לאחר שתיקה ממושכת פרסם אהרן ברק ביום שישי האחרון ב"הארץ" מאמר עמדה שבו הציע מוצא מהמשבר. למרבה הפלא, המאמר לא עורר הדים - לא הפתרון שהציע ולא שתי אמירות נוספות, משמעותיות כשהן נאמרות מפיו.
אנחנו רוצים שינוי, בואו לא נהיה תלויים במנהיגים אחרים | הרב ליאו די בטור מיוחד
ההצעה עצמה במהותה ואפילו בלשונה דומה להצעה שפורסמה באותו יום כאן, בטור הזה ב"מעריב־סופהשבוע" תחת הכותרת "יש מוצא". כאן, כמו ב"הארץ", נקודת המוצא הייתה שהגיעה העת להיפרד לעולמים וללא דיחוי נוסף משיטת חקיקת טלאי החוקה הקרויה "פשרת הררי", שהעבירה את הסמכות המכוננת של הכנסת הראשונה לכנסות הבאות לחוקק חוקי יסוד, שלקראת ביאת המשיח יקובצו לחוקה.
כאן, ב"מעריב": "...והשלמת חוקה מוסכמת לישראל על בסיס מגילת העצמאות בכנסת הנוכחית, שתגן על הדגל וההמנון, על הדמוקרטיה ועל הזכויות האזרחיות השוות לכל שומר חוק". ברק ב"הארץ": "החוקה תתבסס על ערכיה של מגילת העצמאות כמדינה יהודית דמוקרטית. ערכים אלה הם ערכי המורשת הציונית מזה וערכי זכויות האדם ושלטון החוק מזה...".
זהו מקרה אחד שבו אף ששני הנוסחים דומים, איש לא יחשוד שהיה תיאום בין המציעים. כאמור, היו במאמרו של ברק שתי אמירות נוספות שלא הודהדו למרבה הפלא: בתיאור המשבר כתב נשיא בית המשפט העליון לשעבר: "...עלול להוביל את החברה הישראלית למלחמת אחים. על כולנו למנוע זאת".
ולאחר פירוט הצעתו הוסיף ברק משפט לא פחות חשוב: "האם הרגע החוקתי שיביא לכינונו של חוק יסוד 'החקיקה' יצליח לעצור את המשך הקרע בחברה הישראלית ולהביא לתחילת תהליך של איחויו? לדעתי התשובה חיובית".
אהרן ברק נחשב בעיני רבים כאדמו"ר החילוני של המחאה, ובעיני הימין כמי שהמהפכה החוקתית שלו היא החטא הקדמון שתוכנית לוין נועדה לאוזנו. רבים מאמינים שרק אהרן ברק יכול היה ליצור את המהפכה החוקתית, השנויה במחלוקת, שהובילה לשבר שבו אנו נתונים, אבל רק אהרן ברק יכול, אולי, לחלץ אותנו מסכנת מלחמת האחים שהוא מדבר עליה. כי חרף השלכותיה של המהפכה החוקתית שהוא חולל בדרך שנויה במחלוקת.
ההגינות מחייבת לציין שברק גם תרם לעיצוב נורמות משמעותיות והשפיע על חיינו יותר מכל פוליטיקאי בשני הדורות האחרונים. ידו הייתה בכל. לטוב ולרע. שהרי לפני המהפכה החוקתית היה המהפך, והיו הסכמי קמפ דיוויד הראשון - זה של מנחם בגין, ג'ימי קרטר ואנואר סאדאת, ופריצות דרך רבות בכל תחומי המשפט האזרחי.
היונייטד פרס שלו
המהפך של 1977 שסילק מהממשלה – לא מהשלטון - את המשטר הבולשביקי המושחת והמפלה של מפא"י, היה פרי עמלו רב־השנים של מנחם בגין. אבל המהפך היה גם פרי אומץ לבו של המשפטן הצעיר אהרן ברק, עילוי משפטי שבגיל 39 קיבל את פרס ישראל למדעי המשפט ונתמנה ליועץ המשפטי לממשלה על ידי ממשלת יצחק רבין.
כיועץ משפטי לממשלה נתן ברק גיבוי מלא לגורמים במשטרת ישראל כמו בנימין זיגל, שהניפו את דגל המלחמה בשחיתות. שרים, בנקאים ונגיד מיועד של בנק ישראל לא היו חסינים מעונש על שליחת יד לכספים שלא להם. המעצרים, החקירות, ההרשעות וגם ההתאבדויות של אישים מרכזיים במפלגת השלטון תרמו למהפך. וכמובן, לבסוף הייתה ההתפטרות שכפה ברק על יצחק רבין בפרשת חשבון הבנק בארה"ב, בגין עבירה שבית הלל היה רואה בה עבירה של היסח דעת יותר מאשר עבירה של כוונה פלילית.
