שלום, אחד בספטמבר. ד"ש לילדות וד"ש מהילד פרי כתיבתו של הנס כריסטיאן אנדרסן שצועק מגרוני שהמלך הוא עירום. איזה מלך? נשיא המדינה כמובן. מר יצחק (בוז'י) הרצוג, האיש שנבחר לנשיאה של מדינת ישראל. האיש שזוכה לכינוי האזרח מספר אחת. כינוי מחייב. זאת משום שמוסד הנשיאות נחשב למבטא את האחדות בעם. בדיוק זו שחסרה פה.
הסכמות בין האוצר לארגון המורים: בוטלה השביתה המתוכננת בתיכונים
שיטת הסניוריטי תשתנה? "המהלך הזה הוא בטח לא מהפכה"
אלא שנראה שמי שניסה תחילה להדביק את הקרע והשסע כפי שאוהבים לקרוא לו הקורעים והמשסעים הראשיים, נכנע מהר מדי. מתווה הרצוג, שאותו ביקש הרצוג לכנות "מתווה העם" בנאום האמביציוזי לפני חמישה וחצי חודשים, נשאר לבסוף תוצאה בגוגל בלבד.
נכון, מאז ועד היום העניק הרצוג את טריטוריית בית הנשיא לאותו ניסיון ההידברות שכשל גם הוא. היה גם ציטוט בדמות "מי שהשלטון בידיו צריך למצוא פתרון למשבר", אחד נוסף על סערת רגשות, כאב ואכזבה. מאז נראה היה שהנשיא התרחק מהאירוע, נכנס מתחת לשמיכה ואולי חיכה עד יעבור זעם.
והנה הגיע הניסיון למתווה מס' 2. הפעם בשקט, ללא הצהרות מול העם והמחנות היריבים בשמונה בערב. סעיפי מתווה הפשרה החדש יכללו בין היתר משיכה של חוק ביטול עילת הסבירות וריכוכו. על שאר הסעיפים אין צורך להתעכב. משום שהסעיף הראשון נשמע כה מנותק מהמציאות, ונראה כי מטרת המתווה היא פשוט להיראות.
יש תפקידים מכובדים למדי, כל כך מכובדים שמה שנותר מהם הוא רק הכבוד. כך זכורה לי למשל חגיגת יום הולדתו ה־90 הראוותנית של הנשיא לשעבר שמעון פרס ז"ל. אך הוא הגיע מהצד "הנכון" של המפה הפוליטית, אז חגגו לו ולא ביקרו.
מוסד הנשיאות, שמתוקצב מכספי משלם המסים, נבחן בדיוק ברגעי מנהיגות כאלה. אם הנשיא יצליח לעשות את מה שנראה כמעט בלתי אפשרי כרגע וליישב את מלחמת האחים שמתחוללת פה בחברויות (שחלקן כבר הפכו לחברויות לשעבר) ובתוך מקומות העבודה, הוא עשה את שלו. אך אם מתווה מס' 3, שיגיע גם יגיע, יסתיים בעוד אייטם בחדשות ותו לא, אז אפשר לקפל פה את מוסד הנשיאות המיושן והמיותר, ולהשקיע את המיליונים שמושקעים בו בתחומים פרקטיים יותר.
אלופות העולם
בזמן ששר החוץ אלי כהן יצר משבר דיפלומטי מרוב אמביציה להציג לכולנו את הישגיו לפני שהם קורים, הגיעה נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית וניצחה בצניעות. אחרי שלינוי אשרם לא שברה את תקרת הזכוכית בענף – אלא ניפצה אותה עם הזכייה המרגשת במשחקים האולימפיים בטוקיו, הגיעה הנבחרת וזכתה באליפות העולם שהתקיימה בוולנסיה.
הן נבחרת של שש, כל תרגיל מבצעות חמש שזזות על המשטח כאחת. אופיר שחם, דיאנה סברצוב, הדר פרידמן, ליזה בנצ'וק, רומי פריצקי ושני בקנוב, אלה שמותיהן של הספורטאיות הווינריות, ששנה לפני המשחקים האולימפיים בפריז מכוונות אליהן את הזרקור כמועמדות לזכייה בזהב האולימפי.
אני תמיד טוענת שעמודי החדשות מראים לנו את הכישלונות של האנשים, אך עמודי הספורט מראים לנו את ההצלחות שלהם. וכך האמנתי בכל לבי כשנכנסתי לתקשורת לפני 15 שנה, שעיתונאים מוכרחים לספר ולדווח על כמה שיותר הצלחות ישראליות. כמה שנים לאחר מכן כבר "התקלקלתי" ונדבקתי בחיידק הפוליטי. אף אחד לא מושלם, אבל בהתעמלות האומנותית נדרשת שלמות.
ענף ההתעמלות האומנותית הוא הסיזיפי ביותר. אימונים קשוחים מהבוקר עד הלילה, משטר תזונה בלתי מתפשר וקריירה ספורטיבית קצרה ועמוסה שמותחת את הגוף והנפש עד לקצה גבול היכולת. תוסיפו לכך את העובדה שמדובר בענף עם שיפוט רווי בקרבות פוליטיים, קואליציות, אופוזיציות, ושליטה אחת שהייתה עד לאחרונה בלעדית ובלתי מעורערת. אך כעת היא מעורערת ביותר.
מי ששלטה בענף ביד רמה הייתה רוסיה, שהובילה את המתעמלות הטובות בכל הזמנים, בפער משמעותי. הרוסיות שלטו על החוקה, על השופטות והיו למעשה הענף. בעקבות הסנקציות שהוטלו על רוסיה, נשללה ממנה האפשרות להתחרות. מהלך זה הוביל לשינוי אדיר בענף בבחינת החומר האנושי שבו, לתעדוף של אלמנטים מתרבויות אחרות, ולמעשה אפשר למתעמלות הישראליות לפרוח ולנצח.
מאחורי הקלעים של הנבחרת האגדית הזו, שכעת הציפיות ממנה אדירות, עומדות שלל מאמנות, שבעברן היו יריבות מרות, לצדה של המאמנת הלאומית הראשית איילת זוסמן. אך בזמן שהמאמנת אירה ויגדורצ'יק חתמה על חוזה לאימון הנבחרת הרוסית, שמסופסלת בעת הזו, הצליחו כל אותן המאמנות (בשיתוף עוזרת המאמנת לינוי אשרם), ביחד, לדחוף את הנבחרת להישג השיא של נבחרת התעמלות ישראלית. אמן שימשיכו כך.
ראייה רחבה
השבוע אירע לי מקרה שממנו חששתי מאז ומעולם. מסוג הדברים שתמיד אמרתי לעצמי שלא יקרו לי, כי הם קורים רק לאנשים אחרים, בדגש על אנשים מבוגרים. כשקראתי טקסט, הרחקתי את ידי בתנועה אחידה כדי לפקס את האותיות המרוחות. אכן, לבי עוד פועם בחוזקה מרוב זעזוע.
מאז אותו אירוע מכונן של הרחקת היד אני מביטה אחרת במשקפי הראייה שלי למרחק. אני מבינה שהפז"ם המשותף שלנו בכביש מס' 1 בדרך לכנסת ובצפייה ב"משחקי הכס" ו"היורשים" הגיע לסיומו. תנועת היד מבשרת שעברתי פאזה וכעת אני צועדת לתוך מועדון המולטיפוקאל. אז תאחלו לחיילת עם כומתת הצעירות בהצלחה. אעשה מה שצריך כדי לבטל את תנועת ההרחקה המבהילה.