כששואלים אצלנו "למה שהכנסת לא תבחר את השופטים?" (או בגרסת הספרון של שמחה רוטמן "למה שהעם יבחר את השופטים?") ומביאים כדוגמה את הדמוקרטיה של ארה"ב - מיד נשלפת התשובה: "כי להם יש איזונים ובלמים, ולהם יש חוקה".
ניסיונות אחרונים למנוע שביתה: קיש וסמוטריץ' דנים עם יו"ר ארגון המורים
שיטת הסניוריטי תשתנה? "המהלך הזה הוא בטח לא מהפכה"
תפקידם של שופטים הוא לפסוק על פי החוק כפי שהם מפרשים אותו, אך בכל מקום בעולם ברור כי השופטים מפרשים את החוק על פי השקפת עולמם. כל "האיזונים והבלמים" וגם החוקה האמריקאית המפוארת לא מנעו מבית המשפט העליון בארה"ב, כשנוצר בו רוב שמרני, לקבוע שאיסור הפלות הוא חוקתי, שאסור להפלות לטובה שחורים בקבלה לאוניברסיטאות למשל, וכי חופש הביטוי מאפשר לבתי עסק לסרב לספק שירותים מסוימים לזוגות חד־מיניים. כלומר: בלמים ואיזונים וחוקה – אבל להשקפת העולם של השופטים השפעה מכרעת. וכשהשופטים נבחרים בידי העם או נבחריו – הפסיקות משקפות את דעת רוב הבוחרים.
חידה: מי אמר לאחרונה כי צריך לפתוח בחקירה נגד שופטי בית המשפט העליון על מנת לבדוק אם היו ניגודי עניינים בנושא פסיקותיהם, ואם השופטים יסרבו להתייצב לחקירה – יש לזמן אותם בצו כדי לחייב אותם להתייצב לחקירה, ואם יש צורך – גם להדיח אותם מתפקידם? ובכן: לא רוטמן, לא יריב לוין או דודי אמסלם. אפילו לא עמיתי לדפי עיתון זה, קלמן ליבסקינד, שסקר לפני שבוע בהרחבה את ניגודי העניינים שבהם נתון לכאורה מי שצפוי להיות הנשיא הבא של בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, ואף הנשיאה אסתר חיות. התשובה הנכונה היא חברת הקונגרס האמריקאי (דמוקרטית ושונאת ישראל ידועה) אלכסנדרה אוקסיו קורטז. מי שמתבטא כך בישראל נחשב לפשיסט החותר להחליש את בית המשפט ולהפוך את ישראל לדיקטטורה.
שני דיונים בסוגיות פסילת חוקי יסוד צפויים בקרוב. חיות קבעה הרכב מלא (ותקדימי) לדיון בפסילת התיקון לחוק שביטל את עילת הסבירות, והרכב אחר ("רק" 11 שופטים) ידון בתיקון חוק היסוד בעניין נבצרות ראש ממשלה. נשיאת העליון הודיעה כבר – הרבה לפני הדיון - כי בעיניה התיקון הוא פרסונלי. גם אם זה נכון, האם יעלה על הדעת ששופט יביע דעתו על פסק הדין הראוי עוד לפני הדיון? רק השבוע זכינו למסע דה־לגיטימציה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים בדימוס, השופט משה דרורי, שמונה ליו"ר ועדת הבדיקה בנושא הרוגלות ("פרשת פגסוס"), מכיוון שבעבר תקף את המשטרה והפרקליטות בפרשות "תיקי האלפים". ברור שיש לו אג'נדה.
גם שלושת שופטי המחוזי במשפט נתניהו הושלכו לאחרונה ממרומי "יש שופטים בירושלים" לתהומות "זה ממש פיגוע" (משה לדור, לשעבר פרקליט המדינה), לאחר שנודע כי הפצירו בפרקליטות לרדת מאישום השוחד בתיק 4000. כלומר: חובה להגן, לבצר ולחזק את מערכת המשפט שלנו על כל מרכיביה, כל עוד היא משרתת את מה שנתפס בעיני אבירי שלטון החוק כהשקפת העולם הנכונה, כלומר שלהם. אם מי מהשופטים מפתח השקפת עולם עצמאית – הוא מושחר ומסומן כביביסט שפל שהצליח איכשהו להסתנן להיכל האנשים הצודקים תמיד.
זה מצב הדברים, ורכבת העליון דוהרת לכיוון פסילת חוקי יסוד ולעימות חזיתי מול הכנסת והממשלה. מערכת המשפט ותומכיה בתקשורת מתכוננים למערכה הכבדה הצפויה, ואגב כך חושפים את מלוא כוונותיהם.
צעד ראשון: לזהות היטב מי לנו ומי לצרינו. כל נושא דרגה במשטרה, בצה"ל, בשב"כ ובמוסד נדרש כבר עתה להצהיר אם יציית לפסיקות בית המשפט או חלילה, על פי החוק, להוראות הממונים עליו שנבחרו בידי העם שהוא הריבון. כל ספק־מועמד לתפקיד מפכ"ל נתון לחקירה צולבת כדי לזהות גמגום, היסוס או חלילה נאמנות לממשלה הנבחרת. מי שלא קופץ לדום ומדקלם כי תמיד יציית לצו בית המשפט, מסומן מיד כאויב. יטפלו בו בהמשך.
