"צריך לדבר לבייס היהודי". את הדברים האלה אמרה, לפי פרסומים, שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן במהלך ישיבת הממשלה שהתקיימה השבוע בנוגע לפשיעה במגזר הערבי. גם כשאזרחים ערבים נרצחים בכל יום, את השרה מעניין הבייס היהודי; אמירה שאומנם ראש הממשלה דחה בתוקף, אבל יש בה כדי לשקף את האופן שבו פועלת הממשלה הנוכחית.
לאחר סערת הפגישה החשאית: המסר הברור של נתניהו לאלי כהן
היועמ"שית תחת התקפה נוספת - השר קרעי: "את לא מייצגת איש"
אם הממשלה הזאת הייתה מגיעה באריזה, בהוראות ההפעלה המצורפות ודאי היה נכתב: "כל שר יטיב ככל שניתן עם הבסיס הפוליטי של המפלגה שלו. טובת הכלל והאינטרסים של המדינה יקבלו עדיפות משנית".
תופעת ה"בייסלנד" אינה חדשה, והפעילות לטובת המתפקדים או המצביעים הינה דבר שבשגרה בפוליטיקה ישראלית, אך הפעם נדמה כי סדר העדיפות ועוצמתו משיבים אותנו לימי מפא"י העצובים. הפנקס האדום המפוקפק, זה שאפשר אפליה מובנית ומתן עדיפות לסקטורים מסוימים חזר ובגדול, אך הפעם במגוון צבעים - כל מפלגה בקואליציה והצבע שלה.
אין כמעט שר שלא מתעדף את הסקטור שלו, לעתים זה כמעט בלתי נתפס. אחת הדוגמאות הבולטות הינה חלוקת תלושי המזון של יו"ר ש"ס אריה דרעי - אחת מהבטחות הבחירות המרכזיות שלו. במסגרת חלוקת הכספים הקואליציוניים קיבל דרעי מיליארד שקלים כדי לסייע למשפחות נזקקות שהביטחון התזונתי שלהם אינו מובטח.
על פניו מדובר במהלך מבורך לטובת האוכלוסיות המוחלשות בישראל, אלא שאז התבררו הקריטריונים לקבלת ההטבה, ובראשם זכאות ל־70% הנחה בתשלומי הארנונה. קריטריון שמתעדף באופן אוטומטי משפחות חרדיות על פני משפחות עניות. מצביעי ש"ס קודמים לניצולי השואה הנזקקים והנשים במשפחות חד־הוריות, שנשארו בחוץ.
השבוע אושר במשרד המשפטים המתווה המחודש לחלוקת הכרטיסים, לאחר שהוכנסו בו תיקונים שהושגו בזכות הלחץ המשפטי והביקורת הציבורית, שאילצו את משרד הפנים לשנות את הקריטריונים. גם לאחר התיקון המתווה אינו אידיאלי. משפחות חרדיות שבהן ההורים אינם עובדים יקבלו סכום מלא, ואילו 65 אלף העובדים העניים ביותר בישראל יקבלו רק חצי מהסכום.
דרעי לא לבד, כך פועל גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. האיש שיושב על השיבר של הכסף זוכה להגשים את המדיניות שלו ומעביר בימים אלה החלטות בשווי מאות מיליוני שקלים לחיזוק ההתיישבות ולהתנחלויות, אלא שהפעם בהחלטה תקדימית צפויים גם מאחזים לא חוקיים ליהנות ממענקי איזון - דבר שיכול להפוך אותם ליישובים מוכרים לכל דבר. רוב הכספים מגיעים מסעיפי הכספים הקואליציוניים של המשרדים השונים ובראשם המשרד להתיישבות של השרה אורית סטרוק.
הזרמת הכספים ליו"ש כבר זכתה לגינוי אמריקאי, אבל מוכרחים לציין שלשר מותר ליישם את המדיניות שלו ושל הממשלה הנבחרת כל עוד היא חוקית ואחראית, ומביאה בחשבון את שלל השיקולים שבניהול תקציב המדינה.
גם סערת הקפאת הכספים למגזר הערבי נועדה לשרת את הבסיס הפוליטי של סמוטריץ'. ספין פוליטי שהביא להחרפת משבר האמון מול המגזר שסובל מהפשיעה המשתוללת ומרגיש מופקר.
