1. הקרב על התודעה
"לא תהיה רפורמה משפטית", קבעה נחרצות ח"כ טלי גוטליב (הליכוד) וצייצה בסוף החודש שעבר: "הרפורמה מתה. אמרתי את זה לפני שלושה חודשים ולצערי צדקתי. אז אל תגררו אותי לחקיקה מיותרת על סבירות. זה מביך. בג"ץ ימצא מילים נרדפות ועל בסיסן יתערב".
מה שטוענת גוטליב הססגונית מתכתב עם זמירות ממגוון רחב של שרים בליכוד כמו מיקי זוהר וישראל כ"ץ. אליהם מצטרפים שופרות כמו ח"כ בועז ביסמוט וח"כ קטי שטרית ("עילת הסבירות זה כלום ושום דבר"). בניסיון להרדים את המחאה הם טוענים שעילת הסבירות תרוכך.
הם מתפעלים במלוא המרץ את מפעל הנדסת התודעה שבנימין נתניהו הצליח לשכלל לכדי סטארט־אפ. אלא שהטיעונים הללו התנפצו השבוע סופית. חוק צמצום עילת הסבירות כולל בגרסתו הקיצונית אי־התערבות בשיקול דעת של הממשלה בנוגע למינויים.
בית המשפט גם לא יוכל להורות לממשלה לפעול בדרך כלשהי. חוק עילת הסבירות מפר את איזון הרשויות בדמוקרטיה, ולא יעזרו כל ניסיונות הקואליציה לגייס לקידום טיעוניהם את שופטי העליון אשר גרוניס ונעם סולברג, שהבהיר השבוע שהיצור המשפטי הזה אינו מבית המדרש שלו.
כמובן שסבירות מבלי שלח"כ גוטליב יהיה מה לומר אינה סבירות, וכך גם השופט סולברג טעם מפניני הלשון שלה: "איפה היית כל החודש? למה החרשת? גם אותך הפחידו? אל דאגה, אין לי צורך במתווה שלך. אנחנו יודעים לחוקק גם בלעדיך", נזפה בו כאילו מדובר במתמחה צעיר במשרדה.
גם הניסיונות הפתטיים להעלות באוב עמדות עבר של פוליטיקאים כמו גדעון סער או יאיר לפיד מביכים. סער דיבר על רפורמה מסוג אחר בסביבת ממשל שונה, ולפיד לא חלם גם בסיוטי הלילה הגרועים ביותר שלו על רפורמה שתהפוך את שופטי בית המשפט העליון למעין סטטיסטים.
כשאזלו כל הטיעונים, גייסה השרה גלית דיסטל אטבריאן את הטיעון ההזוי הבא לקידום הרפורמה: "ההערצה הגורפת של השמאל לגלי בהרב מיארה היא ההוכחה הגורפת לכך שהימין צודק. אכיפה סלקטיבית היא פשע". האם יש עדיין מחדל כלשהו שהיועמ"שית עדיין לא הואשמה בו?
הפייק ניוז במהפכה המשפטית מצטרף לשפע אמירות הזויות מתחומי החברה, הביטחון והחיים בכלל. ואיך אפשר בלי גוטליב: "ערד ניר. להקיא על החיוכים שלך בעת דיווח על מצבו הבריאותי של ראש הממשלה. החיוך מש מפניך כשנאלצת להקריא דיווח חיובי".
אז צפיתי בתוכניות של ערד ניר בערב שבת האחרון בערוץ 12. חיוך לא היה שם, ובטח לא מתקפת חיוכים. ייתכן שגוטליב מתבלבלת בין סבר פניו של האופטימי הנצחי לבין חיוך נבזי לאידו של נתניהו.
ח"כ ביסמוט מנצל את ניסיונו בתקשורת בהפעלת ממטרת רעל מתקדמת: "כל פעם שאני חושב שהשמאל האנרכיסטי הגיע לתחתית השפל, הם מתעלים על עצמם. בושה בושה בושה", צייץ הח"כ מהליכוד, לאחר שעל קברו של יוני נתניהו הונח מכתב איום נגד ביבי.
