדויות. ביד שם מבקשים מאתנו לראיין ניצולים חרדיים וחסידים כי הם, ביד ושם, לא מבינים את השפה והסגנון של החרדים הניצולים".