הכנסת בפגרה. רשמית זה נכון. פרקטית זה מטעה. לא מרגיע, לא מנחם. הטרלול של הממשלה הנוכחית, חוסר ההתאמה והעדר כל כישורים של שריה המרכזיים לתיקים שניתנו להם, היהירות והשחצנות בהצהרות ובהתבטאויות שלהם לא רק שאינם בפגרה. המאפיינים האלו של שרים מרכזיים פעילים ועובדים באחרונה שעות נוספות.
ההסתבכות האומללה של שר החוץ אלי כהן כשחשף פגישה שקיים עם שרת החוץ של לוב, הנזק שגרם לישראל בזירה הדיפלומטית הבינלאומית רק הגביר והעצימו את העובדה שלאיש אין טיפת ידע, שבריר של מושג ושמץ של מודעות בדיפלומטיה, ובתחום יחסי החוץ של ישראל. הוא, אלי כהן, כל כך לא שייך, לא מזוהה ולא קשור לכהונת שר חוץ, שמביך ומגוחך לבקר ולתקוף אותו.
שר מרכזי אחר, שר האוצר סמוטריץ' תקף את ארה"ב, הגן וסינגר על חברו הטוב בן גביר, שהתבטא נגד ארה"ב. מעצמת-על, הידידה הוותיקה והנאמנה של ישראל, היא בעיני שניהם "צבועה פסולה מלומר לישראל איך לנהוג". סמוטריץ' בסך הכל הזכיר את כישלונותיה של ארה"ב בעיראק ואפגניסטן. סמוטריץ' שכח להזכיר את כישלונו של הנשיא ג'ון קנדי במפרץ החזירים כשניסה לארגן פלישה לקובה. הוא גםלא הזכיר את שערוריית ווטרגייט שגרמה להתפטרותו של הנשיא ריצ'ארד ניקסון ולגמרי שכח את פרשת הרומן בין הנשיא ביל קלינטון למוניקה לוינסקי.
סמוטריץ' גם התעלם לגמרי מתוכנית הסיוע בסכום של 30 מיליארד דולר, שאישר וחתם עליה הנשיא ברק אובמה, שבמסגרתה ישראל מקבלת ותקבל כל שנה 3.5 מיליארד דולר עד לשנת 2029. ישראל היה המדינה היחידה בעולם שתקבל את מטוסי הקרב החדישים והמתקדמים שארה'"ב מייצרת.
השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר עובד קשה ומזיע במאמץ להשיג פגישה בין הנשיא ג'ו ביידן לראש הממשלה נתניהו. כל זה לא מעניין ולא נוגע לשר סמוטריץ'. הוא נוזף בנשיא ביידן, "מי אתה שתתערב בענייניה של ישראל? איזו חוצפה מצדך"...איתמר בן גביר גם כשהוא לא אומר כלום, לא מתייחס לכלום, מתעלם מהעולם סביבו, הפך לחביב התקשורת בישראל, למוקד תשומת הלב שלה ולדמות הכי מחוזרת, מבוקשת, מפורסמת, בהנהגת מדינת ישראל. שהתקשורת הפכה את היצור הזה למייצג את מדינת ישראל.
הכנסת בפגרה. המדינה בעידן חירום. זאת לא פגרה. מדבר בסופת הוריקן מדינית, מעשה ידי אדם, מובלת, מוזנת ומשתוללת על ידי שרים, חברי כנסת וראשי מפלגות שמחבלים, מקעקעים והורסים את מעמדה של ישראל, את ההערכה שרחשו לה בזירה העולמית, את המוניטין שלה כמדינה עם הישגים עצומים בתחומים שונים, את המופת שלה כסיפור הצלחה.
פורסמו באחרונה דיווחים שלפיהם הגורמים, יוזמי ההפגנות ההמוניות, המשפיעים על סדר העדיפויות של הנושאים המניעים את ההפגנות, שוקלים לנצל את הפגרה בכנסת, להסיט ולמקד את ההפגנות למה שמוגדר "סוגיות חברתיות". אם הדיווחים נכונים, יהיה זה משגה אסטרטגי, מחדל עם משמעות היסטורית, להפוך סוגיות חברתיות ולהציב אותן כסיבה, כגורם ומוביל הפגנות המוניות. אין שום סוגיה חברתית, שום פגם או ליקוי בחברה הישראלית שהם יותר דחופים, קריטיים וגורליים לעתידה של ישראל מאשר היעד, המטרה והשאיפה להדיח את הממשלה הנוכחית ולסלק מצמרת השלטון וההנהגה טיפוסים ויצורים כמו בן גביר, סמוטריץ', לוין, רוטמן וגלית דיסטל-אטבריאן ועוד.
לא הדרת נשים, לא אי-הפעלת הרכבת הקלה בשבתות, אפילו לא ביטול גיוס בחורי ישיבות לצה"ל – הם אינם נושאים מועדפים ובוערים יותר לטיפול, לשיפור ולתיקון מאשר הדחתה של הממשלה הנוכחית ומהפך אישי ומקצועי של הנהגת המדינה. סוגיות חברתיות הן בהחלט חשובות.
אבל הן לא ימצאו פתרונן או תיקונן בהפגנות המוניות. הן עניין ומשימה למו"מ, לדיונים, להתייעצויות סביב שולחן בחדר סגור ומבודד. הדחת ממשלה קלוקלת, מזיקה, מחבלת, סילוק שרים ושרות שאין להם שום כישורים, שום הבנה, שום ידע ונסיון בטיפול בבעיות ובהנהגה היומיומית של העם הם יעד ישיר לאזרחים ואזרחיות, מטרה ליציאה להפגין ברחובה של עיר.