ביסמוט, עיתונאי לשעבר, לא מחק את הציוץ במשך שבועות, אף שמכתב האיום נכתב על ידי אזרח מעורער בנפשו. אבל כל עוד הטלת רפש היא תחום התמחותו, הוא ממשיך: "כעת אני אוכל פיצה בכפר סבא. יש פה קצת רעש, מחאה אני חושב. לא מתרגשים", צייץ כאילו הוא ממשיך את הקריירה כפרזנטור בשופרסל, אלא שהפעם בפרסומת לדומינו'ס פיצה.
וכמובן אי אפשר לסגור את הפינה ללא דודי אמסלם, האיש עם הרולקסים והמרצדסים (של המפגינים) והקרטייה (שלו), המתיימר להתמחות ברפואת עיניים (לאחר שאבחן כשריטה פציעה של אחד המפגינים שכמעט איבד עין). "אני לא מבין איך אהוד ברק ואהרן ברק לא יושבים בכלא. הם המסיתים הראשיים להפיכה, לכאוס ולהחרבת מדינת ישראל", הבהיר אמסלם, ואף קרא לחקור איך הגיעו מיליונים לחשבון הבנק של ברק. אמסלם גם תקף השבוע בצורה חסרת תקדים את היועצת המשפטית לממשלה, וכינה אותה "האדם הכי מסוכן בישראל".
גם לדן חלוץ, הרמטכ"ל לשעבר ואחד ממלבי המחאה, דאג אמסלם לשמור מקום בבית הכלא. הוא גם מקפיד להזכיר כל פעם מחדש את פרשת תיק המניות (ממלחמת לבנון השנייה) של חלוץ. בנוסף טען שעל העיתון "מעריב" ועליי (כמי שחשף את הפרשה) הופעל לחץ שלא לפרסם את הידיעה.
ממקור ראשון, אני יכול להרגיע שלא הופעל עליי שום לחץ. הדבר היחיד שהובא בחשבון היה שיקול הדעת של אמנון דנקנר המנוח, עורך העיתון, שלא לפרסם את הידיעה בעיצומה של מלחמה לבנון השנייה, אלא לדחות את הפרסום עד להפסקת האש.
אבל מטרידה במיוחד עמדת חברי הקואליציה בנושאים כלכליים המשפיעים על כיסו של האזרח. הטיעונים המופרכים של נתניהו ובצלאל סמוטריץ', כאילו המהפכה תחזק את ישראל ותועיל לכלכלה, כבר סוקרו בהרחבה.
מה שמעציב היא היומרה של חברי קואליציה להבין בענייני כלכלה, ועל הדרך להקיא את חוות דעתם. ח"כ גוטליב המליצה למתן חודורוב, הכתב הכלכלי של ערוץ 13: "אני מניחה שאתה מבין את ההבדל בין חוב של המדינה לאיגרת חוב ממשלתית. שמחתי להזכיר". היא כתבה את זה לאחר שטענה כי ישראל לא חייבת שקל לחו"ל. אז ברור שהיא חייבת ועוד איך, אבל מה זה חוב במיליארדים לעומת תאבון הציוצים שלה.
מתקפות מדאיגות נפתחו מצד חברי קואליציה כנגד נגיד בנק ישראל אמיר ירון. ח"כ ינון אזולאי מש"ס מחדש את היוזמה המחייבת את הבנקים בתשלום ריבית בעובר ושב (אף שהבנקים כבר החלו לשלם). על הדרך הוא מבקר את הנגיד.
חקיקה כזאת אינה קיימת בשום מקום בעולם. היוזמות המלוות בהשמצות פוגעות בעצמאות הבנק המרכזי, שהוא קודש הקודשים של המערכת הפיננסית. שר המורשת עמיחי אליהו טען כי "הנגיד הוא פרא אדם שצריך להיות מגולגל מכל המדרגות".