חשיפת השחיתויות סייעה למהפך. ניתן להניח שתרמה ליחס המיוחד שגילה בגין לברק, כשבצעד חריג צירף אותו למשלחת לקמפ דיוויד. יש האומרים ששם, בימי הכרעות קשות, בגין הקשיב לו יותר משהקשיב לשר הביטחון עזר ויצמן ושר החוץ משה דיין, גם כי זמן רב הוקדש שם לניסוח ההסכמים, תוך מאבק על כל מילה. בקמפ דיוויד חתם בגין על שני מסמכים, הראשון בנוגע למסירת סיני למצרים, שבו ויתר על חלום הבית המיועד ביישוב נאות סיני, שהיה הסכם בלתי נמנע בנסיבות העניין.
הבעיה הקשה של בגין הייתה דווקא בהסכם השני, הפחות מדובר, שהוגדר: "הסכם המסגרת לשלום עם מדינות ערב". בהסכם זה נכלל סעיף שנגד את יסודות האידיאולוגיה של בגין – "לקיחה בחשבון גם את הזכויות הלגיטימיות של הפלסטינים". סעיף זה שבר את עמוד השדרה האידיאולוגי שבו דבק בגין כל השנים, חרף תשלום מחירים פוליטיים משמעותיים. מה חלקו של ברק בשבירתו של בגין עדיין לא ידוע. אולי הוא אבי הרעיון לשתול את המילה "גם" לתוך הטקסט שהציע קרטר במקור, שעל הוספתה לפני "את הזכויות הלגיטימיות של הפלסטינים" לא היה מוכן בגין לוותר בשום תנאי, ובה נתלה בהמשך כדי להצדיק את חתימתו על ההסכם השני.
עוד שאלה מעניינת שלא נשאלה מעולם, ושרק ברק יודע את התשובה לה, היא האם כאשר הוא כיועץ משפטי ערער את יסודות השלטון ולבסוף הביא להתפטרותו של ראש הממשלה שמינה אותו, העלה בדעתו שהדברים יובילו למהפך בשלטון ולא בתוך השלטון? שהרי סביר להניח שברק ידע היטב מי העיתונאי שחשף את חשבון הבנק של רבין, ואת מי באו לשרת העיתונאים שניפחו את הפרשה כמו פרץ רבין בלילה, עטוף בחם צוואר, למרתפי בנק אוף אמריקה ושדד את אלפי הדולרים שאותם הפקיד אחר כך בחשבונו. אורי אבנרי כינה את חבורת העיתונאים שהייתה פרושה לאורכה ולרוחבה של התקשורת ונתנה ליועץ רוח גבית לאורך כל הדרך "יונייטד פרס".
בגין כמובן לא נכנס לדקויות האלה. לדידו, מלחמתו הראויה להוקרה של ברק בסיאוב השלטוני של מפא"י תרמה למהפך, ועל כך חש כלפיו אסירות תודה. הוא לא הבין שהוא צריך להיות אסיר תודה במידה לא פחותה למתנגדי ההנהגה הוותיקה של מפא"י, שהמליכה עד אז פעמיים את רבין על פניו של שמעון פרס. חבורת עיתונאים יעילה ומקצוענית שלא נלאתה לחתור תחת הממשלה ולהבאיש את ריחה, עד שבהתמודדותו הפנימית השנייה ב־1977 נגד ראש ממשלה מכהן, הפסיד פרס לרבין בשברי אחוז בלבד.
מטוטלת בכיוון הנגדי
בשורה התחתונה היה זה בגין שמינה את ברק לבית המשפט העליון בגיל צעיר מאוד והעניק לו כמעט שנה לחולל מהפכה ששינתה את יחסי הכוחות ביו הרשויות, עד שהמטוטלת החלה לנוע בכיוון הנגדי והולידה את המשבר שבו אנו נתונים. מעטים שמו לב לאירוניה היסטורית עמוסת סמליות: השנה שבה טמן ברק את זרעי הפורענות שהפרה את האיזון בין הרשויות הייתה 1992, בדיוק השנה שבה עבר היכל בית המשפט ממשכנו העממי הצנוע במגרש הרוסים למבנה המפואר על פסגת גבעת רם, המשקיף מלמעלה ומקרוב על הכנסת ומשרד ראש הממשלה.
איני בוחן כליות ולב, כך שכשם שאיני יודע אם ברק הונע במשך השנים במידה זו אחרת על ידי רגשי אשמה על תרומתו למהפך, איני יודע גם אם ועד כמה הוא מוטרד בגין החיבור שרבים עושים היום בין השסע הנוכחי לבין המהפכה המשפטית שאותה חולל במחשכים, ללא ויכוח של ממש בכנסת ובציבור. אבל ייתכן שהוא מודע לכך שהוא אולי האיש שיכול לעצור את המשבר.
הוא רק צריך להביא בחשבון שלצד כינון חוקה כדרישת ראשי המחאה, יש מצוקה לצד השני שמחייבת פתרון במקביל - והוא יצירת מנגנון הוגן למינוי שופטים שאינו חד־צדדי כאשר הימין באופוזיציה. מנגנון המבטיח כי בכל עת ימונו שופטים ראויים והגונים, המשקפים את הפסיפס החברתי והאידיאולוגי של כלל הציבור הישראלי.
עידן ברק יכול עדיין להסתיים בהובלת הסכמה שתמנע את מלחמת האחים, שממנה הוא מודאג.
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד