1. עילת הטרלול
בלהט השבוע המטורף שכלל את פרסום מדד יולי, הותרת דירוג האשראי ללא שינוי על ידי פיץ' והזינוק בדולר, נחבא אירוע מהותי מלפני יומיים: היועצת המשפטית לממשלה החליטה שלא לייצג את עמדת השרים בסוגיית הדחת מישאל וקנין מתפקיד יו"ר הדואר. בכך אומצה עמדת מיכל רוזנבוים, מנהלת רשות החברות, שהפכה לשומרת סף מובילה במבצר הדמוקרטיה. שר התקשורת שלמה קרעי הגיב: "נתקן את המעוות. מי שחושב שהאחריות היא על נבחרי הציבור אבל הסמכות לא, טועה".
השר מדקלם את עמדת שרי הממשלה הטוענים שיש להם אחריות אבל אינם מסוגלים למשול כפי שהציבור שבחר בהם רוצה. הבעיה היא שהם רוצים משילות טוטליטארית. כולם זוכרים את האמירה של מירי רגב מ־2016 "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו". קחו את אותה אמירה שעוררה בזמנו סערה רבתי, תוסיפו לה מנה גדושה של סטרואידים, ותקבלו את משנתו של השר דודי אמסלם.
השר, שגילה יכולת נדירה באיתור רולקסים בזמן הפגנות, מגלה שהוא נעדר נורמות שלטון בסיסיות. מתברר שהשר המעלה בפייסבוק תמונות מסירי הבישול של שישי, הוא גם בעל כישורים של רופא עיניים, המסוגל לאבחן ללא מיקרוסקופ שמה שהתברר כפגיעה בראייה בעינו של טייס לשעבר במחאה אינו יותר משריטה. ובכן, אותו השר גם חושב שאין שום בעיה במינוי חברים לדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, ואפילו כשמדובר בעורך דינו.
אמסלם מנסה להפוך את משרדו לתוכנית המינויים של מפעל הפיס. אלא שלרוע מזלו הוא נתקל בדור הלא נכון, והפעם מדובר במנהלת רשות החברות הממשלתיות. מיכל רוזנבוים, המנסה בכל כוחה להילחם בנורמות המקולקלות, מנסה להסביר ללא הועיל מדוע אסור למנות מקורבים רק כי מתחשק, ושנבחרת הדירקטורים אינה נבחרת כדורגל. היא מנסה ליצור קשר, והוא מורה לה להתנתק. אמסלם נפל על הדור הלא נכון. קל יותר לאיים על ביבי.
שר התקשורת שלמה קרעי התנתק מהדואר, לאחר שהנהלת הדואר יצאה נגדו ועתרה לבג"ץ כנגד הדחת יו"ר הדירקטוריון מישאל וקנין. גם כאן הדואר עלול לשלם מחיר, כמו עיכוב בהפרטה, בהנחה שהנתק בין הצדדים יימשך. וישנו עו"ד אסי מסינג, היועץ המשפטי של משרד האוצר, המגלה אומץ לב אזרחי. הוא לא היסס להופיע בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט כדי להשמיע את עמדתו בנושא השלכות חוק הנבצרות. הוא השמיע באומץ את עמדתו, שלפיה המועמד של בצלאל סמטוריץ' לתפקיד יו"ר רשות ני"ע אינו עומד בקריטריונים המקצועיים.
אפילו היועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפק (בעבר היועצת המשפטית לוועדת הכספים), המקורבת למשה גפני, אינה מהססת להשמיע עמדות מקוריות. אומנם לעתים היא יוצאת כנגד היועצת המשפטית לממשלה (כמו בחוק הנבצרות), אבל השבוע היא הפתיעה כשסירבה לעתור בשם הכנסת לבית המשפט בבקשה לפסול את השופטת אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון, מדיון בעתירות העומדות על הפרק.