ח"כ גוטליב הגדילה לעשות כשהבהירה כי "הנגיד חצה כל גבול. אין לו זכות לדבר על הרפורמה. דע את מקומך ואל תביע את עמדתך בנושא שאתה לא מבין בו". גוטליב שכחה שהנגיד קובע לא רק ריבית, אלא לפי החוק הוא היועץ הכלכלי של הממשלה. הוא לא רשאי, אלא חייב להביע את דעתו, ומזל שכך.
המדד ביוני עמד על אפס אחוזים. חודש קודם לכן הסתכם המדד ב־0.2%. הקרדיט לדעיכת האינפלציה אינו של הממשלה, אלא של מדיניות הריבית של הנגיד. האינפלציה הדועכת מיוחסת לעמוד השדרה שהפגין למרות מטר ההשמצות המשוכלל.
הדבר המינימלי המצופה מגוטליב, ביסמוט עמיחי אליהו וכל שאר המשמיצים הוא להודות: "טעינו". אם ירחיקו לכת, אז גם לבקש סליחה.
2. דילמת השביתה
על יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד עבר שבוע מורכב. לראשונה המחאה גלשה לפתח ביתו בקריית אונו. האיש, שבדרך כלל מפגין, חוות לראשונה הפגנות נגדו. השבוע נאלץ לערוך מסיבת עיתונאים (ללא עיתונאים) בעקבות חתימת הסכם השכר במגזר הציבורי.
על ההסתדרות מופעל בימים האחרונים לחץ פיזי לא מתון להצטרף לשביתה. ההסתדרות הרפואית הצטרפה והשביתה שלשום לשעתיים את המערכת, אבל בר־דוד לא נשבר ופרסם כמה הודעות להבהרת עמדתו. בתחילת השבוע, בשעת ליל מאוחרת, פורסמה מטעמו הודעה חריגה: "עליי אף אחד לא מאיים, ואיני נתון לסחיטה של אף צד. אפעל אך ורק בהתאם לצו מצפוני. יש לפעול באחריות למען העתיד של כולנו".
באירוע חתימת הסכם השכר במגזר הציבורי שב והבהיר שאין בדעתו להיכנס לקלחת המפלגתית ולהשבית את המשק. עולם הפוך. דווקא ראשי הארגונים העסקיים לוחצים להשבית את המשק, בעוד ההסתדרות, שאמורה להגן על העובדים, יושבת על הגדר.
פורום 75 ראשי המשק ואנשי עסקים מובילים, כמו ליאורה עופר, דנה עזריאלי וראשי הבנקים, פרסמו השבוע הודעה שאם לא יושגו הסכמות בנוגע לחקיקה - הם ישביתו את המשק. אתמול הקימו אוהל מחאה בירושלים כדי להביא לעצירת החקיקה.
גם בענף הנדל"ן לא בונים על שקט. 50 ענקיות נדל"ן, ובהן אלייד, אמריקה ישראל, גב ים, אשטרום, אפי ואחרות, פרסמו "קול קורא" להשגת פתרון מוסכם בסוגיית הרפורמה. "אסור להרוס את כל מה שבנינו. חייבים לפתור את זה יחד", יצאו בקמפיין בהיקף 6 מיליון שקל.
גם הם מנסים לגייס את בר־דוד, אבל נראה שבשלב זה אין סיכוי. יו"ר ההסתדרות נוהג לפי שירו של אריק איינשטיין "יושב על הגדר, רגל פה רגל שם". באמתחתו שלושה כדורים לניהול המערכה. את הראשון ירה לפני שלושה חודשים כשהצטרף לשביתה, שלפי הפרסומים תואמה עם נתניהו.
כדור נוסף אחד הוא אמור לירות בקרוב, כשהקו האדום ייחצה. אף אחד לא סיפק תשובה לשאלת מנכ"ל דיסקונט הפורש אורי לוין בפגישת בעלי עסקים מה הוא הקו האדום (ואין הכוונה לקו של הרכבת הקלה).