סמוטריץ' תקף לא אחת את "מס עבאס", אותם 53 מיליארד שקלים שלדבריו העבירה ממשלת השינוי למגזר הערבי כדי לצרף את רע"ם לקואליציה (סכום שכבר הוכח כלא נכון). עם פרסום תקציב המדינה התברר כי גם הממשלה הנוכחית תמשיך להעביר את הכספים כחלק מתוכנית החומש. סמוטריץ' חש מחויב ליצור בידול מול מצביעיו, ולכן יצר את משבר הקפאת התקציבים.
תחילה טען שמדובר בכספים קואליציוניים שהובטחו בממשלה הקודמת ולכן אינו מחויב להם, אך משהתברר כי מדובר במענקי איזון, טען סמוטריץ' ובצדק כי חלק מהכספים מגיעים לארגוני פשיעה ולכן לא יעביר אותם עד שלא ייבנו מגנוני פיקוח על הכסף. תוכנית מפורטת שנועדה למנוע מכספי המדינה להגיע לידיים מפוקפקות כבר הוכנה על ידי השרה לשעבר איילת שקד במסגרת ועדת הירש.
לטובת סיום המשבר, שכולו נועד להרשים את הבייס של סמוטריץ', גויס ראש השב"כ רונן בר, שבישיבה שכינס השבוע הושגו הסכמות באשר להעברת הכספים.
גם הפעם המפלגות החרדיות מככבות בראש הרשימה בדאגה לסקטור שלהן - ושהמדינה תסתדר. הפעם הן החליטו למקסם הישגים והצליחו להגדיל משמעותית את תקציבי החינוך גם למוסדות שאינם מלמדים לימודי ליבה, למרות הנטל שהדבר צפוי ליצור על כלכלת ישראל העתידית. זאת במקביל להגדלת תקציב האברכים.
שר השיכון יצחק גולדקנופף מקדם במשרד השיכון מכרזי מגורים אטרקטיביים ומתגמלים למגורים לחרדים בעזרת מענקים של מאות מיליונים. אחת התוכניות הינה לשווק מגרש ל־5,200 יחידות דיור בקריית גת לאוכלוסייה החרדית. הכסף ככל הנראה יגיע מסעיף "האצת נדל"ן", שקיבל השר בהסכמים הקואליציוניים ונדמה שמשמש בעיקר להאיץ בניית יחידות דיור לחרדים.
אין ספק שצריך לדאוג לבעיית הדיור לחרדים, אבל עושה רושם שבעיית הדיור לכלל אזרחי ישראל נזנחת מאחור. רשימת ההחלטות שהממשלה הזאת מקדמת לטובת הסקטורים שהצביעו לה היא ארוכה, ואין כמעט משרד שאינו דואג ביתר שאת לגרעין הפוליטי שלו. זה קרה במשרד התחבורה, החינוך והתרבות, שם פעלו לטובת קידום הטבות רק לערים ליכודיות.
אל ניתמם, זה קרה גם בממשלה הקודמת. כך לדוגמה מפלגת העבודה דאגה להטבות בקרקעות לקיבוצים עם כניסתה לממשלת השינוי. אלא שהפעם מדובר בעוצמה אחרת של עשייה שמתעדפת את הבסיס הפוליטי על חשבון כלל האזרחים. כשמראש מדובר בממשלה הומוגנית ובצל הרפורמה במערכת המשפט, תחושת הניכור הולכת וגדלה, והשסע עוד עלול לגדול עם פתיחת מושב החורף - שבו אמור להיות מקודם חוק הגיוס, או במילים מדויקות יותר חוק ההשתמטות מגיוס.
בעת קבלת המנדט מהנשיא הצהיר בנימין נתניהו שיהיה "ראש הממשלה של כולם". אולם מאז מקדמת ממשלתו לא מעט הצעות שמיטיבות בעיקר עם סקטורים ואזורים שמזוהים עם מצביעי הקואליציה. שאר אזרחי המדינה מרגישים מודרים, נאנקים תחת יוקר המחיה וחשים שהממשלה אינה פועלת למענם. אם המדיניות הזאת לא תשתנה משמעותית, ניתן יהיה לקבוע באופן רשמי שנתניהו הוא ראש ממשלת "בייסלנד".