ד"ר פבריציו בנדטי ועמיתיו חקרו קבוצת חולים שעברו ניתוח לכריתת אונת ריאה (השם המלא הוא כריתת ריאה טורקוסקופית). במהלך הניתוח, המטופלים עוברים הרדמה כללית בזמן שהמנתחים מבצעים שלושה חתכים קטנים בבית החזה כדי לקבל גישה לריאותיהם. הכאבים לאחר הניתוח איומים. המנותחים מתארים כאבים קשים מנשוא. לרוב הם מתחילים להרגיש את הכאב כשעה לאחר שההרדמה מתפוגגת. כדי להתמודד עם הכאב, המנותחים מקבלים משככי כאבים, כשבמרבית המקרים מדובר במינונים גבוהים של מורפיום.
ראשונה מסוגה בעולם: התרופה שתעודד צמיחת שיניים חדשות
על הגובה: מדוע אנחנו מתקצרים עם השנים והאם ניתן להימנע מכך
בניסוי שערכו ד"ר בנדטי ועמיתיו, כל המנותחים קיבלו מורפיום - רק שמחצית מהם קיבלו את התרופה על ידי רופא בזמן ששכבו במיטתם בבית החולים. המחצית השנייה של המנותחים קיבלה את אותו מינון של מורפיום, אך בהזרקה תוך־עורית, באמצעות משאבה שמתוכננת מראש להזריק מינונים בתדירות קבועה. סביר היה להניח ששתי הקבוצות יחווו את אותה הקלה בעוצמת הכאב, רק שזה ממש לא מה שנמצא.
הקבוצה שקיבלה את המורפיום על ידי הרופא דיווחה על ירידה משמעותית בעוצמת הכאב, בהשוואה לקבוצה שקיבלה כמות זהה של מורפיום, רק לא הייתה מודעת לזה שקיבלה משככי כאבים. במילים אחרות, המורפיום לא הראה את אותה יעילות כאשר לא ניתן על ידי הרופא באופן מוחשי, אולם כאשר הרופא נתן את התרופה - המנותחים ציפו להקלה בתחושת הכאב.
אנחנו נוטים לחשוב על אפקט הפלסבו כתגובה קסומה לאיזו גלולת סוכר, אבל מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מראים שזה ממש לא המצב. יותר ויותר מחקרים מראים שההשפעה לא קשורה לאקט עצמו של מתן התרופה, אלא לשינוי דפוסי החשיבה שלנו. ובמקרה של המנותחים - הציפייה להחלים ולהרגיש טוב יותר. המיינדסט או התודעה זו עדשה שדרכה אנו רואים את העולם. היא עוזרת לפרש את העולם בכל רגע נתון, ולכן אנחנו יכולים להרגיש טוב או רע כתלות במשקפיים שאנחנו מרכיבים על עצמנו באותו רגע. המיינדסט מטה את הפרשנות שלנו וגורם לנו לראות את הדברים בדרך מסוימת.
שייק אחד, תגובות שונות
שינוי המיינדסט משפיע משמעותית גם על פעולות שאנחנו כבר עושים תקופה ארוכה. כדי לבדוק זאת הלכה ד"ר אליה כרום לבקר 84 חדרניות בשבעה בתי מלון שונים ברחבי ארה"ב. יצא לכם לחשוב כמה אנרגיה הן מוציאות בכל יום של עבודה? חדרניות שורפות כמות עצומה של קלוריות, אבל החלק המעניין הוא שהנשים האלה לא מתייחסות לעבודתן כאל פעילות גופנית.
כשנשאלו "האם אתן מתאמנות באופן קבוע?", שני שלישים מהן השיבו נחרצות "לא". ואז הן נשאלו - "בסולם של 0 עד 10 – כמה פעילות גופנית אתן עושות?". שליש מהן השיבו: "0. לא יוצא לי להתאמן בכלל". ואז לקחו להן מדדים, כולל משקל, לחץ דם, רמת שומן ושביעות רצון כללית מעבודתן.
מחצית מהחדרניות ראו מצגת של רבע שעה שבה נאמר – "הפעילות הגופנית שאת עושה במהלך העבודה שוות ערך לחצי שעה של פעילות גופנית אינטנסיבית כל יום. היתרונות בפעילות הזו כוללים ירידה במשקל ובלחץ דם, ושיפור בתחושה הכללית". למחצית השנייה של החדרניות לא הראו שום מצגת.
לאחר חודש לקחו להן שוב את אותם המדדים. אצל החדרניות שלא ראו את המצגת לא נצפה שינוי במדדים, אבל אצל החדרניות שקיבלו מידע על ההשפעות המיטיבות של פעילות גופנית - נצפו שינויים משמעותיים! הן ירדו במשקל, נצפתה ירידה משמעותית בלחץ הדם הסיסטולי, אחוזי השומן בגופן פחתו, והן הרגישו שביעות רצון גדולה יותר מהעבודה שלהן. למעשה, רבע שעה של מצגת יצרה אצל החדרניות מיינדסט שונה שהשפיע הן על בריאותן והן על רווחתן הנפשית. ושימו לב - כל זה בלי להתאמן יותר או לשנות את ההתנהגות.
