1. ישראל חייבת לחשב מסלול מחדש. אינני מאמין שחיים בקרבנו ישראלי או ישראלית שישנים טוב בלילה, כאלו ששנתם איננה נודדת, שאינם חוששים מהמצב שאליו נקלענו, מעומקו וממשכו של המשבר המסוכן הזה ומהשפעתו על עתידנו כמדינה וכחברה. אלו מימין ואלו משמאל, תומכי נתניהו ומתנגדיו, דמוקרטים וליברלים, דתיים וחילונים, תומכי ומתנגדי הרפורמה.

רבים שואלים אותי "בניהו, מה יהיה?". התשובה המיידית והפשוטה היא "אינני יודע" או "נקווה לטוב", אבל זוהי תשובה למתחילים או למתחמקים. אני באמת שובר את הראש מה עושים כעת. לאחר שגדלנו ובגרנו על שלימדונו אבותינו וסבינו מן ההגדה ולאחר שהגדנו לבנינו "מי יצילנו מידם", אני תוהה כעת "מי יצילנו מידינו?".

בסתר לבי אני יודע שחסן נסראללה יכול לעשות את זה בתוך שעה. אם תפרוץ מלחמה בצפון, הכל יזוז הצדה, כולם יתייצבו בעמדות, נהפוך לאחים, נילחם ונגן על הבית השלישי כתף אל כתף, ולוחמי צה"ל – חרדי, חילוני, תומך מחאה ומתנגד לה – יחרפו יחד את נפשם למעננו. אבל למה לעזאזל אנחנו זקוקים לנסראללה כדי להחזיר אותנו לשפיות ולאחריות לאומית? האין בכוחנו לעשות זאת בעצמנו?

אנשים אחראיים - נשיא, מנהיגים פוליטיים כלכליים וביטחוניים, אומנים ואנשי רוח, מעצבי דעה ונבחרי ציבור (שראויים לתואר הזה) - לא צריכים להתעסק כעת בשאלות: מי אשם? מי אחראי? איך הגענו לזה? מי התחיל? וכך הלאה. תהיו בטוחים שלכל אחד יש התשובה שלו לשאלה הזאת. רק ההיסטוריה הנרשמת כעת והבחירות הבאות הן שייתנו את התשובות המוסמכות לשאלות הללו.

כל האחראיים, המתונים, המנהיגים ומעצבי הדעה, צריכים להתמקד בשאלה אחת חשובה וקריטית לחיינו ולעתידנו והיא: "איך יוצאים מזה ולאן?". רבים וטובים מידידיי (חלקם במנהיגות הארצית) סבורים שהנורא מכל עוד לפנינו, וכי לצערם ולדעתם רק משבר גדול, כמו חלילה רצח פוליטי בצד זה או אחר, יביא להתפכחות ולסיום המשבר.

קשה לי לחיות עם מסקנה מייאשת כזאת. חוץ מ"מלחמה מאחדת" בצפון וחוץ מחדרי מיון מלאים בנפגעים ממלחמת אחים וחוץ מרצח פוליטי, חייבת להימצא דרך נוספת – אני, כמו רבים וטובים, שובר את הראש לגביה.

רבים ב"רוב הדומם" של ישראל, אלו שקולם נשמע פחות ופחות לטובת הקיצוניים יותר בימין ובשמאל, "שעושים את החדשות" – חפצים בממשלת אחדות לאומית, סוג של ממשלת הרגעה והסכמות שתבטא 90% מהעם שמסכימים על 90% מהנושאים. אפשר לראות את זה בסקרים שנותנים רוב מוחץ לליכוד עם יש עתיד והמחנה הממלכתי כבסיס איתן לממשלה רחבה. וממילא זה מה שיקרה כאן ביום שאחרי בנימין נתניהו.

הבעיה בעניין זה היא מרובעת: נתניהו לא הזמין אותם להצטרף לממשלה; המחאה המחריפה תדחה פתרון כזה, ותפנה חציה ליאיר לפיד ובני גנץ; אין בפתרון הזה תשובה לתיקי השוחד, המרמה והפרת האמונים של נתניהו; וחוסר האמון של גנץ ולפיד כלפי נתניהו שרימה אותם, שיטה בהם (בעיקר בגנץ) וממשיך להיות פוליטיקאי עם קושי להשתנות באופי ובהרגלי השקר והרמייה.

אז מה עושים? מחשבים מסלול מחדש, מגייסים את כל הכוחות הטובים והאחראיים בפוליטיקה, בכלכלה, בתקשורת, בביטחון ובאקדמיה למשימה הלאומית הדחופה – להציל את עצמנו מפנינו.

נדרשת "עסקת חבילה" לאומית אשר באימוצה לא ייצא אף צד עם מלוא תאוותו בידו. עסקה שכזו צריכה להביא להקפאת החקיקה המשפטית למשך שנתיים, למעט חוקים בהסכמה מלאה; ביטול החרם הפוליטי של גנץ ולפיד על נתניהו, שהחוק, בג"ץ והדמוקרטיה (שאנו כה חרדים לשלושתם), אפשרו את חזרתו לבלפור; וכינון ממשלת הסכמות לאומית לשנתיים עם קווי יסוד שמתמקדים בביטחון הלאומי, בחיזוק ההרתעה לצה"ל, במשילות בנגב ובגליל, ביוקר המחיה, בחיזוק הרפואה, החינוך והרווחה ובהכנות מעשיות לכינון חוקה לישראל.

גנץ ולפיד יצטרכו להשגיח מקרוב על נתניהו (שבכל מקרה יצטרך לבחור בקרוב בין מוחמד בן סלמאן לבין איתמר בן גביר) ליד ההגאים ולשלוט היטב בתיבת ההילוכים ובבלמים.

עסקה שכזו צריכה לכלול הסכמה על עסקת טיעון מקילה לנתניהו, שתכלול הודאה בסעיפים מסוימים, הרשעה, עבודות שירות סבירות והסכמה על כך שזוהי הקדנציה האחרונה שלו, בחותמת ובערבות של בג"ץ והנשיא, שלאחריה יפרוש מהחיים הציבוריים. נכון, זה לא מגיע לו, אבל זה עבורנו, לא עבורו.

אגב, יש לי לא מעט מכרים שרוצים לראות את נתניהו נמק בכלא. חלקי לא עמם. אני כועס עליו, יש לי הרבה ביקורת כלפיו וכלפי הדרך שבה הוא מנסה למלט עצמו מאימת הדין, על הקואליציה ההזויה והמשיחית שבנה, אבל גם הכרת הטוב על הרבה דברים טובים שעשה כאן בחלק משנותיו בראשות המדינה – שהולכים ונמחקים במעשיו ובמחדליו דהיום.

עסקה כזו תביא הרבה ביקורת ברחובות, בכותרות וברשתות, אבל היא הטובה, האמיצה והנכונה, נוכח החלופות הנוראיות האחרות ובעיקר נוכח חובתו של "המחנה האחראי" שלא לאבד קשר עין עם "היום שאחרי" המשבר הנורא. יום שבו נצטרך לחיות פה יחד עם ההסכמות והמחלוקת, עם נתניהו ובלעדיו.

המאמץ הלאומי הזה של להיות או לחדול הוא משימת הדור של המחנה האחראי. הפתרון צריך להציל את הדמוקרטיה הישראלית, לשמר את מעמדה ועצמאותה של מערכת המשפט, לחזק את צה"ל ואת מעמדה של ישראל בעולם ולהרגיע ולאחד את המדינה ואת העם. ובעיקר - להיפטר מכל הכוחות ההזויים, הקיצוניים והמשיחיים, שהפכו את ממשלת ישראל ל"ממשלת כדאיניקים" שפתחו בופה על חשבון הציבור ושודדים אותו לצורכיהם ולבוחריהם באופן חסר תקדים (יש כסף ל־1,000 רבנים חדשים, אין כסף לסיעוד ורווחה).