זה יכול להיות אם לעילת הסבירות תצורף יוזמת חקיקה כמו שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים או הדחת היועצת המשפטית לממשלה. כדור שלישי ישוגר רק אם כלו כל הקצים והגענו לשלב הסופי בחקיקה המשפטית (כמו בחירת שופט עליון באוקטובר שלא לפי שיטת הסניוריטי).
בינתיים בר־דוד אינו באירוע, ושום הפגנה נגדו לא תועיל. הוא מוקף מכל צדדיו בוועדי עובדים (כמו התעשייה האווירית ורשות שדות התעופה) היונקים את פרנסתם מהליכוד. לו היה שובת השבוע, שר האוצר סמוטריץ' לא היה חותם איתו על הסכם השכר במגזר הציבורי.
בר־דוד מצוי בקשר אישי מצוין עם שר המשפטים יריב לוין, עם שר הספורט מיקי זוהר, עם שר התיירות חיים כץ ואפילו עם שרת התחבורה מירי רגב. מדי פעם נתניהו מרים טלפון ומרגיע. אז למה לו ליזום מלחמת יש ברירה?
בסביבתו מספרים שעד היום היו ההסתדרות והוועדים כסדין אדום מבחינת ארגוני מעסיקים וגם מצד חלק מהתקשורת, ובלי להרגיש ההסתדרות הפכה למבוגר האחראי. בר־דוד הוא אומנם פוליטיקאי ודמות ציבורית, אבל דאגתו העיקרית היא לגורל העובדים.
נתניהו הבטיח סופית את נטרול שביתת ההסתדרות לאחר שנפגש אתמול עם בר־דוד ועם דובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי, והבטיח להמשיך לפעול להידברות בנושא הרפורמה המשפטית.
בכל מקרה, הקשר בין הרפורמה לתנאי ההעסקה של העובדים הוא בשלב זה רופף. בר־דוד יצטרף לשביתה אך ורק אם יוכח שמדובר במדרון חלקלק שסופו פגיעה בדמוקרטיה ובעובדים. זה עדיין לא יקרה גם אם חוק עילת הסבירות יאושר בקריאה שנייה ושלישית.
3. העיר הזולה במדינה
תל אביב דורגה ב־2021 על ידי השבועון הכלכלי "אקונומיסט" כעיר היקרה בעולם. ב־2022 "הידרדרה" למקום השלישי ביוקר המחיה, ככל הנראה בגלל מלחמת רוסיה־אוקראינה.
לו השבועון הבינלאומי היה מדרג את יוקר המחיה בערי ישראל, תל אביב הייתה תופסת ללא ספק את המקום הראשון. אבל מי העיר הזולה ביותר? זו לא תהיה אילת למרות הפטור ממע"מ. זו תהיה אחת הערים החרדיות, ואני מהמר על בני ברק.
סניף פלאפל התאומים נמצא בבניין השקם הישן בגבעתיים. מנת פלאפל במקום פופולרי זה עומדת על 25 שקל (הכל כלול, גם צ'יפס). במרחק 1 ק"מ בקו אווירי משם ניצבת בתחילת רחוב ירושלים בבני ברק חנות פלאפל פינתית.
שמה אינו זכור לי, אבל מה שבולט בה הוא השלט הגדול בגגה: מנת פלאפל במחיר של 12 שקל בלבד. אז איך ייתכן שבמרחק של קילומטר בלבד חנות פלאפל אחת (גבעתיים) מוכרת את אותן קציצות עם אותה הפיתה במחיר הגבוה פי שניים מזה שבחנות בבני ברק?
אחרי הכל, פלאפל זה לא הייטק. שוב נזכיר: שתי חנויות במרחק של קילומטר אחד בלבד עם פער מחירים כזה. וזה לא תל אביב מול ברלין או מול ורשה. זה גבעתיים מול בני ברק.