רוח גבית מרעננת לכל אלה ניתנת על ידי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. לצערה של ממשלת הטרלול, בהרב מיארה מכהנת כאחראית משמרת בממשלה שלהם - והתסכול בלתי נסבל. כמה פעמים איימו לפטר אותה. כמה פעמים הטיחו בה דברי ביקורת עד כדי ירידה לנושאים אישיים, אבל היא בשלה. שרי הממשלה, כמו איתמר בן גביר, אינם מעוניינים שתייצגם בבג"ץ, והיא בשלה. בהרב מיארה, שהיא מינוי בינגו של שר המשפטים לשעבר גדעון סער, היא הדוגמה הטובה ביותר לכך שממשלת נתניהו נפלה על הדור הלא נכון.
עכשיו עצמו עיניים ותארו לעצמכם שעילת הסבירות הייתה נכנסת לתוקף? אמסלם היה ממנה את חבריו הירושלמים. קרעי היה זורק מהרגע להרגע את מישאל וקנין. מירי רגב הייתה חוגגת עם חברי המרכז. ניר ברקת כבר היה מעיף את מנהלת רשות התחרות, וסמוטריץ' את היועץ המשפטי שלו. ועדיין לא הזכרתי את ניסיונות ביזת השירות הציבורי, שבהרב מיארה ניצבת כאבן נגף בדרכם.
ומה עושה נתניהו בכל אלה? האם במסגרת מה שמכונה משילות הוא מנסה לקרוא לסדר את השרים ולבלום את הטרללת? האם יכנס ישיבת ממשלה מיוחדת לבקשת רוזנבוים לדיון בטענותיה נגד השר אמסלם? הסיכוי שזה יקרה דומה לסיכוי שהוא סוף־סוף יצליח לבלום את תוכנית הגרעין האיראנית.
לנתניהו צרות בשפע, כמו הדרישות של החרדים בנושא חוק הגיוס, הכשירות של מערכת הביטחון וחיל האוויר, הדיונים בבג"ץ בעתירות השונות ומעל לכל רצונו לקבל סוף־סוף את כרטיס הביקור המיוחל לבית הלבן. בניגוד לכל מה שמקורביו הפיצו, בספטמבר הקרוב זה כבר לא יקרה.
2. מרוויחים ובוכים
דוחות הבנקים לרבעון השני שפורסמו השבוע הפתיעו ביחס להערכות המוקדמות. חמשת הגדולים הרוויחו במחצית הראשונה של 2023 13.6 מיליארד שקל וברבעון השני 7.5 מיליארד שקל. בזכות הרווחים חילקו דיווידנד במזומן בהיקף שיא של 2.57 מיליארד שקל. בעלי המניות חוגגים עליות שערים ודיווידנדים מוגדלים, אבל מה עם הלקוחות? הגידול ברווח במחצית 2023 היה צפוי, אבל רווחי הרבעון השני ממש הפתיעו. נזכיר שהמחצית הראשונה של 2023 היא חציון המהפכה המשפטית שמפני תוצאותיה הזהירו הבנקאים.
בדוחות בנק דיסקונט, שבניהול אבי לוי, נכתב ש"השינויים המשפטיים עלולים להשפיע לרעה על המשק וגם לפגוע בבנק ובלקוחותיו". בהמשך מסבירים מנהלי הבנק כיצד המערכת הבנקאית תיפגע במקרה של הורדת דירוג האשראי. אז ייתכן שהאזהרות הקדימו את זמנן. הרווחיות יוצאת הדופן לחיוב, בהתחשב באזהרות, ממש מביכה. הרווחים יוצאי הדופן הושגו אף שמנהלי הבנקים קיבלו יותר מרמז אחד להנמיך פרופיל ולהצניע את הרווחים. בפועל זה לא כל כך עזר. היקפי ההפרשות להפסדי אשראי גדלו באופן זניח, למעט בבנק הפועלים.