צעד שני: גיוס מילואים כללי. עמוד שלם הקדיש "הארץ" לפני שבוע להכנת התשתית למשבר החוקתי. היועמ"ש והשופט בדימוס יצחק זמיר כתב מאמר מקיף שכותרתו "כן, בית המשפט יכול לפסול חוק יסוד" - ובעצם כבר כתב חלק מנימוקי החלטת העליון, בדיון שאפילו עוד לא התחיל. אבל מי מחכה לדיון? זמיר מנמק את סמכות פסילת חוקי יסוד במגילת העצמאות, בהיות ישראל "דמוקרטיה מתגוננת".
וגולת הכותרת: השכל הישר... והלא על זה בכה החכם־מכל־אדם, שלמה המלך, בספר קהלת: "מקום המשפט שמה הרשע". השקפת העולם קודמת לכל חוק, גם לחוקי יסוד, והשקפת העולם (להלן "השכל הישר") קובעת שמותר לעליון לפסול חוקי יסוד, אף שמעולם לא הוסמך בשום חוק לפסול אפילו חוק פשוט, ושמגילת העצמאות אינה מתייחסת אפילו ברמז למערכת המשפט. ישראל היא אכן דמוקרטיה מתגוננת, אבל מפני הדיקטטורה המשפטית.
ובאותו עמוד, לאחר מאמרו של זמיר, התפרסם מאמר של אהרן ברק "המוקש יסולק", ושם נחשפות כוונותיה האמיתיות של הדיקטטורה המשפטית. לפני שבועיים, באותו עיתון, פרסם ברק את ראשי הפרקים לחוק יסוד "החקיקה", שיקבעו, על פי השקפת עולמו, את כללי המשחק החוקתיים בין בית המשפט והכנסת. הוא הציע כי חוק יסוד "החקיקה" ייקבע בארבע קריאות, ולצורך הקריאה הרביעית יידרש רוב של 80 ח"כים לפחות.
מובן מאליו כי קווי היסוד ששרטט נשיא העליון בדימוס, שהתייצב למילואים בשורות המהפכנים, נועדו לקבע גם "דה יורה" את הדיקטטורה המשפטית שהוא ייסד כאן "דה פקטו". ברק מבקש תעודת כשרות חוקית למה שנטל בכוח האוטוריטה שלו. המספר 80 נועד לעקוף את רצונו של רוב העם, ולדחות בעשור או שניים את גזירת הדמוגרפיה הפועלת – אבוי! - נגד "בני האור". אלו סבורים שהם יכולים לשלוט במדינה באמצעות הצבא, השב"כ, הכלכלה, האקדמיה, אבל יודעים כי מערכות אחרות שלהם פעילות פחות, ולפיכך - שיעורם באוכלוסייה הולך ומצטמצם בקצב מבהיל. נותר להם רק להרוויח זמן באמצעים לא דמוקרטיים בעליל.
פרופ' תמר הוסטובסקי־ברנדס פרסמה השגות למאמר זה של ברק. היא הצביעה על סכנה גדולה הטמונה בדרישה לרוב של 80 בקריאה הרביעית, כאשר יבואו הנאורים לתקן חוקי יסוד קיימים. למשל: ירצו לשנות את "כבוד האדם וחירותו", ולהוסיף לו שוויון חופש הביטוי וחופש הדת. היעלה על הדעת שגם מהם יידרש רוב של 80? ואיך יסרסו וירוקנו מתוכן את חוק יסוד "הלאום"? וגם - איך יבטלו חוקים שקדמו ל"כבוד האדם", והרי כתוב בו שאינו רטרואקטיבי. איך יצליחו הנאורים לבטל למשל את חוק השבות, שהוא לא ליברלי בעליל?
הנשיא ברק הודה להוסטובסקי־ברנדס על הערותיה המאלפות, והבטיח במאמר שכותרתו השחצנית "המוקש יסולק" כי בהצעה המלאה שיגיש ניתן יהיה לשנות או לבטל חוקי יסוד אחרים. מדבריו ניתן להבין כי הוא מבטיח שתימצא הלוליינות המשפטית - אם בדרך חקיקה או בדרך פרשנות – לבנות קונסטרוקציה שתסביר מדוע רק אם החשוכים ירצו לתקן חוק יסוד הם יזדקקו ל־80 ידיים. ואילו בני האור ייהנו מהנחה מפליגה, אולי פטור מלא, מתשלום מס לדמוקרטיה. כמו שעובדי חברת החשמל זכאים לחשמל חינם, אף "בני האור" יקבלו דמוקרטיה חינם, בלי צורך לעבור דרך המצביעים המיוזעים ביום הבחירות.
ואם הכנסת תסרב לחוקק זוועה אנטי־דמוקרטית כזאת? תמיד יישארו להם הצבא והכלכלה, שיאפשרו להם לשלוט בעזרתם במדינה.