מבחינתי, כתושב רמת גן המתגורר במרחק של כמה מאות מטרים מהחנויות בגבעתיים ובני ברק, התשובה ברורה. החנות בגבעתיים נמצאת במיקום מרכזי ונחשבת פופולרית שנים רבות. אפילו שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן ביקר בה ואף העלה ציוץ על חוויותיו.
מאידך, החנות בבני ברק נמצאת במקום פינתי עם יחסי ציבור לא משובחים. כמובן שמבין השניים אני בוחר בבני ברק ולא רק בגלל במחיר. איך נהוג לומר: "באתי בגלל המחיר ונשארתי בגלל האיכות". מבחינתי מנת פלאפל שם לא רק משביעה, אלא גם טעימה בהחלט ועושה מצב רוח טוב בזכות המחיר.
אבל המחירים הנמוכים בבני ברק קיימים לא רק בפלאפל, אלא כמעט בכל מוצר צריכה אחר. זכורה בוודאי החשיפה ב"תוכנית חיסכון" בערוך 12 כיצד לצד אתר שופרסל אונליין, מפעילה ענקית הקמעונאות גם את אתר שופרסל ישיר למהדרין.
באתר המיועד לתושבי העיר החרדים, נמכרים אותם מוצרים שמופיעים באתר החברה בהבדל של 20% ולעתים אף יותר במחיר. נשאלת השאלה: למה? מי שמבקר באחד הסופרמרקטים בעיר מגלה תופעה מדהימה.
הפירות והירקות נמכרים במחירים שלפעמים מזכירים מחיר סיטונאי ולא קמעונאי. ק"ג אבטיח, אחד מפירות הקיץ האהובים עליי, נמכר נכון להיום בבני ברק ב־99 אגורות לק"ג ועוד אפשר להתמקח. קילו אבטיח נמכר לפני חודש בלבד ברשתות הגדולות במחיר של 6 שקלים לק"ג ואף למעלה מכך.
פערי מחירים בין בני ברק לשכנותיה גבעתיים ורמת גן קיימים גם במחירי ההלבשה, ההנעלה, מוצרי החשמל והאלקטרוניקה ועוד. כך גם בשוק הדיור במחירי השכירות. בעוד שכר הדירה לדירת שני חדרים ברמת גן או גבעתיים עומד על 4,000־4,500 שקל, בבני ברק משלמים על דירה דומה 3,000־3,500 שקל לחודש. אז מה הסיבה לפערי המחירים?
נחזור לפלאפל. אף תושב בני ברק, בוודאי לא אברך בישיבה, לא ישלם 25 שקל למנת פלאפל. לו פלאפל התאומים היה פותח סניף בבני ברק, סביר להניח שבתנאים אלה הוא היה נסגר אחרי חודש־חודשיים. בבני ברק חיים 216 אלף תושבים, מחציתם (106 אלף) עד גיל 18 (כלומר מתחת לגיל העבודה).
השכר הממוצע לעובד עומד על 8,243 שקל לחודש, לעומת ממוצע ארצי של 12,925 שקל. 38.4% מתושבי העיר השכירים מקבלים שכר מינימום, לעומת ממוצע ארצי של 24.8%. במילים אחרות, בבני ברק מרוויחים פחות ולכן גם מסוגלים לשלם פחות. אם כי שלא כמו בלונדון, החיים בבני ברק נוחים פחות.
חלק מכלכלת בני ברק מבוסס בכלל על גמילות חסדים, על סיוע הדדי ועל ערבות הניתנת מצד ראשי הישיבות. גם הוצאות התחזוקה בבני ברק נמוכות יחסית. שכר הדירה עבור בית עסק ועלות הארנונה נמוכים ביחס לרמת גן ולגבעתיים.
ובנוסף, בלי להכתים את כל בתי העסק בעיר, לא ברור היקף הכלכלה השחורה בבני ברק ואם החנויות למיניהן משלמות את חבות המס שלהן כדין. על רקע זה אין פלא שיותר ויותר תושבי הסביבה מעדיפים לעשות בימי שישי את הקניות בבני ברק.