מנהלי הבנקים לא עמדו בפיתוי והציגו את מיטב התוצאות, מה שנחשב להתנהגות מקובלת בזמנים נורמליים, אבל ימים אלה רחוקים מלהיות כאלה. הבנק הבינלאומי הנחשב ל"סולידי" המשיך להרוויח והציג את שיעור התשואה על ההון הגבוה ביותר אי־פעם (22.2%). גם הנהלת בנק לאומי לא עמדה בפיתוי ושיפרה רווחיות דרך החזרת חלק מהפסדי ההשקעה בנשיונל ואלי האמריקאי, לאור ההתאוששות במניותיו. בנק לאומי גם ממשיך במלוא המרץ בתחרות הפרועה מול מזרחי טפחות בתחום המשכנתאות, והריבית נחתכת.
דיסקונט והפועלים לא היו במשחק הזה. הלקוחות אומנם נהנים מחיתוך הריבית, אבל רמת הסיכון של אותם בנקים גדלה, וזה מדאיג במיוחד לנוכח סימני ההאטה במשק. סימני ההאטה התבטאו הרבעון בשתי תופעות: כאמור, הגדלה מסוימת בהיקף ההפרשות להפסדי אשראי, ופירעונות אשראי בהיקף מיליארדי שקלים על ידי לקוחות בנקים החוששים מהבאות.
מצד שני, בעלי הממון עברו מעו"ש לפיקדונות בסכום הנאמד ב־110 מיליארדי שקלים. בזכות זאת הם הרוויחו על פיקדונות אלה סכום הנאמד ב־7.7 מיליארד שקל. זאת אחת התוצאות ללחץ שהפעיל הנגיד על הבנקים להגמיש את תנאי החיסכון והאשראי במערכת הבנקאית. אבל עדיין בעו"ש שוכבים כטריליון שקלים הממתינים לטיפול. אם לא עושים בהם דבר, זאת כבר באמת בעיה של הלקוחות.
שני דוחות ראויים לתשומת לב. דיסקונט הציג דוחות מצוינים ועקב כך הגדיל את חלוקת הדיווידנדים ל־40% מהרווח (יחלק 356 מיליון שקל). לטעמי מדובר בהחלטה נמהרת בהתחשב בסימני השאלה הנוגעים לעתיד והחששות מהאטה כלכלית שהנהלת הבנק עצמה הצביעה עליהם. דיסקונט גם עומד בפני שני אירועים אסטרטגיים: מכירת השליטה בחברת ויזה כאל ופעילות הבנק בארה"ב. לגבי כאל שכר דיסקונט את בנק השקעות ג'יי פי מורגן במטרה לגייס גופים מקומיים (הפניקס ומנורה) וגופים בינלאומיים (בעיקר קרנות השקעה בתקווה שיגיעו). השלב הראשון הוא פתיחת חדרי המידע.
ההחלטה הנוספת נוגעת לפעילות בארה"ב. דיסקונט ניו יורק הוא הבנק הישראלי היחיד הפעיל שם, וכמי שמתפקד כבנק גדול עם היקף נכסים העולה על 10 מיליארד דולר הוא נדרש לרגולציה מחמירה במיוחד בנושא הוראות איסור הלבנת הון. הוצאות ההערכות בנושא גרמו לירידה ברווחיות.
עניין נוסף מעורר הבנק הבינלאומי, שהציג את שיעור התשואה על ההון הגבוה במערכת (22.2%). המנכ"לית המיתולוגית סמדר ברבר צדיק עוזבת ותוחלף על ידי אלי כהן. זאת הסיבה לכך שלמרות הרווח החריג, הוחלט מטעמי שמרנות לחלק כדיווידנד לבעלי המניות 220 מיליון שקל בלבד ולא סכום גבוה יותר הנגזר מהמדיניות הקבועה.
