בימים אלה, שבהם גוברת המתיחות בין סין ארה"ב, ומחריף המאבק הבין־גושי מול רוסיה, מתהווה סדר פוליטי וכלכלי עולמי חדש - ולא רק משום שלצד דעיכת ההגמוניה האמריקאית והתחזקות מעמדה הגיאופוליטי של סין, מסתיים תהליך בן עשרות שנים של גלובליזציה ויציבות הסטטוס קוו העולמי. על רקע החרפת האקלים הביטחוני־הגלובלי, גובר מרוץ החימוש הקונבנציונלי והגרעיני - ורבות ממדינות העולם מגדילות את הוצאותיהן הביטחוניות.
בצל המתיחות בין המדינות: בלינקן נפגש עם נשיא סין בבייג'ינג
לקראת משבר עם ארה"ב? דיווח: המהלך הדרמטי שמתכננת סין בקובה
התבוננות מקרוב אף מראה כי בזמן שממשלות וושינגטון ובייג'ינג מתמודדות עם חוסר אמון הדדי ונאבקות זו בזו, בין השאר, על מסגור הידרדרות העימות הכלכלי והטכנולוגי ביניהן - אין עוד כל ספק כי מדובר בהתחממות ניכרת של המלחמה הקרה. יתרה מכך, אף שהממשל הסיני מכחיש בפומבי כי מדובר ביחסים תחרותיים מול ארה"ב, הממשל האמריקאי, מנגד, מטשטש את רצונו לפתוח בעימות צבאי מול סין. כל זאת בזמן ששתי המעצמות, המרחיבות את פעילותן הצבאית בדרום־מזרח אסיה, נערכות ביתר שאת לקראת מאבק עתידי ביניהן על גורל טייוואן.
בראייה מערכתית רחבה, כבר עתה ברור כי החרפת העימות־תחרות ביניהן היא סוגיה גיאופוליטית מורכבת, שנמצאת במרכז סדר היום הבינלאומי ושחורגת הרבה מעבר לשמירת היציבות במרחב האסייתי. היא ה"נורמלי" החדש המאפיין את הזירה הבינלאומית. אך למרות הפערים האסטרטגיים והמתחים העצומים בין ארה"ב וסין, על מנהיגי המעצמות למצוא את שביל הזהב ביניהם - ולו כדי להתמודד עם שלל המשברים הגלובליים ולייצב מחדש את הכלכלה העולמית נוכח ההאטה בצמיחה הגלובלית.
הכל נפיץ
לא בכדי הצהירה ג'נט ילן, שרת האוצר האמריקאית, במהלך ביקורה בשבוע שעבר בבייג'ינג, כי חרף המתיחות הגוברת בין וושינגטון ובייג'ינג, על שתי הכלכלות הגדולות בעולם להתחרות זו בזו "בצורה הוגנת". בעודה פועלת מתוך ראייה עסקית־כלכלית מפוכחת, ילן אף הבליטה את החשיבות העצומה הטמונה בחיזוק שיתוף הפעולה בין המעצמות, חרף הקריאות ליצור נתק ובידול כלכלי ביניהן. יתרה מזאת, בניגוד לטענתו של מייק פומפאו, מזכיר המדינה לשעבר בממשל טראמפ, שלפיה "הפרדיגמה הישנה של שיתוף פעולה עיוור עם סין לא תוכל עוד להניב תוצאות", ילן אינה בוחלת במילותיה. היא מפצירה לגלות אחריות ולהתגבר על מתחים, מחלוקות ואי־הבנות העלולים לדרדר שלא לצורך את היחסים בין המדינות.
