האופוזיציה הפוליטית ותנועת המחאה ברחובות ניצבות כיום בפני הסיטואציה הבאה ואמורות לומר כך: המדינה, מבחינתנו, נחטפה בידי כנופיית שודדים, והיא בת ערובה של הגרועים שבהם. ניסינו לשכנע אותם שהם טועים ושדרכם הרסנית. הוכחנו שהם משקרים, לעגנו ובזנו לאיוולת המובנית בכל פיפס שיצא מכיוונה של הממשלה, דובריה ועושי דברה. אפילו התחננו תוך הוכחת הנזק שנגרם עקב מדיניותה, וסגרנו צינורות חמצן חיוניים כדי להבהיר מה המצב. וכלום.
במחאה מתכוננים להעלות הילוך: "עוברים לשלב ההתקפה נגד הדיקטטורה"
כל המאמצים האלה התעופפו כמו רסיסי מים שניתזים מכלב רטוב שמנער את פרוותו. הזהרנו שכל כלב ביג'י יומו, והתברר שאנחנו כלבים נובחים והם שיירת קרקס שעוברת בצהלולי הקולולולו ה"מסורתיים". ככלל, התמודדות ישירה עם הצד השני (של הירח, שם תמיד אפל) היא בלתי אפשרית, בפוליטיקה של הימין הדתי־לאומני־ליכודי. אם אתה לא מרמה, אתה לא קיים. ועכשיו לך ל"הידברות".
כעת פגרה פרלמנטרית ומבחינתנו, החיילים שתופסים את הבלטות בכבישים ובצמתים, התשובה ברורה: ממשיכים. עם תוספות של פירוטכניקה וקטטות. הפעם במטרה נוספת לגבש חצי עם סביב מניפסט אחיד שיציג חזית אחידה. רק חזית אחידה שכוללת לא רק "לא", אלא גם מה כן. מה ומי אנחנו כמדינה.
המפתח הוא מניפסט דמוקרטי ואחדות דעים בנושאים המרכזיים, שהם הביטחון (מטרות המלחמה) ודמוקרטיה לכל, כולל הבעיה הפלסטינית, שהיא בעצם הבעיה הישראלית, וכולל בעיות דת ומדינה לנוכח חלחול דיני ההלכה לחוקי המדינה. מחיסול מארת הכשרות שנכפתה על ציבור שמעדיף הקפדה על היגיינה מאשר על דינים עבשים, ועד הפרדה בין דת ומדינה. פתיחת מסעדות בתשעה באב כתרגול אצבע בעין הייתה ירייה בכיוון הנכון.
מבחינה זו ההפגנות הן שיעור ענק באזרחות, שבו מחלחלת תודעת הדמוקרטיה לכל אזרחי המדינה, כולל ערביי ישראל. יש ניצנים של חלחול דינמיקת רחובות בריאה בין ערבים ויהודים, שאמורה לכרסם בגֶן האנטי־ערבי הרעיל של חלק מתומכי המחאה. זאת בנוסף לתובנה הפוליטית שאומרת שמפלגות החרדים וש"ס הן מפלגות סטייק (כשר) מתהפך, וכי אין ממשלה עתידית יציבה בלי חברי כנסת ערבים. זה יחייב כמובן להרוג פחות פלסטינים, מה שמחייב שינוי מדיניות כלפיהם. אז מה רע? יהיה טרור? ומה יש עכשיו? אחרית הימין.
השלב הבא בהתנהלות המחאה אמור להיות השבתת המשק, ואין השבתה יעילה ללא שותפות יהודית־ערבית. מכאן ואילך הכדור בידי ראשי ובעלי התאגידים והארגונים הגדולים (מה שלומך, חבר ההסתדרות ארנון בר־דוד?). בכל אותם מקומות יש תומכי מחאה ותומכי ממשלה, כך שמדובר בבעיה. אני מניח שבניהול נבון ניתן יהיה לבצע השבתה חלקית יעילה.
תגובת הנגד הקבועה של הימין וכנופיית השלטון היא מתחום שגרת החיים: אנשים לא רוצים לאבד את פרנסתם, רכושם, הונם ורמת חייהם. להערכת מומחי כלכלה זה עומד לקרות ממילא, וחוכמת תנועת המחאה היא לייצר את הנסיבות שיובילו את זעם ההמון ואת הנכונות לשתק את הממשלה בואכה הפלתה.
הפרדה קהילתית
הבון טון הנוכחי של דוברי הממשלה הוא שמי שאשמה במצב זו תנועת המחאה. התרגיל הזה לא יעבוד. "זעם ההמון" יתנקז נגד הכנופיה ברגע שלא רק חופשת הכל כלול בטורקיה תתפוגג, אלא שגם הקפה הטורקי בסופר יציג תג מחיר מאתגר. בהתאם לתורת החסדים הקטנים שקובעת גורלות גם בפוליטיקה, הציבור אמור להתחשבן עם מי שפוגע בקפה הבוקר שלו. וזה יהיה לא פחות נחרץ מהמחאה על גזילת הזהות הישראלית־דמוקרטית.
