החל מנרטיבים על אודות לובי יהודי חזק, שכביכול שולט בממשלות ובתקשורת כדי לתמוך בישראל וכלה בקריאות לאינתיפאדה גלובלית – האנטישמיות בחלקים מן השמאל הפוליטי באירופה היא מגמה גוברת ומדאיגה. אומנם הימין הפוליטי ממשיך להוות איום אלים יותר במהותו כלפי יהודים ברחבי העולם, אך האנטישמיות שמקורה בקבוצות שמאל מסוימות מחלחלת באופן יומיומי יותר ומהווה איום מסוג אחר, במיוחד באירופה.

בה בעת שהם עוטפים נרטיבים כאלה ואחרים באצטלה של צדק (שבמסגרתו הביקורת על ישראל והציונות ממוסגרת כמאבק בין טוב לרע, כאשר הרע הוא "ישראל" או "הציונים" ו־"הכוחות ששולטים באחרים") אלו הטוענים את הטיעונים הללו מצד שמאל של המפה הפוליטית מקדמים דימויים אנטישמיים קלאסיים.

כשהגורמים הללו מתמרמרים על "שואה חדשה" שישראל מבצעת בפלסטינים, על "אפרטהייד", "טרור מתנחלים" ו"טיהור אתני", הם משתמשים בנרטיבים שקריים, שחלקם נטועים באנטישמיות. כאשר מתקיימת לחימה בין ישראל לארגוני טרור פלסטיניים, הקבוצות הללו מעודדות המונים זועמים, שמתייצבים מול בתי הכנסת ברחבי אירופה. כתוצאה מכך, יהודים בעלי חזות יהודית הופכים להיות חשופים למתקפות וקהילות יהודיות חשות חוסר ביטחון.

דו"ח שבדק מגמות בשיח הפוליטי בגרמניה, בריטניה, צרפת וספרד, מראה כי אנטישמיות מצד אינדיבידואלים מסוימים בשמאל באה לידי ביטוי בכל ארבע המדינות, בעיקר בדמוניזציה של ישראל ובסנטימנט אנטי־קפיטליסטי.

תיאוריות קונספירטיביות על מזימה יהודית שמושכת בחוטים מאחורי הקלעים אינן חדשות, אך הן מופיעות בתדירות מטרידה בחלקים מן השמאל. בצרפת, דימויים של יהודים כדמויות צללים או כמפעילי בובות המושכים בחוטים, הופצו בצמרת המפלגה הסוציאליסטית. בבריטניה, הקבוצה "הלייבור נגד ציד המכשפות" מעוותת האשמות מוצדקות באנטישמיות לכדי מזימה אפלה שנרקחת כביכול על ידי "התנועה הציונית" כדי להשתיק מתנגדים לישראל. בספרד, תנועת ה־BDS הפכה למילה נרדפת לשמאל קיצוני, כפי שמוכיחה מפלגת פודמוס, שהיא חלק מן הקואליציה השלטת ומובילה את המתקפה על ישראל.

גם בגרמניה ישראל היא היעד הראשון לאנטישמיות מודרנית, אך בניגוד למדינות אחרות, גם מפלגות מהשמאל הפוליטי נוטות לגנות אנטישמיות במהירות, במיוחד בשל אחריות גרמניה לשואה. אלא שברחובותיה, האנטי־ציונות צוברת תאוצה ומתבטאת בזמירות "יאללה אינתיפאדה", שמהללות גלי טרור פלסטיני ואלימות שהותירו אלפי הרוגים משני צדי הסכסוך.

אבל יש גם סיבה לתקווה. בבריטניה, מנהיג הלייבור מוציא אנטישמים מהמפלגה. בגרמניה נשמעת ביקורת משמאל ומקרב החברה האזרחית נגד האנטישמיות הממוקדת בישראל.

במשך זמן רב מדי, האנטישמיות בחלקים של השמאל האירופי זכתה לפטור כ"ביקורת נגד ישראל ותו לא" או שנתפסה כלא ראויה לתשומת לב, לנוכח העלייה באנטישמיות מימין. לא עוד. יש להיות מחויבים לכך שהאנטישמיות משמאל, מימין, או מכל מקום אחר באמצע – תיקרא בשמה ותידחה מכל וכל.

מרינה רוזנברג היא סגנית נשיא בכירה לעניינים בין־לאומיים בליגה נגד השמצה.
טהירה אמיר היא מנהלת תוכניות בקרן אמדו אנטוניו