אל תתבלבלו מתמונות הנופש על ראש הממשלה בנימין נתניהו בצפון, מהמשפחתולוגיה של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מקפריסין, מאווירת אוגוסט ובוודאי שמפגרת הכנסת. כל השחקנים על לוח השחמט הפוליטי, מי ששואפים להיכנס אליו באופן רשמי ומי שסולקו ממנו – עובדים על עתידם. הם בחופשה אמיתית רק באינסטגרם.
אנשי המחאה שולחים עוד ועוד עקיצות לאופוזיציה, שהם שואפים להחליפה. הם מכינים תשתית פוליטית ברשימות שייכנסו לשלטון המקומי באוקטובר, אל מול אותו המהלך שכבר עשה יו"ר האופוזיציה ויש עתיד, יאיר לפיד, המנוסה מהם בעשור.
באופוזיציה מרגישים שמפלגת המחאה התיאורתית, בשלב זה, סוגרת עליהם. הם מבינים שלאנשיה יתרון – הם ההבטחה, החדשים. גם הם בעצמם היו שם. בדמות מפלגה תיאורתית בוסרית שטרם אכזבה מצביעים. גם זה יגיע, כשמצביעים יבינו שהשתמשו בהם כדי לקדם שאיפות פוליטיות אישיות. תשאלו את מפלגת ימינה ז"ל.
למרות הניסיון של האופוזיציה להרחיק מעצמה את האפשרות לממשלת אחדות, מתקיימות שיחות שקטות בין גורמים במחנות השונים. ביבי, לא ביבי, כל אחד מהשחקנים דואג לעתידו המקצועי האישי. מכחיש כלפי חוץ, אך בודק את כל התרחישים האישיים מבפנים. כך מתנהל המשחק הפוליטי, ואסור להירדם בו לרגע בחופשה, כי בדיוק אז נעשים המהלכים.
מתווה מתן כהנא הוא מהלך אמיץ. מקום תשיעי בסיעת המחנה הממלכתי, רשימה חלבית שאומרת הכל בלי להגיד כלום, הראה שיש לו דעה משל עצמו. וישנם ח"כים במפלגת העבודה שמבינים שהנה הגיע הזמן לבנות ולהבליט את עצמם, על חשבונה של מרב מיכאלי, שנראית אבודה, או לרחרח את דרכם החוצה מהמפלגה שלא עוברת כעת את אחוז החסימה.
בתוך הליכוד יש חברי כנסת שמבינים שכל התבטאות שלהם בעד או נגד הרפורמה המשפטית יכולה לחרוץ את גורלם. הזהירות מורגשת וגם ההתכווננות האישית קדימה. ח"כ יולי אדלשטיין ניסה לאחרונה לפתוח פער בבולטות אישית בדמות "מעכשיו צריכים לעבור דרכי". ח"כ טלי גוטליב ממשיכה לעורר מהומות בתוך הסיעה ושומרת על פרופיל תקשורתי גבוה, כחלק מאסטרטגיה, או כחלק מחוסר ניסיון. מרתק לראות לאן מהלכיה יובילו, אם בכלל.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שמבין היטב את עוצמת התפקיד, מייצר עוד כותרות שמהדקות אליו את תומכיו. והשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שמצביעיו הובילו אותו לתפקיד שנכנס אליו עם מוטיבציה בשמיים, מבין כיום שדברים שרואים משם לא רואים מכאן - ונערך גם הוא לכל התרחישים. מראש הממשלה ועד לחבר הכנסת הזוטר ביותר, כל אחד ממקבלי ההחלטות בישראל ומאלה שמשפיעים על לוח השחמט – עסוק כעת בלסדר את עצמו מחדש.
ריסטארט לחינוך
שבוע לפתיחת שנת הלימודים, אני מתגרדת כהורה. מערכת החינוך הישראלית היא ברדק אחד גדול. כל שר חינוך שנכנס לתפקידו נאלץ לכבות שריפות ולחטוף חצים מארגון המורים, מהסתדרות המורים ובכלל מהמון זועם של הורים. תשאלו את השר יואב קיש, שהרשה לעצמו לנשום דקה עם המשפחה שלו בחו"ל בתום השנה המשוגעת הזו ונאלץ להסביר את עצמו. משום שאם היה נשאר פה על הצוואר של רן ארז, אפשר לרגע לחלום שהשני לא היה מאיים עד לרגע האחרון בשביתה. בנוהל של הורים וילדים כבני ערובה.
אירופה וארה"ב אנחנו עוד לא, אבל כדאי לפחות לשאוף להגיע לשם עם תוכניות ארוכות טווח ולא עם אוסף של פלסטרים כנהוג במנטאליות הישראלית. אנו שולחים את היקר לנו מכל לתוך מערכת שכאמור הברדק בה חוגג. מחסור במורים, מורים שמלמדים שלל מקצועות כדי לסגור פינות, כיתות עמוסות בילדים שחלקן סכנה ביטחונית של ממש – וזה עוד לפני שדיברנו על רמת הלימודים.
מערכת חינוך שצריכה לעשות ריסטארט רציני. יש אנשי חינוך מקצועיים מצוינים בתוך המערכת הפוליטית, שמפוזרים מימין לשמאל. אבל האגו והקרבות בין המחנות לא אפשרו להם במהלך השנים לעבוד באופן צמוד, ביחד. הם מבינים היטב שצריך לתגמל מורים מצוינים במקום לעודד את המורים החלשים לקביעות ולתמרץ אנשי חינוך על הישגים.
אלא שהמערכת כל כך חולה ונשלטת על ידי מוקדי כוח של ארגון המורים והסתדרות המורים שבשבוע האחרון של אוגוסט מעלים לנוגעים במערכת את מפלס העצבים, כי הרי מה שחסר לנו הוא עוד עצבים בימים האלה במדינה. שנת הלימודים הזו תתחיל, ללא או אחרי שביתה, עם לא מעט חריקות שיניים והלוואי שהטור הזה לא יהיה רלוונטי בכלל בעוד שנה מהיום וייעשו מהלכים שיטפלו ברעות החולות של המערכת, שסובלת מחוסר אמון בה. אבל אין טעם לחיות באשליות.
מחשבות יום הולדת
היום אני חוגגת 37 שנים. גיל שבו רחוקות ממני שנות ה־20 שיצאתי בהן להרפתקאות תמימות. אך קרובה אליי ההבנה שבחיים הזמניים שלנו חשוב לאתגר את עצמך ולעלות על כמה שיותר קרוסלות צבעוניות ומתקנים קשוחים. לכבוש עוד נקודות תצפית, לקבל באהבה כאבי גדילה ולנשום בהנאה הצלחות ורגעים אמיתיים ונדירים.
רגע לפני שאני מכבה את הנרות על העוגה, נזכרת איך בשנה החולפת התפוצצו לי כמה בלונים בדמות חברים שניסו להחליף בכוח את דעותיי. אחגוג בלעדיהם, חברות אמת היא ללא תנאי. אני מאחלת לעצמי שתהיה זו שנה נוספת מלאה בתובנות מדייקות, מלאה בעלייה על מתקנים לא שגרתיים, ואני בהחלט מגיעה לאכול אותה בביסים גדולים.