3. הרכבת הכבדה
שווה לשפשף את העיניים. רבותיי, זה לא חלום, והבלתי ייאמן ממש מתגשם לנגד עינינו. היום ייחנך הקו האדום של הרכבת הקלה המוביל מפתח תקווה דרך בני ברק, רמת גן, תל אביב-יפו בואכה בת ים. אף שהטיפול בקו קודם על ידי מספר שרי תחבורה, ובהם ישראל כ"ץ ומרב מיכאלי, את הקופון תגזור שרת הטקס מירי רגב, שאולי תזרוק פירורים למלחכי פנכה. אירוע טריוויאלי זה באמות מידה גלובליות, זכה לסיקור כאילו מדובר בחנוכת קו טיסות סדיר לירח של אילון מאסק.
הקומיקאי והחקיין החביב יניב ביטון מוביל קמפיין נחמד לשימוש בקו החדש. עיריית ת"א יצאה אף היא בקמפיין המדגיש את שיפור השירות. אלא שארגוני המחאה יוצאים היום מנגד בסדרת הפגנות לאורך קו הרכבת נגד מירי רגב, הדרת נשים וההשבתה בשבת. כצפוי, הפוליטיקה ברכבת הקלה, סיפור הנסיעה בשבת וזהות המשתתפים בטקסים שייערכו היום הופכים את הרכבת לכבדה מנשוא.
במקור, תוכנן שהיא תפעל בשבת, ולכן באזור בני ברק המסילה תעבור מתחת לאדמה כדי לא להרגיז את החרדים. אף שהמהלך ייקר משמעותית את העלות, בסופו של דבר גם זה לא עזר והכסף נזרק לפח. החרדים ניצחו בנוקאאוט, והציבור החילוני ימשיך לחפש חלופות ניידות בימי שבת וחג. הקו יושבת בשישי בשעה 15:00 בצהריים, כך שהנוסעים חייבים יהיו להזדרז.
הקו האדום של הרכבת הקלה ישתרע לאורך 24 ק"מ ויכלול 34 תחנות. הרכבת תשנע כרבע מיליון נוסעים ביממה. תחנת הקו האדום ברחוב ביאליק ברמת גן עוברת סמוך למקום מגוריי. ייתכן שאשתמש ברכבת כדי לחסוך בפקקים ובהוצאות חנייה יקרות בת"א. אלא שההתלבטות אינה פשוטה כל כך. מצד אחד הושקעו ברכבת כ־19 מיליארד שקל, שזה פי שניים מאומדן ההוצאות שנחזה בתחילת 2010. כאזרח המדינה יש לי עניין שאותם מיליארדי שקלים ינוצלו במלואם גם במחיר של אי־נוחות מסוימת מבחינתי.
אלא שאי־הנוחות מאפיינת את הפרויקט בתחומים רבים, לעתים מרגיזים, לעתים מעוררי תימהון. בצד אחד בירידה לרכבת בתחנת ביאליק (לכיוון פתח תקווה) לא מצאתי מדרגות נעות אלא סדרת מדרגות אינסופיות שהזכירה לי ביקור תיכון במערת הנטיפים. באג נוסף הוא שנוסע שעלה בטעות לרכבת בלי לתקף את כרטיס הרב־קו (כלומר, לא שילם עבורו מראש) עלול להיתקל בבעיה, שכן ברכבת עצמה אין אפשרות תשלום.
כרטיס חופשי חודשי לתושבי בני ברק (עיר חרדית) יהיה זול ב־50% לעומת מחירו ברמת גן, הנמצאת כמה מאות מטרים בסמוך לה. הסבירו שברמת גן ובתל אביב הרמה הסוציו־אקונומית גבוהה יותר. ניחא. אבל מדוע, למרבה הפלא, אין בתחנות תאי שירותים, שהם שירות בסיסי בכל פרויקט ציבורי. נוסע שיצטרך להתפנות אחרי נסיעה ארוכה, ייאלץ לחפש פתרון יצירתי בדמות כיבוי צופים.
בחלקים העיליים שלה (באזורי יפו ובת ים) מהירות הנסיעה תהיה אטית במיוחד. היא תזכיר פחות רכבת נוסעים מודרנית ויותר עגלות הרתומות לקטר־דמה המוביל תיירים בפארק. הצפיפות בקרונות תהיה גבוהה, במיוחד בשעות הבוקר, בין השאר משום שזמן ההמתנה לרכבת יהיה כפול מהמתוכנן ויעמוד על 6 דקות. גם מספר המשתמשים יהיה גבוה מהצפוי.
ועדיין כאמור, למרות כל אלה, אני נותן צ'אנס לקו החדש. אעדיף להשאיר את המכונית בבית ולהיות אחד מראשוני המשתמשים בזכות המחיר, החיסכון בהוצאות החנייה ובעיקר החיסכון בעצבים. כמו בפרסומת אשמח לנופף לשלום לנהגים שלצדי הרכבת התקועים בפקקים, כדי שלהבא ישתמשו ברכבת.
להפעלת הרכבת הקלה היו בעשור האחרון מספר תוצאות נלוות. מחירי הנדל"ן בתל אביב, ובערי גוש דן דוגמת רמת גן, בני ברק ופתח תקווה הושפעו לטובה. סער פלד, לשעבר סגן יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, בדק את נתוני מכירת הדירות בחמש השנים האחרונות. אלה עלו באותה תקופה בשיעור של עד 167%. לא ניתן לייחס את העלייה אך ורק לרכבת הקלה, אבל להפעלתה הצפויה בהחלט הייתה השפעה.
אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, תקף השבוע את ראשי הערים שלא פיצו בעלי עסקים שנפגעו מעבודות הרכבת הקלה. לדבריו, בדומה לפיצוי שניתן לבעלי עסקים בתקופות מלחמה, חייבים היו לפצות את מי שמחזור עסקיהם ירד ב־25%. קרן הפיצויים היחידה שהופעלה בתל אביב נסגרה.
4. המגהץ של המדינה
ישראכרט היא קבוצת כרטיסי האשראי הגדולה בישראל, עם 4.5 מיליון כרטיסי אשראי. במילים אחרות, כל תושב שני במדינה מחזיק בכרטיס החברה, ויש להניח שהוא שולף ומגהץ אותו לפחות פעם בשבוע. התשלובת העניקה עד היום אשראי בהיקף 9 מיליארד שקל. במרץ 2023 נרכשה השליטה על ידי קבוצת הראל תמורת שווי מינימלי של 3.3 מיליארד שקל בכפוף לאישור הרשויות.
עולם הפיננסים אינו זר למנכ"ל רן עוז בלשון המעטה. הוא כבר הספיק לנהל את מגדל, שימש בתפקידים בכירים בבנק דיסקונט, בקבוצת בנק הפועלים וגם בענף כרטיסי האשראי. בקרוב הוא יחזור (בעקיפין) לעולם הביטוח, עם השלמת עסקת רכישת ישראכרט על ידי הראל. בינתיים תוכנית ההתייעלות שהונהגה לפני כשנה, נושאת פירות. מדוחות ישראכרט התברר שהרווח במחצית 2023 זינק ב־48% ל־121 מיליון שקל (114 מיליון שקל בנטרול הוצאות חד־פעמיות). ההכנסות מריבית זינקו ב־93% ל־452 מיליון שקל. ההוצאות בגין הפסדי אשראי הסתכמו ב־161 מיליון שקל.
רן עוז: "תיק האשראי חוצה לראשונה את רף ה־9 מיליארד שקל. ב־12 החודשים האחרונים צמח תיק האשראי ב־65% בזכות הרחבת היצע המוצרים המקנים לחברה יתרון תחרותי ביחס לשוק. ברבעון האחרון ניכרת האטה בצמיחה ועלייה בסיכוני האשראי".
איך אתה מסביר את השינוי בהרגלי צריכת האשראי ומאיפה מגיעים סימני ההאטה?