זה מזכיר תושבי ערים הסמוכות ליישובי בני מיעוטים כמו כפר סבא, עפולה וראש העין, המעדיפים לעשות את הקניות באום אל־פחם, טייבה או פורדיס.
4. הסקופ של אינסאז
רוני ופרדי אינסאז, בעלי השליטה ברשת ההנעלה SCOOP, יודעים להריח הזדמנויות עסקיות. רוני, איש עסקים צבעוני, פעיל בעיקר בעסקי האופנה, אבל משקיע גם בתחום הנדל"ן.
רשת SCOOP, המונה 75 סניפים ברחבי הארץ, חנכה השבוע את סניף הדגל בבני ברק בהשקעה של מיליון שקל. בשנה הקרובה תפתח חמישה סניפים נוספים במגזר הדתי, ובהם בביתר עילית בהשקעה של 800 אלף שקל.
לאחר שחנכה את חנות הדגל בבני ברק, היא מונה עשרה סניפים במגזר הדתי שנפתחו לאחרונה בערים נוספות, בהן ירושלים, אלעד, בית שמש ונתיבות. בחנות בבני ברק קולקציית אופנה המותאמת לקהל הדתי, במחירים מצחיקים: ארנקים מ־4.90 שקלים, גרביים החל מ־4.90 שקלים, תיקי רחצה ב־19.9 שקל ועוד.
רוני אינסאז: "לקוחות המגזר הדתי מודעים מאוד לאופנה ולאיכות המוצר, אך יחד עם זאת מחפשים מחירים אטרקטיביים ונוחים. מאחר שמדובר במשפחות מרובות ילדים, הם קונים בהיקפים גדולים מהצרכן החילוני. ההשקעה בהם משתלמת יותר, כי הם קונים יותר וחוגגים אירועים רבים כמו סעודות שבת, חתונות, בר מצוות. בנוסף הם מגדילים קניות לפני החגים.
"מבחינתנו השוק הדתי והחרדי הם מנוע צמיחה, ואת זה אנחנו רואים לפי הדוחות שלנו. לפי התוכנית שלנו נפתח סניפים נוספים במגזר החרדי. בני ברק כבר הפכה למרכז קניות ארצי. אנשים מגיעים לעיר מכל הארץ בגלל המחירים האטרקטיביים".
מה הפך את בני ברק לאחת הערים הזולות?
"הלקוחות מחפשים מחירים זולים. ברמת אביב הקהל לא מחפש זול, אלא מותגים. בני ברק היא עיר עם אוכלוסייה יחסית מוחלשת והכנסה נמוכה. אז יש פחות מותגים, אבל רשתות דיסקאונט מתאימות ומגיעות לשם בעיקר בתחום המזון, האופנה וההנעלה".
מה מאפיין את הצרכן החרדי? אחד שיודע להתמקח?
"הצרכן החרדי קונה הרבה יותר נעליים בגלל ריבוי האירועים ובגלל שהמשפחה הממוצעת גדולה יותר. הם בהחלט מסתכלים קודם כל על המחיר ויודעים גם להתמקח, אבל אנחנו ממילא רשת עם מחירים אטרקטיביים ומגיעים מלכתחילה עם מחירים זולים, וזה מתאים למגזר".
אילו סוגי הנעלה הם אוהבים?
"סגנון קלאסי ולא נועז. הם הולכים בצבעים המסורתיים. הם לא ינעלו נעליים אדומות. הם גם מחפשים נעליים איכותיות, כי הם מעבירים את הנעליים בין הילדים. בנוסף לנעליים, אנחנו מציעים גם כובעים, מזוודות, ילקוטים ואביזרי אופנה".
מה אתם מציעים לתושבים לרגל כניסתכם לעיר?
"בקולקציה החדשה נערוך מבצע סוף עונה, שבמסגרתו נציע שני זוגות נעליים או סנדלים החל מ־50 שקל. כמו כן, נעניק 20% הנחה על מחלקת האקססוריז, כולל תיקים, מזוודות, משקפי שמש, ילקוטים ועוד. אנחנו אופטימיים מאוד ביחס לסיכויי ההצלחה, ובהמשך יהיו מבצעים נוספים".
5. לא עושה חשבון
סביר להניח שמרבית קוראי המדור לא שמעו על ח"כ ולדימיר בליאק (יש עתיד). ועדיין, הוא אחד מחברי הכנסת המטריפים את הקואליציה, שכן מדובר באיש הבקיא במספרים ובנתונים, ואיתם אי אפשר להתווכח. לכל דיון כלכלי רציני בוועדה, שם הוא משמש כמרכז האופוזיציה, הוא מגיע מוכן כמו רואה חשבון המתכונן להכנת המאזן השנתי. לכן אך טבעי הוא שבליאק יהיה אחד מאורחי הכבוד בכנס השנתי של לשכת רואי החשבון.
"אני מניח שאנחנו בדרך לקיצוץ רוחבי של 3%־4% מהתקציב כבר במושב החורף הקרוב", אומר ח"כ בליאק בראיון שהוא מעניק לי ולנשיא לשכת רואי החשבון חן שרייבר.
לשכת רואי החשבון אינה עוסקת בעניינים פוליטיים, אלא מהווה גוף מקצועי שעובד עם כלל השחקנים במגרש הפוליטי. מה עמדתך ביחס להסדרת מעמדם של רואי החשבון?
"אנחנו מקדמים את החקיקה בנוגע לתפקידה של הלשכה בוועדות השונות בכנסת. ללשכת רואי החשבון תפקיד מאוד חשוב בוועדת הכספים ובוועדת הכלכלה, והיא מהווה חלק מחוק שאנחנו מקדמים עכשיו להטבות לתעשיות עתירות ידע. הקול של הלשכה בוועדה חשוב מאוד ומוסיף ערך מקצועי לדיונים, ובסופו של דבר לחקיקה".
השבוע הוּצאת באופן חריג מדיון במליאת הכנסת. מה קרה?
"יריב לוין דיבר על ביטול עילת הסבירות, ואמר שהביטול לדברי האופוזיציה יאפשר לשרי הממשלה למנות סוס לתפקיד מפכ"ל המשטרה ושאל: האם זה אפשרי? אמרתי שאם בן גביר מונה כשר לביטחון לאומי, אז הכל אפשרי. אמיר אוחנה הוציא אותי על זה".
צמצמתם את האפשרות לביטוחי מנהלים. האם אין כאן מעורבות בזכויות הפרט?
"המאבק שניהלתי יחד עם ח"כ אורית פרקש מול הקואליציה בנושא ביטוח המנהלים דווקא נועד להיטיב עם השכבות החלשות. דווקא הקואליציה התנגדה תחילה וניסתה לקצץ בחוק, אבל בסופו של דבר קיבלה את עמדתם של הח"כים וההצעה עברה פה אחד".
הובלתם את מהלך עוסק זעיר, אבל בניגוד להבטחות שלכם אין עדיין רשת ביטחון לעצמאים.
"חוק עוסק זעיר אמור היה לעבור בכנסת הקודמת, ובסופו של דבר נכנס לחוק ההסדרים הנוכחי ביוזמת שר האוצר. בנושא חוק רשת ביטחון סוציאלית, המתווה שהופעל בשיתוף סגן השר לשעבר אביר קארה ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד היה אמור לעבור לפני פיזור הכנסת הקודמת, אבל לצערי לא הספקנו להעביר.
"בקואליציה הנוכחית הדבר לצערי אינו עומד בראש סדר העדיפויות. עם זאת, אנחנו מקדמים את המאמצים לאישור חוק לתמיכה בעצמאים בעתות חירום ולהגמשת הטיפול בימי חופשה ומחלה".