גם השלכות פעילות משרדי הממשלה בפגרה הן סיבה להמשך אגרסיבי של המחאה. אין יום שאין בו החלטה או אירוע גנבניים/גזעניים או מינוי מקומם. לא סתם בשיטת הקבלה של ספר הזוהר (בחיים לא פתחתי) השחיתות והמשיחיות חולקות את אותן אותיות ויוצרות את תמצית שלטון הימין.
ההשלכות של פערי המחירים האלה יצופו במהלך הפגרה ויהיו חלק מתדלוק המחאה, כמו שטף מינויי "אנשי שלומנו" על חשבון אנשי מקצוע בכל משרדי הממשלה והחברות הנסמכות אליה. בטווח הקצר מדובר בנזק, בטווח ארוך יותר מדובר בתהליך שבו אנ"ש ינהלו את הפקידות הממשלתית ברמה של עולם שלישי, כולל שחיתות, ובמקביל יידחקו דחויי אותן מפלגות למקצועות חופשיים.
כאשר השושלת ההאשמית מינתה את נציגי שבטי הבדואים שתמכו בה לנהל את המדינה, היא דחקה הצדה את המוני הפליטים הפלסטינים שהוגלו במלחמת השחרור. חלקם נתקעו במחנות פליטים עד היום, וחלקם הפכו להיות עצמאים בעלי מקצוע ובעלי עסקים, והם חוט השדרה של ממשלת עבדאללה הקורסת והשטופה בגלי הגירה של מיליונים. הבסיס האנושי של אנשי המחאה בישראל שחולקה לה יחדיו עשוי להיות המרכיב המכריע של חיי התרבות, החברה והכלכלה, בדרך להפרדה הקהילתית.
בינתיים מלחמה. רמי לוי, ליכודניק גאה, תומך בממשלה באמצעות יבוא חלב נגד החקלאים והקיבוצים. בתוך כך, חברת שטראוס ועסקים גדולים נוספים כמו דלק מוטורס ואבן קיסר הפסיקו לפרסם בערוץ 14. זהו חלק מהמרכיב הכלכלי בתהליך ההפרדה הבין־מגזרי שמתחולל בימים האלה. כלכלנים אומרים ששוק חופשי הוא שוק מנצח. כלכלה שתוריד גבנונים כמו כשרות ותמיכה פרועה במוסדות דת והתנחלויות תנצח כלכלה טפילית.
המפוכחים מבין המוחים מבינים שלא ניתן להתעלם מדהרת הדמוגרפיה החרדית, וכי המחאה נגד ביטול עילת הסבירות היא רק מדרגה אחת בדרך למשימה האמיתית של תנועת המחאה: ניהול קהילה ליברלית־דמוקרטית בישראל במקביל לקהילות ההדתה שמרכיבות את הקואליציה. סקרים כיום נותנים לאופוזיציה פלוס ערבים רוב דורסני (סביב 65 מנדטים). לא ברור אם הרוב הזה יישמר, או אם בכלל יהיו בחירות חופשיות.
בהנחה שנשרוד את משטר האופל והרוב הזה יתממש, אז רק הדורסנות שלו תאפשר להחזיר את מדינת ישראל למסלול סביר. רק נחישות מנהיגיו לא להשתעשע ב"אחדות" עם מפלגות רעילות לדמוקרטיה ישיבו את המדינה לתלם.
והכי חשוב מבחינה טקטית: לא ליפול למלכודת החזרה בתשובה של הליכוד. הכותרות השבוע היו "בכירים בליכוד דורשים לעצור" ו"אסור לתת ללוין לחזור לחקיקה חד־צדדית". ב־Ynet דווח כי "במפלגת השלטון ממשיכים לאמוד את הנזקים מביטול עילת הסבירות, ועוד ועוד שרים וח"כים מתבטאים בקולם נגד המשך מהלכים חד־צדדיים". אופיר אקוניס יצא נגד יריב לוין: "אין סיבה לא לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לבתי משפט שלום ומחוזיים", ועמית סגל "מדווח" ש"זה יהיה התיקון האחרון".
אל תאמינו לאף מילה. מדובר בקרב ירושה, ואיש מאותם גיבורים לא יעז לפרק את הממשלה. זוכרים את ה"התלבטויות" לפני ה־0-64? מדובר באותו תרגיל הרדמה לפני ההצבעה על צמצום עילת הסבירות ובניסיון להרדים את המחאה. מה שאמור להכפיל את המחאה והערנות הוא ההבנה שהמטורפים, הציניקנים והמשיחיים הולכים עם הראש בקיר. שלנו. נשבור אותם.