על רקע פרסומים עדכניים, המראים כי היקף הסחר הבילטרלי ביניהן הגיע ל־690 מיליארד דולר בשנת 2022, שרת האוצר אף קראה למנהיגי המעצמות להקפיד על שמירת תקשורת רציפה ופתוחה ביניהן. כל זאת במטרה לסייע בייצוב הכלכלה העולמית, חרף הביקורת הנוקבת שהושמעה לאחרונה כלפי צמרת הנהגת בייג'ינג, ולמרות הירידה באהדת הציבור האמריקאי כלפי סין (מ־57% בשנת 2018 ל־18% כיום). לדידה, על אף המתח הגובר בין הצדדים, יש "מספיק מקום לחברות שלנו לסחור ולהשקיע", במיוחד על רקע גל המשברים הכלכליים המתחוללים כיום ברחבי העולם עקב שיעורי ריבית גבוהים והתפשטות האינפלציה.
זאת, לצד דשדוש הכלכלה הסינית שצמחה רק ב־0.8% ברבעון הנוכחי, בהשוואה ל־2.2% ברבעון הראשון של 2023, בד בבד עם ההאטה הצפויה בצמיחה הגלובלית - שתגיע לקצב הנמוך ביותר מאז 2008. לאמור, 1.1% ב־2023 לעומת צמיחה של 2.1% אשתקד, וכל שכן לעומת האטה ל־0.8% ב־2024 - כפי שעולה מדוח שפרסם הבנק העולמי.
לב העימות
התבוננות מקרוב על שוק הטכנולוגיה העולמי חושפת אף היא לא מעט טלטלות המתחוללות שם במהלך השנה האחרונה. כבר עתה ברור כי שבבים הם לב העימות בין המעצמות הגלובליות כי חוק השבבים והמדע (Chips and Science Act, CHIPS) שעליו חתם הנשיא ג'ו ביידן באוגוסט 2022 – שהזרים 280 מיליארד דולר לסקטור הטכנולוגי־האמריקאי ושנועד להגביל את הנגישות הסינית אליו – מעצים אותו. וזאת, לא רק משום שסין הודיעה מנגד כי החל מ־1 באוגוסט הקרוב היא תגביל את יצוא הגליום והגרמניום – מרכיבים קריטיים בתעשיית השבבים – שמתוכו היא סיפקה 98% ו־60% בהתאמה מהתפוקה העולמית.
על פניו מסתמן כי נוכח הפגיעה ביכולתה לפתח יכולות בינה מלאכותית (AI) ולהוביל את אחד השווקים הגדולים בעולם, בכוונתה של בייג'ינג להגביל אספקתן של "מתכות נדירות" נוספות (דוגמת אינדיום וטיטניום), ולנקוט צעדים דרסטיים נוספים. אומנם ערכן נמוך מבחינה מסחרית, ולכאורה שוק המתכות אמור להסתגל במהירות למגבלות אלה - אך ללא ספק מדובר בפגיעה ב"בטן הרכה" של ארה"ב. היינו, במרכיבים החיוניים בין השאר לייצור ציוד צבאי אסטרטגי (דוגמת לייזר, מכ"מים ולווייני ריגול) במסגרת מערכות ההגנה שלה, כמו גם בפגיעה בשרשראות האספקה האזרחיות והצבאיות העולמיות.
יתרה מכך, בראייה רחבה וארוכת טווח, פגיעה אסטרטגית זו עלולה לגרום לעליית מחירים והגברת התלות בסין, שתקרין, בתורה, על שוקי האנרגיה והפיננסים הגלובליים. עם זאת, מנגד, היא גם עשויה לעודד ייצור מקומי ומציאת מגוון תחליפים, בדומה לניתוק התלות האירופית בגז טבעי ובנפט רוסי, בעקבות המלחמה באוקראינה.
