מפגש הפסגה של ארגון ה־BRICS שנערך השבוע ביוהנסבורג שבדרום אפריקה משך אליו תשומת לב עצומה. זאת לא רק משום שבמפגש השנתי ה־15 של חמש הכלכלות המתעוררות – ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה – השתתפו יותר מ־70 ראשי מדינות ונציגי ארגונים בינלאומיים רבים מה"כדור הדרומי".
כבר עתה ברור כי פסגת יוהנסבורג, שנמשכה שלושה ימים, מהווה אירוע בינלאומי מכונן וסמלי במיוחד. מעבר לדיונים בעניין הגברת השימוש במטבעות המקומיים ופיתוחו הצפוי של מטבע משותף לחברות ה־BRICS – הצטרפותן של יותר מ־40 מדינות מארבע יבשות, ובהן איראן, סעודיה והרשות הפלסטינית, מצרים, אלג'יריה, אתיופיה, בלארוס, אינדונזיה וארגנטינה, לשורותיו וכן לבנק NDB שהקים הארגון – היוותה סוגיה מרכזית.
משתתפי הפסגה שדנו בנושאים שונים ובהם המלחמה באוקראינה, משברי האנרגיה והמזון העולמיים, עסקו בהרחבה בסוגיית חיזוק עוצמתו הכלכלית והשפעתו הגיאופוליטית של ה־BRICS בזירה הבינלאומית.
התבוננות מערכתית כוללת מראה כי על רקע החרפת המאבק הבין־גושי הנובע בין היתר מהיחלשות ההגמוניה האמריקאית והתעצמותה הגלובלית מנגד של סין, הפסגה משקפת את הגברת המתיחות ביניהן והחששות הכבדים בארה"ב מפני אובדן שליטה, כמו גם מפני השינויים העצומים המתחוללים כיום בסטטוס קוו העולמי ובמאזן הכוחות הגלובלי.
בנוסף, מדגישה הפסגה את הניגוד הבולט הקיים בין העוצמה הכלכלית המצרפית של ה־BRICS, החולש כיום על כ־42% מאוכלוסיית העולם ותורם כ־31.5% מהתמ"ג העולמי, לבין השפל במנהיגות הכלכלית של ארה"ב, הכוללת 4.2% מהאוכלוסייה ו־16% בלבד מהתמ"ג.
כל זאת, טרם התרחבותו הרשמית וחרף היותו ארגון הטרוגני מבחינה פוליטית, כלכלית וצבאית, וכן בהשוואה לפורום ה־7G, שהמדינות החברות בו כוללות אומנם רק 6% מהאוכלוסייה העולמית, אך הוא חולש על 30.4% מהצמיחה הכלכלית העולמית.
התבוננות מקרוב על הפערים במערכות הפוליטיות והכלכליות של מנהיגות ארגון ה־BRICS וכן על מערכות היחסים ביניהן, בדגש על משולש יחסי מוסקבה־בייג'ינג־ניו דלהי והמתיחות הגוברת ביחסי הודו־סין, חושפת מציאות טעונה ומורכבת. על פניו מסתמן כי על אף, ואולי בשל הידוק יחסי רוסיה־סין והגברת התלות הרוסית בבייג'ינג, במיוחד מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, גוברים החיכוכים בין שתי המעצמות הללו שיזמו את הקמת הארגון.
ריבוי המחלוקות הטריטוריאליות ביניהן, בעיקר נוכח היעדר תמיכה סינית ברוסיה בסוגיות חצי האי קרים והאיים הקוריליים, ומנגד עמדתה הניטרלית של רוסיה בסוגיית פעילותה של סין בים סין הדרומי, וכן בסכסוכי הגבול בינה לבין הודו ובינה לבין מונגוליה, מעוררים תהיות רבות.
יתרה מכך, התחזקות הנוכחות הסינית במרחב ההשפעה הרוסי במרכז אסיה ובמזרח אירופה, לצד ניסיונות השתלטותה על בריתות פיננסיות וביטחוניות אזוריות שונות ובהן ה־BRICS וה־SCO (ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה), מעוררים דאגה רבה בצמרת הקרמלין. לא בכדי, בראייתו של פוטין התחזקות הכלכלה ההודית, כוחה ומעמדה האזורי והגלובלי, לצד הרחבת פעילותה במרכז אסיה ובאפגניסטן מהוות משקל־נגד להתעצמות הסינית.
לדידו, חיזוק השותפות האסטרטגית עם ניו דלהי הוא מהלך קריטי המשלב בין וקטורים אסטרטגיים שונים שתכליתם לבלום את השחיקה בהשפעה הרוסית הכוללת, וכן את התלות של מוסקבה בבייג'ינג. בנוסף, שואף פוטין להגביל את השפעתה הגוברת של סין ב־BRICS, לחזק את זו של הודו, וכן להרחיב את היקף הסחר בין רוסיה והודו תוך הגברת יבוא הנשק והנפט הרוסי (הודו ייבאה מרוסיה כמות שיא של 2.2 מיליון חביות נפט ביום במהלך חודש יוני). כל אלה, בתורם, מגבירים את המתחים ומאבקי הכוח בצמרת ה־BRICS, המשתקפים בזירה הבינלאומית.
היחלשות ההגמוניה האמריקאית
בראייה אסטרטגית רחבה, כבר עתה מסתמן כי החרפת המתיחות הביטחונית העולמית והעימות האסטרטגי בין סין לארה"ב, לצד ההאטה המשמעותית שחלה בצמיחה הגלובלית, הם טריגר שהוביל לגידול ניכר בפופולריות של הארגון. לא זו בלבד, הביקוש ל־BRICS – שנוסד ב־2001 והורחב ב־2010 עם הצטרפותה של דרום אפריקה – הלך והתחזק במיוחד במהלך השנה האחרונה.
22 מדינות אפריקאיות, אסייתיות ואחרות כבר הגישו בקשות רשמיות להצטרף לשורותיו, ועשרות מדינות נוספות אף הצהירו כי בכוונתן ללכת בעקבותיהן. בנוסף, הארגון מהווה משקל־נגד לפורומים ולמוסדות פיננסיים בינלאומיים בעלי אוריינטציה מערבית מובהקת ובהם 7G, 20G, הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית. בראייתן של מנהיגות ה־BRICS מדובר בפורום חלופי למוסדות אלה, שתכליתו לייצג רבות מהמדינות המוחלשות בעולם, לחזק את שיתופי הפעולה הכלכליים־מסחריים ביניהן, ולהגביר את השפעתן של אלה על הפוליטיקה והכלכלה העולמית.
כמו כן, הוא מהווה ערוץ אסטרטגי לניגוח המערב, שנועד לצמצם את התלות בארה"ב ובמערכת הפיננסית המערבית, ובתוך כך להשמיע בין היתר את קולן של מדינות ה"כדור הדרומי" – שעל הובלתן סין והודו מתחרות זו בזו.
בראייה סינית ובהתייחס לעוצמתה הכלכלית (תמ"ג של 18.1 טריליון דולר ב־2022) ולתרומתה העצומה לתפוקתו הכוללת של ה־BRICS, שעלתה מ־47% בשנת 2001 ל־70% כיום, אין ספק כי הרחבת הארגון והיקף הסחר בין חברותיו, ועוד במטבעות מקומיים ובראשם היואן הסיני – מהווה בעבורה "מכרה זהב".
הרחבת הארגון מסייעת לסין להגביר את השפעתה הגלובלית, בין השאר במסגרת העימות מול ארה"ב, וכן את השפעתו הכוללת של ה־BRICS בעולם. כל זאת תוך החלשת הדומיננטיות של הכלכלה האמריקאית.
ברוח זו, הקמתו של בנק NDB ב־2014 אשר סיפק מאז הלוואות בהיקף של 33 מיליארד דולר במטבעות שונים פרט לדולר האמריקאי (דוגמת המטבע הסיני והרופי ההודי) והצטרפותן של מדינות רבות לשורותיו ובהן איחוד האמירויות, מצרים ובנגלדש, אף מאיצות את הקמתם של מערכות ומוסדות פיננסיים חלופיים נוספים.
כל אלה בתורם, לצד הלחצים והמצוקות מבית של כל אחת מהכלכלות המתעוררות, מדגישים את הצורך בקידום הסכמים ושיתופי פעולה כלכליים־פיננסיים חוצי גבולות. אלה מאיצים את שחיקת ההגמוניה האמריקאית, ואת כוחו ומעמדו הדומיננטי של המטבע האמריקאי בעולם.
התרסה סינו־רוסית
לא בכדי קדמה לפסגת ה־BRICS ביוהנסבורג פגישת פסגה משולשת שהתקיימה ביום שישי שעבר בקמפ דייוויד בין מנהיגי ארה"ב, יפן וקוריאה הדרומית. ניסיונותיה של ארה"ב לשמור על מעמדה ההגמוני העולמי במסגרת מאבקה ברוסיה ובסין, מובילים להידוק קשריה ברחבי אסיה, וכן להחרפת מדיניות החוץ והביטחון שלה, תוך הרחבת בריתות והסכמים ביטחוניים שונים ברחבי העולם.
בראייתה של ארה"ב, גידולו והרחבתו של הארגון הם התרסה סינו־רוסית ומהלך אנטי־אמריקאי ואנטי־מערבי מובהק. מבחינתה, מהלכי ה־BRICS והמפגש בדרום אפריקה מהווים אינדיקציה לכוונותיה ההגמוניות ה"אמיתיות" של סין, הפועלת לקדם אג'נדה משלה בקרב מדינות ה"כדור הדרומי", תוך חיזוק השפעתה בזירה הבינלאומית.
על רקע זה, פרסם נשיא סין שי ג'ינפינג הצהרה רשמית בתחילת הפסגה שבה דחה בתוקף את הטענות שלפיהן סין והארגון מקדמים אג'נדה אנטי־מערבית ומתחרה בפורום ה־7G. בהצהרתו קרא ליותר ויותר מדינות להצטרף ל־BRICS "כדי לשמור על האינטרסים הלגיטימיים שלהן". נשיא סין אף הצהיר כי הרחבת הארגון נועדה לפתח את ארכיטקטורת השלום, ובכל מקרה, "היא לא נועדה לבקש מהמדינות ליטול צד או ליצור עימות פנים־ארגוני".
בראייה גיאופוליטית רחבה, כבר עתה מסתמן כי פסגת יוהנסבורג משקפת נקודת מפנה מהותית במאזן הכוחות הגלובלי. יתרה מכך, על אף העוינות המערבית והביקורת השלילית שהשמיע בין היתר ג'ים אוניל, הכלכלן שטבע את המונח BRIC ב־2001, שלפיה הארגון לא השיג עד כה מאומה וכי פיתוח מטבע חדש לארגון "הוא רעיון מגוחך ואינו בר־ביצוע" – אין ספק כי המפגש הוא הישג אסטרטגי כשלעצמו.
לא זו בלבד שבו נקבעו זהותו הארגונית, ממדיו וכיווני התפתחותו, כבר עתה ברור כי ה־BRICS מהווה שחקן גיאופוליטי חשוב וכי התרחבותו הנוכחית והפוטנציאלית משקפת את השינויים העצומים המתחוללים כיום בעולם. שינויים שאותם ארה"ב והמערב צריכים להבין, להפנים ולהכיל, ולו כדי לעצור את ההידרדרות הביטחונית העולמית ולסייע בהתאוששות הכלכלה והצמיחה הגלובלית.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי