בעלי דמיון מפותח, חובבי מתח ועניין ודאי פינטזו ביממה האחרונה שהצעת הפשרה הדרמטית שיצאה מבית הנשיא, שלפיה תוקפא חקיקת המהפכה המשפטית לשנה וחצי, ירוכך החוק לביטול עילת הסבירות, הרכב הוועדה לבחירת שופטים לא ישתנה ויידרש רוב של שבעה מתוך תשעה חברי הוועדה למינוי שופטים ושופט עליון - היא קונספירציה איראנית.
לוין על המתווה שדווח: "מפריחים בלונים, לא מאמין שנתניהו הלך מאחורי גבי"
סעודיה תפתח גרעין? גורם מדיני בכיר טוען: "ביטחון ישראל לא יוקרב במסגרת המגעים"
ליתר דיוק, הצלחה איראנית לחדור ללב הממסד הישראלי, לשתול בתוכו רעיונות זדוניים שישרתו את האינטרסים שלהם, ובכך לשפוך עוד דלק למדורת השנאה והטרלול הישראלי כדי ליצור בלבול וחוסר אונים במחנות התומכים וגם במחנות המתנגדים לשינוי המשטרי. שהרי ברור שרק למי שיש עניין להגביר את הכאוס בישראל יכול להציע מהלך כזה, שגרם מיד עם פרסומו לאנדרלמוסיה בכל המחנות ובעם ישראל.
לעצם העניין, לאחר שאפשר להירגע מהעובדה שלא מדובר בקונספירציה איראנית, אלא בכוונה טובה כביכול שיוצאת מבית הנשיא כדי לעצור את הסחף הזה, עולות השאלות: האם זה אמיתי, האם זה אפשרי ולמי זה טוב? אחרי הכל, אלה שאלות שרק מעצימות את הכאוס שפקד את המדינה מאז שהממשלה הזו החלה לכהן ושר המשפטים שלה, יריב לוין, הכריז על ההפיכה המשטרית. זאת בשעה שבליכוד מכחישים את התמיכה בהצעה הזו, ואפילו נמצאו לה שם מתנגדים.
ובאופוזיציה, כמו במחנה המפגינים נגד ההפיכה המשטרית, מביעים התנגדות חריפה להצעה, ומציגים אותה כעוד ספין מבית היוצר של ראש הממשלה בנימין נתניהו לקראת יציאתו לוועידת האו"ם בניו יורק. אפשר לומר על פניו שברכה לא תצמח מההצעה הזו, שאולי לפני חודשיים הייתה מתקבלת ברצון על ידי כל המתנגדים לרפורמה - מה שמלמד על פיחות זוחל במעמדה של הממשלה הזו, שהזמן פועל נגדה והיא הולכת מדחי לדחי בכל מובן.
אלה שמחשבים את קִצה של ממשלת הימין יכולים לראות באופק את השקיעה, אם תרצו את סופה. האופק במקרה זה היא סעודיה. בשעת כתיבת שורות אלה עשה אתמול (שלישי) ברט מקגורק, שליח הממשל האמריקאי למזרח התיכון, את דרכו לריאד למפגש חשוב עם משלחת מהרשות שהגיעה אמש לבירת סעודיה, שאמורה לשמוע ממקגורק מה עשויים הפלסטינים לקבל במסגרת הסכם נרמול היחסים בין ישראל וסעודיה.
במקביל, ישמע מקגורק מהמשלחת הפלסטינית מה הדרישות והציפיות שלהם מהסכם חשוב זה בין ישראל לסעודיה, כשברור לכל מי שעוקב מקרוב אחר ההתפתחויות הדרמטיות שהוא חשוב לממשל ביידן לא פחות, ואולי יותר מאשר לישראל, ובמידה רבה גם לנתניהו - שמאוד רוצה לראות עצמו כמי שחותם על ההסכם ההיסטורי הזה עם הסעודים.
נכון לשעות אלה, יש בעיות עם הרצון הסעודי לגרעין לצורכי שלום כביכול, אבל, כפי שנרמז על ידי העוסקים במלאכה, מתגבשים פתרונות יצירתיים לפתרון הבעיה, שיביאו בסופו של דבר להסכם. ברור שהסכם כזה יחייב בראש וראשונה את ישראל לבצע ויתורים מרחיקי לכת מול הפלסטינים על פי דרישות הסעודים, כמו למשל העברת חלקים משטחי יהודה ושומרון המצויים היום בשטחי C לשליטה אזרחית פלסטינית.
מול כל אלה ניצבת ממשלת הימין מלא־מלא של נתניהו, שהבטיחה לבוחריה מדיניות שונה בתכלית.
חלק גדול ממנה, כמו הציונות הדתית, בוודאי יביע התנגדות חריפה לאותם ויתורים, ולא מן הנמנע שגם בתוך הליכוד יהיו מי שיביעו התנגדות להסכם כזה.
פה צפוי להתרחש המפץ הגדול, כשנתניהו ייאלץ להחליט אם להושיט יד לשלום עם סעודיה, ליצור כאן מזרח תיכון חדש ולהיכנס להיסטוריה - או להגיד לא לסעודיה, לאמריקאים, לחלק ניכר בעם ישראל ובכלל לעולם, ולהמשיך לנהל ולהתנהל עם ממשלה כושלת עם בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר ושמחה רוטמן. רוב אלה שמכירים את נתניהו יגידו כאן שהוא מספיק חכם ונבון לעשות כאן את הבחירה הנכונה, מה שמלמד בסיכומו של עניין שרק מוחמד בן סלמאן יכול להביא לסיום כהונת ממשלת הימין.