בעוד ראש ממשלתנו מדהים את העולם במפגש יצירתי עם אילון מאסק, ובעוד בעיתוני העולם מתפרסמות מפות גרפיות יפות ובהן רכבת הנוסעת מהודו לאירופה ובחזרה דרך סעודיה וישראל, ישראלים מסוימים רותחים נוכח ההצלחות האלה של ארצנו ושל עמנו.
עם בינה המלאכותית וללא מפא"י: תמה תשפ"ג והגיעה תשפ"ד | מאיר עוזיאל
התנאי של אמריקה לפטור מויזה לישראלים משמעו אסון. מישהו ימות | עוזיאל
כל שונאי נתניהו והדמוקרטיה שהעלתה אותו לשלטון עסוקים עכשיו בדבר אחד כדי להפיל אותו: מניעת התיקונים הקלים במערכת המשפט שממשלת ישראל מציעה. לכן השידור הישיר של היפר־בג”ץ שראינו בימים האחרונים כה מעניין. מדובר באירוע שבו לראשונה הצטופפו על הדוכן 15 שופטות ושופטים, ותקפו בשידור ישיר את נציגי הממשלה, שעמדו בפניהם כתלמידים נזופים בחדר המנהל.
בדיון הזה הייתה גם נקודת אור. האמירה של כבוד השופט עמית שדמוקרטיה לא נופלת בבת אחת אלא בצעדים קטנים הייתה מאוד חשובה. ממש הופתעתי לשמוע אמירה כזו ברורה בבית המשפט העליון, שתמיד חשבתי אותו לקצת רואה את עצמו כמעמד אצילים וכמרים, שצריך לכוון מלמעלה את העניינים בעם הנבער. והנה, הדמוקרטיה זכתה להגנה דווקא ממקום שממש לא ציפיתי לו. השופט אמר בפירוש שדמוקרטיה נופלת בצעדים קטנים.
כמה נכון. ישראלים רבים מאוד אכן סבורים שהדמוקרטיה נמצאת בסכנה זוחלת כזו, כאשר בית המשפט ומערכות החוק האלימות לוקחים לעצמם סמכויות ועוד סמכויות, מתעלמים מחברי הכנסת שנבחרו, ורומסים, צעד אחר צעד, לא בבת אחת, אבל בכיוון ברור, את העיקרון הכי חשוב בדמוקרטיה והוא שהאזרח הולך לקלפי ומצביע כדי למנות נציגים שיקדמו את השקפותיו וערכיו.
האמת היא שעד כה הייתי מיואש מהצעדים הקטנים בכיוון של הרס הדמוקרטיה, ופתאום הגיע עידוד מכיוון בית המשפט, ודווקא מצד שופט שלא הכרתי אותו עד כה כאדם כל כך נאור, כל כך מבין. הנה, השופט יצחק עמית אומר: “דמוקרטיה לא מתה בכמה מכות חזקות - אלא בשורה של צעדים קטנים”, ולידו אסתר חיות זורחת בחיוך מלא אושר למשמע הדברים. הכל בשידור ישיר.
מדויק כל כך. אני מודה לכבוד השופט שהזכיר לנו את הסכנה. טוב שהוא מתריע שאין לעצום עיניים מול צעד קטן ועוד צעד קטן שבסופם אין יותר חשיבות לבחירות, ואפשר לסגור את הכנסת, והכל רק כי לא שמנו לב בזמן איך כוחות בית המשפט, המשטרה והפרקליטות השתלטו על הכל צעד אחרי צעד, והדמוקרטיה הפכה לתפאורת קרטון ריקה מתוכן.
אני בטוח שבית משפט עם שופט אמיץ, חד ראייה, ומגן דמוקרטיה כזה, ידחה את העתירות הפוליטיות נגד זכות הממשלה לחוקק חוקים, ויתיר לדמוקרטיה לפעול בצורה דמוקרטית.
אויבי הדמוקרטיה בישראל הם כוח חזק למדי, אבל לא ראוי להיכנע להם, כי דמוקרטיה היא בכל זאת שיטת שלטון מוצלחת מאחרות. דברי השופט עמית שהביע דאגה לדמוקרטיה, הזכירו לנו שעדיין יש סכנה לדמוקרטיה, כי המחאה של אויבי הדמוקרטיה, שכבר חודשים רבים מפגינים מצומת קפלן ועד ניו יורק, היום, אתמול וכנראה גם מחר ומחרתיים כאשר נתניהו ינאם באו”ם, היא בעלת עוצמה, ויש לראשיה תוכנית ברורה לבטל את הדמוקרטיה בעזרת כוח ארגוני מעולה שמגובה בתקציבים בלתי מוגבלים, וללא פיקוח או מעצורים.
משהו חזק מניע אותם, משהו חזק מאוד ושמו שנאה. שנאה היא כוח נפשי עוצמתי, והמוחים אכן משיגים סיפוק אדיר מן הביטוי של השנאה שלהם. עם זאת, הרשו לי לכבוד השנה החדשה לרמוז שפריקת יצרים בצרחות במגפונים בהפגנות, או התמוגגות מהקרנת שקופית שנאה על בניין האו”ם, או הנאה סדיסטית מהקרנה של תמונת ביבי כאסיר מאחורי סורגים על קיר כלא אלקטרז, וצחקוק תענוג למראה הזה, אינם מספיקים. צריך לתגמל את השונאים יותר. מן הראוי להתחיל לחלק אותות לשונאים המוחים.
אות הוולגרי – למפגין שצורח במגפון קללות באוזני חברי כנסת, מרעיש בשכונות מגורים, ואומר “לא אכפת לי” לשכן שמבקש בדמעות קצת שקט כי הילדים שלו צריכים לישון.
אות המפלג – למוחים שמסיתים נגד ביבי, נגד לוין, נגד רוטמן, נגד מצביעי הימין כולם, נגד החרדים (קצת בצדק), נגד כל מי שאיננו מהחוג החברתי שלהם. כל אלה שאומרים לאחיהם ברשעות ובגאווה משונה: אתם לא אחים שלי.
אות ההורס – למוחה שעולץ מכל אסון שיקרה למדינה ומנסה לדאוג בכל כוחו שאסון כזה יקרה.
אות המחבל בצה”ל – לכל מי שראוי לאות כזה.
אני בטוח שהם יענדו את האות הזה ברצון, וייסעו להפגין בהקרבה אפילו עד סן חוזה, אם נתניהו ייפגש עוד פעם עם אילון מאסק.