אז אם ההשפעות של מיינדסט כל כך מרחיקות לכת, האם נוכל להניח שיש לו השפעה גם על שריפת השומן שלנו? כדי לבחון זאת, הזמינו אנשים לנסות טעם חדש של מילקשייק בתמורה ל־75 דולר. רובם לא התנגדו, אבל הניסוי כלל גם חלק מעט פחות אטרקטיבי. בזמן שהם שתו את השייקים, נלקחו מהם דגימות דם.
החוקרים חיפשו אחר ההורמון גרלין בדמם של הנבדקים. מדובר בפפטיד שמופרש במעיים ושחוקרים מכנים אותו – "הורמון הרעב". מכירים את התחושה הזו ששכחתם לאכול ארוחת צהריים ואז אתם מתחילים להרגיש שהבטן שלכם נדבקת לגב והקיבה מתחילה להשמיע קולות? התחושה הזו נובעת מכך שרמות הגרלין עולות, ובכך מאותתות למוח שיתחיל לתוּר אחר מזון ולהאט את קצב חילוף החומרים שלנו. לעומת זאת, לאחר שאכלנו ארוחה טובה ומשביעה - רמות הגרלין יורדות ומאותתת למוח שהגיע הזמן להפסיק לאכול.
בפעם הראשונה שהגיעו הנבדקים, הקריאו להם את הערכים התזונתיים של השייק - אפס אחוזי שומן, 140 קלוריות, ללא סוכר. לאחר שהם שתו את השייק, רמות הגרלין שלהם ירדו, אבל באחוזים מזעריים. שבוע לאחר מכן הם חזרו למעבדה וקיבלו שייק נוסף, רק הפעם – 620 קלוריות, 30 גרם שומן, 56 גרם סוכר. רמות הגרלין ירדו שוב, אבל הפעם באופן משמעותי - פי שלושה מהפעם הקודמת שבה שתו את השייק! בסך הכל הגיוני. הרבה קלוריות – תחושת שובע גבוהה יותר. רק מה? בשתי הפעמים נתנו לנבדקים בדיוק את אותו השייק.
מה הלחץ?
עכשיו בואו נדבר לרגע על האיום מספר אחת של התקופה הנוכחית – לחץ. מה לא נכתב על לחץ? שהוא מוביל לפגיעה במערכת החיסון, ללחץ דם גבוה, קשיי שינה, כולסטרול, השמנה, כל זה פוגע ברווחה הנפשית שלנו. אבל אף אחד לא מספר לנו שכמו שלחץ עשוי להזיק, עשויות להיות לו גם השפעות חיוביות. מה שיכריע אם ההשפעות של לחץ יהיו חיוביות או שליליות זה המיינדסט שלנו.
לא יפתיע אתכם שבתקופת המשבר הפיננסי ב־2008 מנהלי הבנקים היו בסטרס. חלקם צפו בסרטון של שלוש דקות שמעביר את המסר שלחץ מייצר השפעה שלילית, וחלקם ראו סרטון שמדבר על ההשפעות החיוביות של לחץ - מגביר קשב, גורם לעיבוד מידע יעיל יותר ומייצר תחושת עוררות ואנרגיה. וכצפוי, אלו שצפו במסרים החיוביים על אודות לחץ דיווחו במהלך השבועות שלאחר מכן על פחות תסמינים שליליים, פחות כאבי גב, פחות מתח בשרירים, פחות נדודי שינה - זאת לעומת אלו שצפו בהשפעות השליליות של לחץ.
לאמונות שלנו יש כוח מרפא, אבל הן יכולות גם להזיק. אפקט "נוסבו" הוא האפקט ההופכי לפלסבו. אם בפלסבו אנחנו רואים שינוי במדדים חיוביים, באפקט נוסבו - לאמונות השליליות יש השפעה מזיקה. לאחר מתן פלסבו לקבוצת ביקורת כדי לבחון השפעה של תרופה חדשה שיצאה לשוק, מקריאים לנבדקים בשתי הקבוצות, גם של הפלסבו וגם של התרופה, מהן תופעות הלוואי.
ואז רואים דבר מדהים. בקבוצות של הפלסבו אנשים מתחילים לפתח סימפטומים של תופעות הלוואי שהזהירו מפניהן, כמו כאבי ראש, הקאות, גרד, אדמומיות, כאבי בטן ועוד. רק המחשבה של האנשים על כך שהם עלולים לפתח את תופעות הלוואי גורמת להם לפתח אותן.
אמונות שליליות או חיוביות לגבי עצמנו, בכל תחום שהוא, נוטות להגשים את עצמן. אנחנו יכולים לשנות את המשחק של כל אספקט בחיינו, על ידי שינוי הלך הרוח שלנו.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה
[email protected]