אם פרטי ״הצעת הפשרה״ שפורסמו אתמול נכונים, האופוזיציה צריכה להגיד ״כן״. עם כל הצער שבדבר. לא כי אני מאמין לנתניהו. אני לא. ולא כי הפשרה אידיאלית. היא לא. תכף נגיע לזה. צריך להגיד ״כן״ כי יש כאן מדינה, ולצד הליברלי אסור להחמיץ אף הזדמנות להציל אותה, אפילו ברגע האחרון. ואנחנו ברגע האחרון.
בקואליציה מגיבים למתווה: "כניעה של הרוב למיעוט קיצוני אינה על הפרק"
הנגבי מרים למחאה ושמח בשבילם שהתחזיות השחורות לא התממשו
ביטן שובר שתיקה: "עשינו טעות עם הרפורמה, לוין מנסה להגיע לפשרה"
מצבה של הכלכלה רע יותר ממה שמשתקף בגרפים ובמספרים ורע הרבה־הרבה יותר ממה שטוען הגרנדמייזר המגוחך. מצבו של צה״ל עוד גרוע יותר ממצב הכלכלה. החברה הישראלית בהתפרקות. ההייטק נוטש. הסטארטאפים נפתחים, אבל לא כאן. ההשקעות זורמות החוצה. מיטב המוחות, ההייטקיסטים, הסייבריסטים, מיטב הישראלים שמחזיקים על גבם את מה שנבנה כאן, נמצאים עכשיו בעיצומו של תכנון או ביצוע רילוקיישן. זהו חורבן. אם אפשר לעצור אותו, או אפילו להקפיא אותו, אני בעד. כי המדינה מעל כולנו.
עד עכשיו דיברתי על האופוזיציה. למחאה אני לא נותן עצות. קטונתי. המחאה היא אירוע מדהים וחסר תקדים והיא תקבע את עמדתה בכוחות עצמה. כמו שקמה, בפרץ עצום של אנרגיה עממית, כך היא תדע להתייחס לפשרות או הסכמים שיובאו בפניה. המחאה לא שייכת לאף אחד, היא בלתי נשלטת, היא אותנטית והיא מרגשת. לא היה כאן דבר כזה וספק אם יהיה. ולכן, המחאה לא מחויבת למשרוקית הפוליטית. אני רואה יתרון גדול בזה שהאופוזיציה והמחאה לא מחוברות. גנץ ולפיד יכולים לסגור דיל עם נתניהו. המחאה תישאר ברקע, כחרב מתהפכת, שוט שיצליף באלה שיעדיפו להדהיר את העגלה לתוך התהום. ואין לכם מושג כמה המחאה מפחידה אותם. את חברי הכנופיה שהשתלטו על המדינה האהובה שלנו.
כפי שכבר כתבתי (ביום שישי), השאלה היחידה שהם מעלים בכל מפגש, בכל מגע, בכל שיחה חשאית, היא מתי יניחו להם. מתי המחאה תירגע. מתי הם יוכלו לצאת עם הרעיה או המשפחה למסעדה בשקט, לנסוע לחופשה בחו״ל כמו בני אדם. התשובה פשוטה - כשתניחו לדמוקרטיה, המחאה תניח לכם. והכל, כמובן, בלי אלימות ובדרכי נועם.
אני מקנא באלה שתמיד יודעים מה צריך לעשות. אלה שמסמנים כל אירוע, עוד לפני שהתרחש, בתג כשרות או באות קלון. אלה שמשוכנעים, מעל לכל צל צלו של ספק, שזה הדבר היחיד שנכון לעשות, או להפך - שזה יוביל לאסון. אלה שעם הפרסום הראשון של ההדלפה הראשונה כבר גיבשו את דעתם המלומדת. אני לא נמנה איתם. אני שייך למתלבטים. אני מאלה שאף פעם לא בטוחים עד הסוף.
