אתמול נחתה בנמל התעופה של וושינגטון ישראל היפה. זאת המשמעות, זהו המסר, זאת הבשורה שהביא איתו נשיא המדינה יצחק הרצוג בהגיעו לביקור הרשמי בבית הלבן, בקונגרס, בקהילה היהודית הגדולה. לא ממש במילים האלו "ישראל היפה". אבל זאת היתה התחושה, ההכרה והמודעות שעלו באופן ברור בשיחות ותגובות לביקור עם פרשנים ותיקים ומוערכים בבירה האמריקאית ובהתבטאויות של בכירים יהודים, שלוו באנחות רווחה וסיפוק גורפות.
הרצוג: "עוברים קשיים, אך הדמוקרטיה יציבה"; ביידן: "יש לנו הרבה על מה לדבר"
ח"כ דנון טוען: "נתניהו צמצם את הרפורמה לשני נושאים בלבד"
אין צורך להמתין לצילום המשותף הצפוי להתפרסם באמצעי התקשורת בישראל ובארה"ב שיראה את הנשיא ביידן והנשיא הרצוג מחוייכים ומרוצים. אין צורך להמתין להצהרה המשותפת שתתפרסם בתום פגישתם בבית הלבן, של הערכה המוקדמת של הפרשנים והבכירים היהודיים, תהיה אוהדת, פייסנית ומקובלת על שני הצדדים.
גם מיותר לחכות לדיווחים על הפגישות וההופעות שיקיים הנשיא הרצוג בגבעת הקפיטול, באירועים המתוכננים עבורו בניו יורק עם מושלת ניו יורק, עם ראש העיר ועם מנהיגי ונציגי הממסד היהודי. בלי שום חשש וספיקות מותר להעריך בבטחון, לביקור הזה בארה"ב הגיע הנשיא הרצוג כשבאמת חתמו הישג בטוח, משוריין. "רבותי, ישנה, קיימת, בועטת ומובטחת ישראל דמוקרטית, מעצמתית והישגית כפי שהכרתם, כיבדתם והערכתם תמיד. האמינו לי. אני יודע על מה אני מדבר ומספר".
אחרי כחצי שנה, שראש ממשלה, שרים, ח"כים, ראשי ועדות כנסת עבדו ועובדים קשה, עמלו ועמלים ללא לאות, הזיעו ומזיעים במאמץ אובססיבי והצליחו לטלטל, לערער, ולחרב את מעמדה המכובד, את תדמיתה האיכותית, את המוניטין ההישגיים המחמיאים של מדינת ישראל בארה"ב ובזירה הבינלאומית, הגיע סוף-סוף נשיא המדינה יצחק הרצוג לבירת מעצמת-העל ובמיוחד ודוקא כדמות מרכזית, מייצגת, חסרת סמכויות, שמתוקף תפקידו הוא רחוק מהביצה המצחינה של הפוליטיקה המקומית, חף משיקולים קואליציונים, הוא בביקורו בושינגטון ובניו יורק מזכיר ומבהיר לאזרחי ארה"ב, לפוליטיקאים בגבעת הקפיטול וליהודי אמריקה, בלי שיאמר זאת בפירוש – "נכון, לדאבון-לב, השלטון בישראל שבוי היום בידי שרים, טיפוסים מפוקפקים, חסרי כל ידע ונסיון בתחומים שעליהם הם ממונים.
אבל העם בישראל, בחלק גדול ממנו, הוא דמוקרטי, חופשי, דואג רוצה ושואף למדינה מתוקנת, איכותית ומכובדת. בביקורו בבית הלבן, הנשיא הרצוג גם עשה טובה לנשיא ג'ו ביידן. הנשיא האמריקאי מתמודד עם צרות. צרות חיוביות וטובות. כן, יש דבר כזה. צרות שמקורן בלב טוב, ברצון טוב. חכמי התלמוד הגדירו צרות אלו בסגנון הנפלא שלהם. "מרבה נכסים, מרבה דאגה" (אבות ב' ז'). אחד מהנכסים שהנשיא ג'ו ביידן אימץ, טיפח והעצים הוא אהדתו לישראל, ליהודי אמריקה ולעם היהודי. כבר בראשית הקריירה הפוליטית שלו, כשעדיין היה רחוק ממעמד סמכותי, מחליט, הצהיר, "לא צריך להיות יהודי כדי להיות ציוני".
בחודשים האחרונים, מאז כינונה של הממשלה הנוכחית, הנשיא ביידן, דואג, מוטרד ומתוסכל. הוא איננו יודע איך מגשימים, איך מיישמים מעשית את אהבתו למדינת ישראל? הוא איננו מסוגל להשלים עם ממשלה קיצונית-דתית השולטת במדינה שכל כך אהודה עליו, הוא איננו מוכן נפשית לשתף פעולה עם ממשלה שיוזמת, מובילה ושואפת באופן עקשני, חסר מעצורים, רפורמה במערכת המשפט, שהוא הנשיא ביידן כמו מנהיגים וראשי ארצות מרכזיות, רואים חתירה, איום והרס מובטח לדמוקרטיה בישראל, מדינה שהיא מעוז הדמוקרטיה היחידי במזרח התיכון, שארה"ב סומכת עליו, מקיימת עמה יחסים מיוחדים. הוא הזמין לביקור את הנשיא הרצוג, כנראה בלי שיהיה מודע לכך ביידן מנצל ומקיים את העצה ששלמה המלך כלל בספר משלי "דאגה בלב איש ישיחנה" (משלי י'ב כ'ה). אם משהו מעיק על לבך, כדאי ורצוי שתתייעץ עם ידיד.
מותר להניח, שבשיחה בארבע עינים שיקיים עם הנשיא הרצוג, הנשיא ג'ו ביידן ישטח לפניו את דאגתו מהתנהלותה הפוגענית, מדינית ומוסרית, של הממשלה הקיצונית ומהתוצאות ההרסניות על הדמוקרטיה בישראל אם הרפורמה המשפטית תאושר ותבוצע. הביקור של הנשיא הרצוג בושינגטון הוא חשוב, קריטי.
ביקור בזמן הנכון עם האנשים הנכונים. לא משנה כל כך מה יהיו התוצאות המעשיות של הביקור. מה שבטוח, ברור זהו הישג של חשיפת, הבלטת והפגנת קיומה של ישראל יפה שהביקור ונוכחותו של הנשיא הרצוג בבירת ארה"ב יניבו.