לא בכדי החרפת היחסים בין המעצמות מעוררת אי־ודאות, לצד חששות כבדים בקרב מדינות העולם. מעבר לכרסום שחל בהגמוניה האמריקאית נוכח הפיצול שחל במבנה המערכת הבינלאומית, העימות הטכנולוגי מול סין מבדל את הכלכלות זו מזו ומגביר את תהליך הדה־גלובליזציה. בתוך כך, הופעתם של מוסדות וארגונים פיננסיים וביטחוניים חלופיים (דוגמת AIIB, BRICS, SCO) אינם מהווים ערובה, לפחות לא בטווח הקצר, לשגשוג ולפריחה כלכלית לצד יציבות ביטחונית.
פריצה "עוצרת נשימה"
בהקשר זה רלוונטי להוסיף כי בעשור האחרון סין פועלת להרחבה ולגיוון משמעותיים של בסיס כוחה הצבאי ומשאביה הגרעיניים. לצד פיתוח והקמה של מאות מערכות טילים בליסטיים בין־יבשתיים חדשים (ICBM), העולים במספרם על אלה של צבא ארה"ב, סין אחראית לשדרוג מסיבי של כוחותיה היבשתיים, הימיים והאוויריים, לצד יכולותיה האסטרטגיות והגרעיניות.
פרסומים עדכניים אף מראים כי בהתחשב באומדן של 400 ראשי נפץ גרעיניים שבהם היא מחזיקה כיום, מאגר הנשק הגרעיני שברשותה צפוי להגיע ל־1,000 ראשים בשנת 2030 ולכ־1,500 ראשים בשנת 2035. נתונים אלה עשויים להציב אותה בשורה אחת עם כמות ראשי הנפץ הגרעיניים הנמצאים ברשותן של ארה"ב ורוסיה, וזאת כפי שעולה מאמנת הנשק הגרעיני לשנת 2010 (New START).
יתרה מכך, לאחרונה פורסם כי סין בונה בימים אלה, בסיוע רוסיה, כורים גרעיניים שייצרו פלוטוניום, חומר בקיע המשמש כדלק המועדף לייצור נשק גרעיני מודרני. כמו כן, לצד פיתוח כוח הרתעה תת־ימי, חיל הים שלה אף עומד מאחורי שליחת צוללות הנושאות טילים בליסטיים וכוח תקיפה גרעיני למרחב הים הסיני.
לא בכדי על רקע זה הצהיר צ'רלס ריצ'רד, אדמירל הצי האמריקאי, עוד בשנת 2021, כי אנו עדים לשינוי מהותי בבסיס הכוח הסיני. לדידו, הצמיחה והמודרניזציה של הכוחות הקונבנציונליים והגרעיניים של סין מהוות פריצה אסטרטגית "עוצרת נשימה".
בראייה גיאופוליטית ביטחונית עולמית, השילוב בין עוצמתה הכלכלית ומשאביה הטכנולוגיים של סין, לצד שדרוג כוחה הצבאי ויכולותיה הגרעיניות, מעניקים להנהגה הסינית מעמד יוקרתי בהיררכיה הגרעינית. כל זאת לצד יכולת תמרון אסטרטגית עצומה. בנוסף, הם מקנים לה מנופי לחץ פוליטי והשפעה צבאית על מדינות אחרות, ובראשן ארה"ב, רוסיה והודו (דוגמת ההתנהלות בסוגיית טייוואן, בסוגיית הטילים הגרעיניים מצד קוריאה הצפונית וכן בעניין חופש הפעולה בים סין הדרומי).
עם זאת, מתוך "ריאל פוליטיק" וקריאה פרגמטית של המפה העולמית, אין ספק כי התפתחויות אלה עלולות גם להגביר את אי־היציבות הביטחונית ולהאיץ את מרוצי החימוש והפצת הנשק הגרעיני ברחבי העולם. החרפת המתיחות הסינו־אמריקאית טומנת בחובה זרעים של הרס עצמי ואסון קטסטרופלי. אלה מחייבים את ההנהגות בוושינגטון ובבייג'ינג "לחשב מסלול מחדש" במסגרת פעילותם הכוללת ברחבי אסיה והזירה הבינלאומית.