"בנינו תוכנית עבודה, אנו מיישמים אותה בהדרגה, והתוצאות מתחילות להגיע. ועדיין, אכן יש סימני האטה בחודשים האחרונים בקצב הצמיחה. חודש אחרי חודש אנחנו רואים שקצב ההוצאות יורד, והדבר היחיד שעדיין צומח הוא התיירות היוצאת. לקוחות מרגישים את העומס של האינפלציה ושל הוצאות הריבית ומצמצמים קניות. לגידול בהיקף הנסיעות לחו"ל, למרות התחזקות הדולר והאינפלציה, אין הסבר כלכלי אלא אולי מתחום הפסיכולוגיה. אני מניח שאחרי החגים נראה צמצום".
אולי יש השפעה כלשהי לרפורמה המשפטית?
"זה לא משהו שאנחנו יודעים לשים עליו את האצבע. אנחנו חשים בהאטה שאפשר לשייך אותה לכל דבר, אבל זה לא קשור ספציפית לרפורמה".
איך משפיעה ההתנתקות מבנק הפועלים והמכירה לקבוצת הראל?
"בנק הפועלים מכר את חלקו לפני ארבע שנים, ולפני שנה נחתם הסכם תפעול חדש איתם. בנק הפועלים הוא עדיין השותף הכי גדול שלנו, ולחידוש ההסכם הייתה כמובן השפעה על הרווחיות והיא מגולמת בדוחות. היום זה הפך להיות חלק מההוצאה השוטפת. השינוי נחת עלינו די בהפתעה, ומאז הייתה התאוששות וכך גם הרווחיות. לגבי המכירה לקבוצת הראל, אנחנו נמצאים בינתיים בתהליך ומחכים לאישורים של הרגולטורים. סיפקנו את כל הנתונים".
"אתה שואל שאלה טובה - איך זה ישפיע? רק אחרי שהם יהיו הבעלים, נראה כיצד יעבוד שיתוף הפעולה באופן מעשי. הראל הצהירו שמדובר בעסקה אסטרטגית והם יגבו אותנו בהמשך. הם ירצו לראות את ישראכרט צומחת גם הלאה. עם גב כמו הראל נוכל להאיץ את התוכנית האסטרטגית, כשמדובר בעיקר ביכולת להשלים את מגוון קווי העסקים. היתרון הגדול של ישראכרט הוא באשראי צרכני ובאשראי לעסקים קטנים. אנחנו חזקים מאוד בתחומים אלה בצורה יומיומית, ואת זה יודעים בהראל".
היכן עומדת אפשרות הכניסה למנועי צמיחה חדשים או שיתופי פעולה עם חברות אשראי חוץ־בנקאיות?
"המיקוד שלנו הוא בלקוחות הפרטיים והמסחריים. בשני מנועי צמיחה אלה אנחנו מציגים כל הזמן מוצרים ופתרונות חדשים. יש לנו מוצרים ושירותים נוספים כאלה בקנה. כניסה למימון נדל"ן לא עומדת אצלנו במיקוד העסקי, אבל חלק מהלקוחות מקבלים אשראי עם ביטחונות מתחום הנדל"ן וזה בשוליים".
האם בעקבות עליית הריבית יש שינוי בתמהיל האשראי? היכן עומדת יוזמת מימון הרכב?
"כמעט כל האשראי אצלנו הוא בריבית משתנה, ואין כמעט ביקוש לריבית קבועה. אנחנו לא מעמידים אשראי דולרי. מקורות האשראי שלנו הם שילוב בין המקורות העצמאיים לבין מקורות המערכת הבנקאית. בנושא האשראי לרכב יצאנו לדרך לפני כשנה במיזם משותף עם מימון ישיר, ואנחנו צומחים שם בצורה עקבית. אנחנו בוחנים כל הזמן שיתופי פעולה עם חברות אשראי חוץ־בנקאיות ומחפשים להביא לשולחן פעילות ייחודית שעדיין אין לנו. רק אז אנו נכנסים למיזמים משותפים".
[email protected]
