בשבועות האחרונים עבר צה"ל ממצב של כשירות בעייתית למצב שבו, פרקטית, כביכול אין לנו צבא התקפה לישראל. נשאר צבא הגנה, גם הוא מדולדל וחסר מענה מספק לרצף האירועים האלימים שהגדה המערבית מייצרת. מדווחים שיש שם עשרות עד אלפי חמושים, וקראתי ש"אנחנו בדרך לאינתיפאדה שלישית". יש לי חדשות עבור מחלקות החדשות בערוצי התקשורת: אנחנו באינתיפאדה אחת מתמשכת זה כ־50 שנה.

כשירות מבצעית או לא: למשבר העמוק בצבא יש כבר עכשיו השפעות קשות
בצל החשש מפגיעה מבצעית: מאות אנשי מילואים מאיימים בהפסקת התנדבות 

היו לא מעט שנים קשות שבהן איבדנו אזרחים וביטחון אישי. למשל באינתיפאדה השנייה, שבה נהרגו כ־5,000 פלסטינים ויותר מאלף יהודים בגלל אותה מדיניות עיוורת למציאות של כל ממשלות ישראל. במהלך אותן שנים למדו הצבא והפוליטיקאים, בדרך הקשה, את מגבלות הכוח.

כיום יש מאזן אימה בינינו ובין חמאס וחיזבאללה, שעובד לא רע. אלא שבמקביל אפשרה הממשלה התפתחויות אוטונומיות אלימות של מתנחלים בגדה, שגררו תגובות אלימות ובלי להתחשב במגבלות הכוח, כלומר גודלו ויכולתו של צה"ל להכיל כמות בלתי מוגבלת של תגובות נגד אלימות. עשר השנים האחרונות טפטפו דם יהודי במשורה, אבל בעקביות. הרציונל היה שעם ישראל לא יקים מהומות על הרוג פה, הרוג שם.

מחצית השנה האחרונה הייתה קטלנית בשני מובנים. הבולימיה הקרקעית של המתנחלים אתגרה את אלימות הנגד הפלסטינית באמצעות פרובוקציות ובחסות הממשלה. באחת מהן, לאחרונה, בוצע מה שנראה כפיגוע טרור אסטרטגי מצד מתנחלים בכפר בורקה. הפעם בתוספת כמה נתונים בעייתיים: מעולם לא היה במשרד הביטחון שר זוטר שמאיים על ראש הממשלה בפירוק הממשלה, דוחק הצדה את השר הבכיר ומחליט עצמאית בענייני חיים ומוות, ומעולם לא היה במשרד ביטחון הפנים שר שמגבה מיליציות טרור.

התגובה הטבעית של הציבור הליברלי־דמוקרטי כיום היא שמעולם לא סירבו רבים כל כך להשתתף במלחמת שולל. התוצאה: למדינת ישראל אין כיום צבא שנועד לתקוף תקיפת מנע (העקיצות בסוריה הן זניחות) משום שחלק מהחיילים (המספר לא ברור, אבל המגמה ברורה) מסרבים להילחם עבור מטרות שאינן בקונצנזוס. אני מניח שמיס־קלקולציה בצפון עשויה להתפתח למצב שבו כולם יחזרו ליחידותיהם, ובמקביל סומך על הרמטכ"ל שיכיל פרובוקציות הן מצד המתנחלים והן מצד חיזבאללה.

נתניהו אגב, כבר כיום דואג לנקות את עצמו מאחריות: "ראש הממשלה קיבל את ההמלצות ודרכי הפעולה שהציעו צה"ל ומערכת הביטחון", דיווחה לשכת ראש הממשלה בתום סבב פגישות בקבינט ובוועדת חוץ וביטחון. המשמעות היא כי בכל אירוע קטן (מעט נפגעים) כגדול (הרבה נפגעים) לא ראש הממשלה אחראי, אלא הגנרלים שאת עצתם "קיבל" (זה אגב היה הטיעון של גולדה מאיר במלחמת יום כיפור). כאילו ראש הממשלה לא אישר את ההערכות והתוכניות, אלא "קיבל" הערכות ותכנונים של "גורמי ביטחון".

בסוף מדובר בפחדן שמכין לעצמו אליבי ותחמושת כדי להשליך אותה על אחרים במקרה של מספר נפגעים מעבר ליכולת הבליעה והעיכול של העם. בינתיים דהרת האמוק במישור הביטחוני והאזרחי נמשכת כאילו הקואליציה כולה היא איש אחד עם 64 אצבעות, כולן אגב אצבע האמה, שהחליטו לחרב כל דבר ועניין שהם נתקלים בו בכוונה או באקראי.

וכל ההייפ הזה במין חדווה משונה של זחיחות שיכורים. וזו רק הקליפה. כשאתה מגרד קצת, אתה מקבל את המרכיבים הרעילים של רגשי נחיתות, עלבון, נקמה ופחד מצמית פן מחר יתגלה קלונם. זהו הקוקטייל שמוגש כיום לאזרחי מדינת ישראל, ומה אתם יודעים, יש המון אנשים שנהנים ממנו.