יש הטוענים שאנשי המקצוע באוצר מטרפדים את יוזמות החקיקה שלך. איך אתה מתמודד מולם?
"ברמה המקצועית, ברוב המקרים הדרג המקצועי מסכים איתי, אבל יש גם היבט פוליטי. אם היוזמה מגיעה ממני, שמבקר את שר האוצר, רוח המפקד אומרת להם למנוע את היוזמות. בסוף זה הסיפור באוצר ובמשרד הכלכלה.
"פקידי האוצר לוחשים לי באוזן שהם מסכימים איתי, אבל מסיבות פוליטיות הם לא יכולים להתקדם. למשל בנושא ניכוי ביטוח בריאות כהוצאה מוכרת לעצמאים הייתה התנגדות פוליטית, למרות שבמגזר העסקי תומכים בהצעת החוק".
כעולה לשעבר מברית המועצות, איך אתה מתייחס לקריאות הגזעניות נגדך?
"אני בכנסת כבר שנתיים וחצי ועברתי כמה אירועים עם משה אבוטבול, יעקב ליצמן, שלמה קרעי, שקרא לנו מהגרים מטעמי נוחות, ויעקב אשר. אני לא הסיפור, כי אני נבחר ציבור ויכול להתמודד. הבעיה היא ציבור העולים המגיעים לישראל לאווירה לא ידידותית. לא מעט עולים נאלצים לעזוב או בכלל לא להגיע. המדינה עלולה לאבד אותם, וזה מאוד חבל".
כיצד אתה יכול לסייע לעולים שהם רואי חשבון להכיר בתואר גם בישראל?
"לשכת רואי החשבון מבקשת לשלב עולים חדשים בתחום ראיית החשבון, אבל נתקלת בקשיים כי אין מספיק מידע נגיש. יש עולים שלמדו במוסדות מכובדים בחו"ל ועבדו במקומות גדולים, ולכן הפוטנציאל להשתלב כאן במקצוע הוא מאוד גדול. אני משוכנע שלשכת רואי החשבון, עם יכולות ההשמה שלה, תוכל לסייע מול משרד הקליטה בנושא, וזאת תהיה תרומה אדירה".
כיצד אתה מסכם את עבודת הכנסת במושב הקיץ, ומה הולך להיות לדעתך במושב החורף?
"כאמור, אני מניח שאנחנו בדרך לקיצוץ תקציבי רוחבי כבר במושב החורף הקרוב בגלל הגירעון. במושב הקיץ, שאנחנו נמצאים בעיצומו כעת, המצב הולך להמשיך להיות רע. הולכים להיות קרבות קשים ביותר סביב ביטול עילת הסבירות.
"קשה לי להאמין שהצעת החוק של עילת הסבירות תעבור בקריאה שנייה ושלישית. המצב הנוכחי משפיע על כלל ועדות הכנסת ועל האווירה הכללית במשכן. אנחנו כבר רוצים לעבור שלב, כך שהכנסת תעבוד בצורה סדירה ונגיע להסכמות. אנחנו מנסים לחזור לשם, אבל בינתיים זה לא קורה".
איך אתה רואה את המשך הרפורמה?
"אנחנו מוכנים לחזור לבית הנשיא, וזאת הדרך הנכונה, לנסות להגיע להסכמות. אם זה לא יקרה בתקופה הקרובה, נגיע מכל מיני סיבות למשבר חוקתי: אם בג"ץ יורה ליריב לוין לכנס את הוועדה לבחור שופטים, ולוין יסרב; או שבג"ץ יתערב בחוק לביטול עילת הסבירות. לכן הממשלה חייבת לעצור את החקיקה".
האם הממשלה הזאת תמלא את ימיה?
"אני חושב שלא. ביש עתיד חושבים שלקואליציה יהיה קשה מאוד להעביר את התקציב הבא. הממשלה תתפרק לקראת תחילת 2024, ולכן הבחירות הבאות לכנסת יתקיימו ב־2024".