בואו נניח שהצעת הפשרה אמיתית ותיחתם על ידי שני הצדדים. האם יש מישהו שיכול לנבא את השתלשלות האירועים שיתרחשו אחר כך? איך ישפיע משק כנפי הפרפר על תנובת החסה בשטחים, מפלס הכנרת ועתיד הדמוקרטיה? האם הדיל ימית את הרפורמה מות נשיקה, או להפך, ימית את המחאה מוות איטי בייסורים? אף אחד בעולם לא יכול לדעת לאן זה יוביל. זו תורת המשחקים, בשילוב מזל, בשילוב נסיבות לא ברורות, בשילוב הטירוף הרגיל של המקום הזה. ולכן, האירוע הוא לא משחק סכום אפס. אין כאן תשובה ברורה.
נכון, יש לנו עסק עם בנימין נתניהו, האדם שאף אחד על פני כדור הארץ לא מאמין לאף מילה היוצאת מפיו, גם על השאלה ״מה השעה״. להגדיר את נתניהו ״נוכל״ זה כמו להגדיר את אינשטיין ״מדען״. נתניהו הוא אבי הנוכלות המודרנית. אין לי צל של ספק שגם אם הוא מנהל עכשיו מגעים לפשרה, כוונותיו הנסתרות אחרות. תמיד תהיה שם מזימה או הונאה. וגם אם לא, זה יקרה בהמשך. הוא ייבהל או יתחרט או יימלט ברגע האחרון.
מצד שני, אם מכנסים את הוועדה לבחירת שופטים בהרכב המקורי, אם בוחרים שופטים ברוב של שבעה מתשעה, אם מחוקקים מחדש ומרככים את עילת הסבירות ומקפיאים את החקיקה בשנה וחצי, צריך לחתום על זה. מדובר בניצחון למחאה ולאופוזיציה. לפחות בינתיים. ואנחנו חיים כאן בעקרון הבינתיים. ובינתיים, מתברר שמי שהורג את הפשרה הזו היא הקואליציה. הליכוד כבר מתכחש להסכמות כלשהן, סמוטריץ׳ ובן גביר מסתערים קדימה. צריך לתת להם להרוג את זה. לא לנו.
המניעים של נתניהו ברורים: הוא יודע לקרוא סקרים, הוא יודע להרגיש סנטימנט ציבורי, הוא מבין את מצבו. הוא רוצה מאוד להתקבל בבית הלבן ב־18 בספטמבר. הוא רוצה מאוד את סעודיה. הוא רוצה מאוד לאתחל את האסון הנקרא ״ממשלת נתניהו השישית״ כדי לנסות למצב את עצמו מחדש. הבעיה היא שאת כל זה הוא רוצה עכשיו. מה הוא ירצה מחר בבוקר, אף אחד לא יודע (חוץ, אולי, מהגברת).
אז מה שהוא עושה בינתיים, זה משגר בלוני ניסוי. אחד מהם, צחי הנגבי, שחרר ציטוטים מדהימים לתוכנית ״אנשים״, שלפיהם המחאה הצליחה למנוע את המשך החקיקה המשפטית. ״חד וחלק״, אמר הנגבי. אני מעריך שהוא לא דיבר לרייטינג של ערוץ 12, אלא לבית הלבן ואולי גם לאופוזיציה ולמחאה. תרגיל הרדמה קלאסי. הבלון השני הוא הפרסום אתמול על העסקה הנרקמת. אסור לשכוח שאצל נתניהו סופם של הבלונים ידוע מראש - הם מתפוצצים ומתפוגגים, מותירים אחריהם צחנה קלה בלבד. האם זה יקרה גם הפעם? סיכוי טוב שכן, אבל אין לדעת. בגדול, התוכנית החלומית של נתניהו היא להרגיע את המחאה, לביית את האופוזיציה, להביא נורמליזציה עם סעודיה, לאושש את המשק והכלכלה ואז, מחוזק ונחשק, לחדש את ההפיכה המשטרית. כמה מתוכה ייצאו לפועל, נדע בהמשך.