העתיד שייך אך ורק לאלו שיצליחו להותיר את העבר מאחור עם כל הקושי הטמון בכך. העתיד שייך למתונים, למתפשרים, לממלכתיים, לבוני הגשרים – חילונים, חרדים וערבים. הוא שייך למאירי הפנים, לשוחרי הדמוקרטיה, לדורשי הטוב, למושיטי היד, לשוחרי הצדק והשלום ולאלו שמסתובבים עם יד אחת אוחזת בתנ"ך, שהוא המצפון שלנו, ובידם השנייה מחזיקים את מגילת העצמאות, שהיא המצפן שלנו.

ישראל חייבת לחשב מסלול מחדש, אנחנו חייבים להצילנו מידינו, עוז לתמורה בטרם פורענות. ועד שכל זה יקרה וכל עוד הקואליציה ממשיכה במימוש חוקיה ותוכניותיה – חייבת המחאה לפעול בכל כוחה, תוך הימנעות מאלימות ושמירה על החוק. עומק המחאה – כעומק האיום על הדמוקרטיה.

המחנה האחראי יצטרך לאמץ אסטרטגיה שלפיה יהיה נכון להיהרג על "החיוני", להיאבק על "החשוב" ולהתפשר על דברים שחשובים לצד האחר ושניתן לחיות איתם. אסור שמישהו כאן ינצח. רק ישראל ואזרחיה ועתידה חשובים.
יש לכם רעיון אחר לפתרון? המייל שלי נמצא למטה. וכעת רשום גם בענן שהיו לי כוונות טובות.

2. שנים ארוכות מחזיקה ההרתעה שהשיגה מלחמת לבנון השנייה במחיר דמים קשה, וצולחת את כל האתגרים שהציבה ישראל לחיזבאללה ולאחרים. אבל זו הולכת ומתכרסמת בלחץ איראני ובנכונות של חיזבאללה להעלות את רמת התעוזה ואת סף הגירוי, ולהסתכן במלחמה שלא תהיה טיול בפארק ביום שמש. לא ללבנונים ולא לישראלים.

הסכנה המוחשית והמיידית הזאת, החשש מאירוע חריג שיהווה עילה למלחמה, מחייבים את ממשלת ישראל לזנוח את הטפל והמפצל ולעסוק בעיקר ובמאחד – ביטחון המדינה ושלום אזרחיה. זה אומר הוצאת המחלוקת מצה"ל, חיזוק העורף, השלמות מלאי תחמושת ומערך הסברה (אין לנו קונסול בניו יורק, לא ראש מטה הסברה ולא מנכ"ל).

זה מחייב הכשרה והשתלמות לשרי הממשלה במונחי יסוד ביטחוניים וצבאיים ובהיכרות עם תוכניות צה"ל ועם המשמעויות והאיומים, וזה מחייב הזזת כל הקיצונים הצדה לטובת מנהיגות אחראית, סמכותית ובוטחת. זה עניין של חיים ומוות.

3. רכבת לסעודיה ב־100 מיליארד שקל אתם עושים? למה שלא תציצו רגע קודם לכן במערכות הרווחה הקורסות, בחדרי המיון בבתי החולים, במערכת החינוך, בזקנים שקיצצתם להם קצבת סיעוד, בפקקים האינסופיים בגוש דן, במפרץ ובירושלים – בזמן שהחלטתם להשקיע מאות מיליוני שקלים בתשתיות ביהודה ובשומרון.
רכבת לסעודיה אתם עושים?

47,000 איש באקספו תל אביב השבוע בתפילת רבים עם חנן בן ארי, במופע רווי אנרגיות חיוביות על ישראל הראשונה והשנייה, עם דתיים וחילונים, שרוצים להיות יחד במדינה שהיא בית לכולם, לשונים אך שווים בדמוקרטיה.
הייתי שם ונמלאתי תקווה. שבת שלום.